קוד: ביאור:משלי ו32 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי ו30-35:
"לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב, כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב.
וְנִמְצָא - יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם; אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן.
נֹאֵף אִשָּׁה - חֲסַר לֵב; מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה.
".
נֶגַע וְקָלוֹן יִמְצָא; וְחֶרְפָּתוֹ לֹא תִמָּחֶה.
כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר; וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם.
לֹא יִשָּׂא פְּנֵי כָל כֹּפֶר; וְלֹא יֹאבֶה כִּי תַרְבֶּה שֹׁחַד
הפסוקים מתארים שתי סיבות שבגללן הגניבה פחות חמורה מהניאוף:
לא יבוזו לגנב
משתי סיבות:
כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב" - כי הוא גונב כדי למלא צורך אובייקטיבי - הגוף הרעב לא יכול להתקיים בלי אוכל; אם כולאים אדם בלי אוכל, הוא ימות תוך מספר ימים.
ונמצא - ישלם שבעתיים, את כל הון ביתו יתן" - כאשר הוא יימצא (ייתפס), הוא יוכל להחזיר את הגניבה ואף יותר מזה - פי 7 ממה שגנב - וכך יוכל לפצות את הנגנב גם על אבדן רכושו וגם על עגמת הנפש שנגרמה לו, כלומר, הנזק שגורמת הגניבה הוא נזק הפיך.
נואף אישה - חסר לב, משחית נפשו הוא יעשנה": חסר לב הוא אדם שאינו מסוגל לחשוב בהגיון; הנואף לא פועל מסיבה הגיונית-טבעית, כי הגוף יכול להתקיים בלי מין, שהרי אם כולאים אדם ומונעים ממנו לקיים יחסים, הוא לא ימות מזה, הוא יוכל לחיות שנים רבות, ובמשך הזמן הצורך שלו יקטן, כדברי חז"ל "
משביעו - רעב, מרעיבו - שבע". הנואף פועל רק מתוך תאוה דמיונית ולא מתוך צורך אובייקטיבי, ולכן "
נגע וקלון ימצא, וחרפתו לא תמחה", בניגוד לגנב ש"
לא יבוזו לו".
כי קנאה חמת גבר, ולא יחמול ביום נקם. לא ישא פני כל כופר, ולא יאבה כי תרבה שוחד": הניאוף פוגע לא רק ברכושו של הזולת אלא גם במשפחתו, כבודו וחייו; הנזק הוא בלתי הפיך, ושום תשלום לא יוכל לפצות את המשפחה שנהרסה.
[העמים] מחרפים ומגנים יותר הגנבים מן הנואפים, ולא עוד אלא שהם מתפארים בעוון ההוא [=הניאוף]. ואמת שעל דרך האמת הוא בהפך, כי הגנב יקרה שיעשה רע מעט לצורך גדול הכרחי, והוא כאשר לא ימצא אופן אחר למלאת רעבונו כי אם בגנבה, כי אם נמצא הדבר ההוא ישלם בעבורו שבעתים ממחירו, ואף שיתן בו את כל הון ביתו... אמנם נואף אשה חסר לב, כי הוא עושה רע בהפך, כי הוא מזיק נזק גדול לזולתו לנאף את אשתו אשר לא ניתן לימחל [=למחילה] בעבור השחתת גופו ונפשו, כי נגע וקלון ימצא" (ראו על איסור ניאוף והשלכותיו המשפטיות / אביעד הכהן, מכללת שערי משפט).
ע"פ הרמב"ם, האישה הנואפת בספר משלי היא משל לחומר: "וכמה נפלאים דברי שלמה בחכמתו בדמותו את החומר לאשת איש זונה, לפי שלא ימצא חומר בלי צורה כלל, והרי הוא אשת איש תמיד לא ישתחרר מאיש, ולא ימצא פנויה לעולם, ועל אף היותה אשת איש אינה חדלה מלבקש איש אחר להחליף בו את בעלה, ומשדלתו ומושכתו בכל אופן עד אשר ישיג ממנה מה שהיה משיג בעלה.
וזה הוא מצב החומר. והוא שכל צורה שתהיה בו הרי אותה הצורה מעתדתו לקבל צורה אחרת, ולא יחדל מתנועה, לפשוט צורה זו המצויה ולהשיג אחרת, ואותו המצב עצמו אחר הימצא הצורה האחרת
"
(מורה נבוכים ג ח). לפי זה פירש גם את הפסוק שלנו:
נואף אישה חסר לב - הטיפש נכנע לתאוות החומר, וכתוצאה מכך הוא
משחית נפשו: "המין השלישי מן הרעות, הוא מה שיארע לאדם ממנו
מפעולתו הוא עצמו, וזה הוא המצוי הרבה, והרעות האלה יותר מרעות המין השני
בהרבה, ומרעות המין הזה צועקים כל בני אדם. וזהו אשר לא תמצא מי שאינו חוטא בו על עצמו כי אם מעטים. וזהו אשר ראוי לגנות עליו את הנפגע
באמת, ולומר לו כמו שנאמר, "מידכם הייתה זאת לכם", ונאמר
משחית נפשו הוא יעשנה
"
(שם יב).
ונמצא ישלם שבעתיים", ראו בפירוש על פסוקים 30-31.
כי קנאה חמת גבר", ראו בפירוש על פסוקים 34-35.