בא זדון ויבוא קלון, ואת צנועים חכמה

קוד: ביאור:משלי יא2 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

משלי יא2: "בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן, וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה"

כשבא (נכנס) זדון (בטחון עצמי מופרז) בלב האדם, הוא גורם לו לטעות ברבים, ומביא עליו קלון (ביזיון); ו לעומת זאת -

עם הצנועים (ענוים, שאינם מנסים להתבלט) תימצא חכמה, כי יתמקדו בלימוד.

סגולות

מי שרוצה להיות חכם, צריך ללמוד בצנעה ובענוה ולא לנסות לפרסם את עצמו:

זדון = בטחון עצמי מופרז;   בא זדון ויבוא קלון = כשבא בטחון עצמי מופרז בליבו של האדם, הוא גורם לו לפרסם את דעותיו ברבים מבלי לבדוק אותן עד הסוף, והדבר עלול להביא עליו קלון כשיתברר שטעה.

צנוע = מסתיר את מעשיו הטובים;    ואת צנועים חכמה = כשהאדם נוהג בענוה, לומד בסתר ואינו מנסה להתפרסם, אין בליבו גאוה ותאוות פרסום שמפריעות לו להתקדם, וסופו שיזכה לחכמה: "וכל היגע בתלמודו בצנעה - מחכים, שנאמר ואת צנועים חכמה" (רמב"ם הלכות תלמוד תורה ג)

-

מקורו של הפירוש בתלמוד הירושלמי: "אמר רבי יונתן ענתנייתא: ברית כרותה היא, היגע תלמודו בצנעה - לא במהרה הוא משכח. מה טעם? ואת צנועים חכמה" (ירושלמי ברכות ה א ע"פ כתבי יד).

ייתכן שזהו אותו רבי יונתן שעליו מסופר בתלמוד הבבלי: "רבי [יהודה הנשיא] פתח אוצרות בשני בצורת. אמר: 'יכנסו בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי גמרא, בעלי הלכה, בעלי הגדה; אבל עמי הארץ אל יכנסו!'

דחק רבי יונתן בן עמרם ונכנס. אמר לו 'רבי, פרנסני!' אמר לו 'בני, קרית?' אמר לו 'לאו'; 'שנית?' אמר לו 'לאו'; 'אם כן, במה אפרנסך?' 'פרנסני ככלב וכעורב!'. פרנסיה.

בתר דנפק, יתיב רבי וקא מצטער ואמר 'אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ!' אמר לפניו ר' שמעון בר רבי 'שמא יונתן בן עמרם תלמידך הוא, שאינו רוצה ליהנות מכבוד תורה מימיו'. בדקו ואשכח. אמר רבי: 'יכנסו הכל!'" (בבא בתרא ח.).

רבי יונתן בן עמרם שמר בקפדנות על צניעותו, ולא הסכים לפרסם את ידיעותיו בתורה, גם לא כדי להשיג אוכל בשנת בצורת! הוא העדיף להציג את עצמו כבהמה, ולפנות לרחמיו של הנשיא, מאשר לנצל את לימוד התורה שלו כדי לקבל תקציב ממשלתי!

הקבלות

פסוק זה מתאר את הנזקים שהזדון גורם לאדם הפרטי; פסוק אחר מתאר את הנזקים שהזדון גורם לקבוצה, משלי יג10: "רַק בְּזָדוֹן יִתֵּן מַצָּה, וְאֶת נוֹעָצִים חָכְמָה" (פירוט). 

פסוק נוסף בסגנון "בא...בא": משלי יח3: "בְּבוֹא רָשָׁע - בָּא גַם בּוּז, וְעִם קָלוֹן חֶרְפָּה" (פירוט).

דקויות

בא זדון - מי בא? ולאן?

1. תכונת הזדון באה ומתיישבת בלב האדם: "עם הזדון, דהיינו - מי שאינו צנוע (והוא נקרא זדון, שאין לו בושה להיות מתפעל מן הבריות, וזה נקרא זדון לב), וכאשר האדם הוא כך, בא קלון וחרפה אליו, כפי מדתו אשר נמשך אחריו, שהוא רחוק מן הכבוד, ולפיכך ויבא קלון" (מהר"ל מפראג, נתיבות עולם צניעות א).

2. איש זדון בא ומתיישב בשכונה: "כאשר בא איש זדון, בא עמו קלון, כי יבזה את הבריות" (מצודת דוד). ולפי זה: ואת צנועים חכמה = כשבאים לשכונה אנשים צנועים, באה איתם חכמה, כי הם מוכנים ללמוד מכל אדם ומרבים ויוצרים אוירה של חכמה בסביבתם.

3. בפסוק הקודם נאמר, משלי יא1: "מֹאזְנֵי מִרְמָה תּוֹעֲבַת ה', וְאֶבֶן שְׁלֵמָה רְצוֹנוֹ" (פירוט). חז"ל דרשו, שה"זדון" שבפסוקנו הוא עונש על  מאזני מרמה שבפסוק הקודם; ראו מאזני מרמה בין גויים.

4. חז"ל דרשו עוד, שכאשר נכנס איש זדון, אפשר "להריח" את הקלון שהוא מביא עמו: "כיון שנכנס יעקב אבינו - נכנס עמו גן עדן, הדא דאמר ליה ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'. כיון שנכנס עשו הרשע אצל אביו נכנס עמו גיהנם, מה טעם? בא זדון ויבא קלון " (רבי יוחנן, בראשית רבה סה, שיר השירים רבה ד יא ).

ראו עוד: משלי יא כמשל לבית דוד: דוד נבחר, אחיתופל נדחה.

תגובות