כי רבים חללים הפילה התאוה לזנות

מקורות ופירושים נוספים

המאמר מסתמך על דברי חז"ל במדרש שמות רבה טז ב, העוסק בשלושת האיסורים החמורים שאסור להתרפא בעזרתם, והם שפיכות דמים, גילוי עריות, ועבודה זרה. המדרש מביא ראיות ונימוקים מהתנ"ך לכל אחד מהאיסורים הללו. לאיסור גילוי עריות, המדרש מביא גם את משלי ה5: "רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת, שְׁאוֹל צְעָדֶיהָ יִתְמֹכוּ" (פירוט).
גם בתלמוד הבבלי נזכרים שלושה איסורים אלה כאיסורים של "ייהרג ואל יעבור" (סנהדרין עד.), אולם שם הנימוקים שונים: שם הנימוק לאיסור שפיכות דמים מסתמך על שכל ישר: "מה ראית שדמך אדום יותר?", והנימוק לאיסור גילוי עריות מסתמך על פסוק המלמד שאונס חמור כמו רצח (ראו ייהרג ואל יעבור). מכאן, ע"פ התלמוד הבבלי, איסור גילוי עריות הוא "ייהרג ואל יעבור" רק כשהוא נעשה באונס, כלומר, אם אומרים למישהו לאנוס אישה או שיהרגו אותו, אסור לו לאנוס אותה, ועליו למסור את נפשו למיתה (ראו ייהרג ואל יעבור בגילוי עריות).

ויש מחז"ל שפירשו את הפסוק כמשל: "כי רבים חללים הפילה - זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה, ועצומים כל הרוגיה - זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה (ועד כמה? עד מ' שנין)" (רבי אבא בשם רב הונא בשם רב, בבלי עבודה זרה יט ב, וכן סוטה כב א). רש"י הסביר את הקשר בין הפסוק לנמשל: "כי רבים חללים הפילה - באשה זרה משתעי, ותלמיד שאינו נוהג עצמו כשורה קרי ליה נמי הכי: זה תלמיד שלא הגיע כו' - הפילה לשון נפל, שלא כלו לו ח דשיו, כלומר תלמיד שלא מלאו ימיו - רבים חלליו: ועצומים - לשון "עוצם עיניו", שסוגרים פיהם ואינם מורים לצרכי הוראה; המתעצמים והמחרישים ומתאפקים מלהורות הורגין את דורן" (רש"י שם ושם). "כך היא התורה, מיוחדת היא! נפלאה היא! משוכללת היא! אך דווקא בגלל זה היא גם מסוכנת!! מי שלא הגיע לדרגה שיכול ללמד תורה ולפסוק הלכות, ועושה זאת בכל זאת - עליו נאמר: רבים חללים הפילה. ומצד שני, מי שיכול ללמד תורה ולפסוק הלכות ואינו עושה כן - גם הוא חוטא לתורה" (הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, כ' תמוז ה'תשס"ט). ועוד דוגמה למצב שבו לימוד תורה עלול להרוג: "לפני שאדם חוזר בתשובה, צריך הרבה שכל וחכמה לשוב בצורה הנכונה ובאופן הנכון... כאשר אדם חוזר בתשובה, זה לא אומר שהוא צריך לפגוע ולהרוג את מי שסובב אותו.. להיות כזה פוגע ותוקפנו, והכל בשם ה' ובשם התורה.. חס ושלום!!.." (חמש דקות תורה ביום, י"ב אב ה'תשס"ט).

ניאוף נקרא שטיה גם בתורה, במדבר ה12: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל" (פירוט). שם האשה היא ה"שוטה", וכאן הגבר הוא ה"שוטה".