קוד: הולך אחריה פתאם בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי ז22: "הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם, כְּשׁוֹר אֶל טָבַח יָבוֹא,
וּכְעֶכֶס אֶל מוּסַר אֱוִיל
".
המילה פתאום מציינת בלשון התנ"ך, כמו בלשון ימינו, הפתעה ומיידיות; אולם הפיתוי המתואר בפרק ז הוא תהליך ארוך - לא מפתיע ולא מיידי (ראו פיתויי האישה הסוררת); אז מדוע נאמר הולך אחריה פתאום?
1. למרות שתהליך הפיתוי הוא ארוך - נקודת השבירה היא פתאומית. לאורך כל
הפיתוי, הבחור מצליח להחזיק מעמד בעזרת השכל שלו, שמתגבר על הפיתויים; אבל
יש נקודה מסויימת שבה הוא מחליט פתאום להפסיק להשתמש בשכל, ובנקודה זו הוא
נשבר - מנקודה זו והלאה הוא כבר לא יצליח לחזור אחורה. דומה לכך, כנראה,
פירש "יסוד מלכות", שתרגם את המילה "
פתאום" - "מבלי לחשוב
"; וכן פירש מלבי"ם: "אחר שנידח ממקומו, מתחיל פתאום ללכת, כי אם היה מתמהמה ושואל עצת שכלו, היה מתאפק מלכת, אבל זה יתהווה
פתאום...
"
2. וע"פ דעת מקרא, המילה
פִּתְאֹם בפסוק זה היא תואר-הפועל מהמילה "פתי" או "פתאים" (כמו המילה "שלשום"
מ-"שלוש", המילה "ריקם" מ-"ריק", והמילה "חִנָּם" מ-"חֵן"), ומשמעות המשפט
הולך אחריה פתאום היא "הולך אחריה כמו פתי", "הולך אחריה כמפותה".
ראו גם:
פתאום.