אני חכמה שכנתי ערמה, ודעת מזימות אמצא

קוד: ביאור:משלי ח12 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

משלי ח12: "אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה, וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָא"

חכמה היא הכישרון לשמוע, ללמוד וללמד; ערמה היא הכישרון להטעות ולהיזהר מהטעיות; מזימה היא תוכנית שמטרתה לפגוע בזולת.

כשהחכמה אומרת " שכנתי ערמה, ודעת מזימות אמצא ", למה היא מתכוונת? מה המשל, מה הנמשל ומה המסקנה המעשית?

1. המשל - שתי נשים, 'חכמה' ו'ערמה', גרות בשכנות, זו ליד זו: "אני חכמה שכנתי אצל ערמה" (רש"י). מי שבא לבקר את 'חכמה', בדרך אגב מכיר גם את השכנה שלה, 'ערמה'; והנמשל - מי שלומד חכמה, בדרך אגב גם 'זוכה' בערמה, ויכול להשתמש בתחבולות של הטעיה: "כיון שנכנסה חכמה באדם - נכנסה עמו ערמומית" (רבי אליעזר, סוטה כא ב). המסקנה המעשית יכולה להיות שלילית, נייטרלית או חיובית:

• שלילית - אסור למסור את סודות התורה לאנשים או נשים שאינם ראויים, כי הם עלולים להשתמש בהם להטעיה: "נכון, התורה מלאה חכמה, אבל זה גם המכשול שבתורה... כיוון שנכנסת באדם חכמה - נכנסת בו ערמומיות, והערמומיות הזאת יכולה להוריד אותה לבאר שחת... לכן, צריך כל אדם לבדוק את עצמו אם הוא ראוי ללמוד 'קבלה' או דברים מעין אלו, ולא יעשה זאת רק כדי להרגיש שהוא מתעסק בדברים גבוהים ונסתרים" (הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, כ"ו אב ה'תשס"ט).
• נייטרלית - אין צורך להשקיע זמן כדי ללמוד תחבולות של ערמה; מספיק ללמוד את חכמת התורה, וממילא האדם יזכה להבין מתוכה את התחבולות שיצטרך, בזמן שיצטרך: "כמו יעקב, שהיה איש תם, והוא רימה את עשו ולבן... אני ממציא לו דעת שיהא יודע לשמור את עצמו מזימות" (הגאון מווילנה).
• חיובית - חיוני ללמוד את חכמת התורה, על-מנת להכיר את תחבולות הערמה ולהיזהר מהן: "ולפעמים יערים האדם לרעה, אבל מי שאסף אל נפשו חוקי החכמה - הוא ישתמש בערמתו לחשוב דרכו על-פי חוקי החכמה, ולהתייעץ עם נפשו בכל דבר, ולערום שיהיו מעשיו כפי חוקי החכמה... כי הערמה בלא החכמה תהיה לרוע לרוב..." (מלבי"ם), "אני חכמה, ובמקום ששכנתי - שכנתי ערומה, ואין יצר הרע שולט במי שבלבו תורה, שנאמר תורת אלקיו בלבו לא תמעד אשוריו, וכן משה אומר ושמתם את דברי אלה, וכן דוד אומר בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך" (ילקוט שמעוני).

ראו גם: עורמה ומזימה - מתי זה טוב?.

2. המשל - אישה בשם 'חכמה' גרה בביתה של אישה בשם 'ערמה'; כל מי שרוצה לפגוש את 'חכמה', חייב לפני כן לעבור דרך 'ערמה'; והנמשל - מי שרוצה לזכות בחכמה, חייב לקחת אותה ברצינות ולהשתמש בתחבולות של ערמה, כך שיוכל ללמוד מאנשים רבים: "אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמעמיד עצמו ערום עליהן (שפירש מכל עסקים ונעשה עליה עני וחסר כל; לשון אחר... שמערים שיתקיים תורתו, לקבוץ על יד וללמוד מכל אדם)" (רבי יוסי בר' חנינא, סוטה כא ב (רש"י)); "אמרה החכמה, לגלות הדברים ההכרחיים בהמצאתה: אני חכמה שכנתי ערמה - במקומות שנמצאת שם ערמה ודרך השתדלות, והם הסדרים ההגיונים. ויצטרך לו גם כן שימצא יראת ה'..." (רלב"ג).

3. ואפשר גם לפרש להיפך: כל מי שרוצה 'ערמה' חייב לפני כן לעבור דרך 'חכמה': "אי אפשר לעשות תחבולות להערים להנצל מיד היצר הרע המסית בזולת חכמת התורה" (מצודות). פירוש זה מתאים להקשרו של הפסוק, הפותח קטע שבו החכמה והבינה מכריזות על הכישרונות שהן מקנות לבעליהן.