ענישה מותאמת אישית

הקבלות

ישנן כמה פרשיות שבהן ה' נהג לפי גישת "ענישה מותאמת אישית":

• פרשת דור הפלגה: הם אמרו, בראשית יא4: "וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ", וה' הביא עליהם בדיוק את העונש שחששו ממנו, בראשית יא9: "וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ" (רש"י על הפסוק).
• בפרשת הקללות בספר דברים נאמר בפירוש, דברים כח60: "וְהֵשִׁיב בְּךָ אֵת כָּל מַדְוֵה מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָגֹרְתָּ מִפְּנֵיהֶם, וְדָבְקוּ בָּךְ".
• אבימלך מלך שכם: לאחר שאישה זרקה עליו אבן, שופטים ט54: "וַיִּקְרָא מְהֵרָה אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ 'שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי, פֶּן יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ '; וַיִּדְקְרֵהוּ נַעֲרוֹ וַיָּמֹת". אולם כמה דורות מאוחר יותר, נראה שכולם ידעו שאישה הרגה אותו, שמואל ב יא21: "מִי הִכָּה אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבֶּשֶׁת? הֲלוֹא אִשָּׁה הִשְׁלִיכָה עָלָיו פֶּלַח רֶכֶב מֵעַל הַחוֹמָה וַיָּמָת בְּתֵבֵץ...". מכאן, שהכלל "מגורת רשע היא תבואנו" מתקיים גם לאחר המוות.
• זה היה גם אחד מנושאי הויכוח בין איוב לבין רעיו: איוב מתלונן, איוב ג25: "כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי, וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי"; למרות שאני צדיק, אני נענש בדבר שהכי חששתי מפניו, כמו הרשעים הגרועים ביותר. ורעיו רואים בכך הוכחה שהוא אכן רשע.

דקויות

ותאוות צדיקים ייתן -

1. מקובל לפרש "ה' ייתן לצדיקים את הדבר שהם הכי רוצים ומתאווים לו".

2. אולם פרופ' שלום רוזנברג פירש "ה' ייתן לצדיקים תאוה, התאוה שלהם תישאר בריאה ורעננה לאורך זמן"; ראו: בין שתי תרבויות.

הכתוב מדגיש ש"מגורת רשע היא תבואנו" באופן טבעי, אבל "תאוות צדיקים ייתן" - ה' בעצמו. ובדומה לכך ב תהלים סב13: "וּלְךָ ד' חָסֶד, כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ": "שהעברה שהאדם עושה, היא בעצמה מענישה אחר-כך לאדם, ועל-כן יש לעונש גבול, כמו שהעברה בעצמה יש לה גבול. אבל עבור המצוה משלם הקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו, ועל כן השכר הוא לעולם בלי גבול, כמו שהקב"ה בעצמו אין לו גבול. וזו כוונת הכתוב: ולך ה' חסד, כי אתה - בעצמך - תשלם לאיש שכר עבור קיום מצוותיו, כדי שלא יהיה גבול לשכר" (החפץ חיים ע"פ הגר"א, שמירת הלשון א, שער התורה ב).