קוד: ביאור:משלי יג15 בתנ"ך
סוג: תוכן1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי יג15: "שֵׂכֶל טוֹב יִתֶּן חֵן, וְדֶרֶךְ בֹּגְדִים אֵיתָן
"
דברים הנאמרים בשכל טוב, דברי טעם המותאמים אישית לערכים ולעקרונות החשובים לשומע, ייתנו לדובר למצוא חן בעיני השומע ולשכנע אותו;
אולם ישנם אנשים שלא יושפעו גם מדברי שכל טוב - אנשים בעלי אופי בוגדני, אשר אוחזים אחיזה איתנה בדרכם הרעה.
שכל טוב יתן חן -
כדי למצוא חן בעיני הזולת, דרוש שכל טוב. כדי להבין טוב יותר את הביטוי, נעיין בפסוק נוסף שבו הוא נזכר:
שמואל א כה3: "וְשֵׁם הָאִישׁ נָבָל, וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ אֲבִגָיִל; וְהָאִשָּׁה
טוֹבַת שֶׂכֶל וִיפַת תֹּאַר, וְהָאִישׁ קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים; וְהוּא כלבו[כָלִבִּי]
".
החצי הראשון של פסוקנו אכן מתאים לאביגיל: היא היתה אישה
טובת שכל,
והשכל הטוב שלה
נתן לה
חן בעיני דוד - היא מצאה
חן בעיניו, והצליחה לשכנע אותו שיתן
חנינה לנבל, ולא ייצא למלחמה נגדו.
אם כך, כדי ללמוד איך למצוא חן בעיני הזולת, יש להתבונן במעשיה של אביגיל בפרק זה (פסוקים 23-31). ואכן, מכל פסוק בקטע ניתן להפיק לפחות רעיון אחד שיכול לעזור לנו למצוא חן בעיני הזולת ולשכנע אותו. בפרט, עקרון השכל הטוב הוא, שיש לשכנע את האדם, מתוך הערכים החשובים לו עצמו. לדוגמה ראו
שמואל א כה26: "וְעַתָּה, אדֹנִי, חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ, אֲשֶׁר מְנָעֲךָ ה' מִבּוֹא בְדָמִים וְהוֹשֵׁעַ יָדְךָ לָךְ; וְעַתָּה, יִהְיוּ כְנָבָל אֹיְבֶיךָ וְהַמְבַקְשִׁים אֶל אֲדֹנִי רָעָה
" (פירוט).
ודרך בוגדים איתן -
החצי השני של הפסוק נשמע שלילי, ומכאן שהוא מנוגד לחצי הראשון; אך משמעות הניגוד לא לגמרי ברורה. ישנם כמה פירושים:
1. הבוגדים, גם אם יש להם שכל, לא ימצאו חן בעיני הזולת, ודרכם בחברה תהיה קשה - כמו נחל איתן השוטף בכוח וקשה לעבור בו (רש"י, מלבי"ם).
2. הבוגדים אינם מנסים להשתמש בשכל ובחן כדי להשפיע על הזולת - יש להם דרך אחרת להשפיע - הם משתמשים בכוח איתן ובאלימות (רבי יונה גירונדי, הגר"א).
3.
הבוגדים אינם מושפעים מדבריו של בעל
השכל
והחן, הם איתנים בדרכם הרעה: "השכל הטוב שיש לאדם הוא
ייתן אותו
לחן בעיני כל; ועם כל זה,
דרך הבוגדים הוא
חזק מאד, ולא יועיל בעל השכל עם שכלו ורב חנו להסירם מדרך ההוא
"
(מצודת דוד).
ייתכן שהחצי השני של פסוקנו מתאים לנבל הכרמלי, מאותו פרק בספר שמואל.
הכינוי "בוגד" אמנם לא נזכר ביחס לנבל, אבל כל התנהגותו של נבל היתה בוגדנית - הוא בגד בדוד ואנשיו, שעזרו לרועי הצאן שלו, ולא רצה לשלם להם את שכרם; והדרך של אותו בוגד היתה איתנה וחזקה - שום דבר לא הצליח לשנות את דעתו - אפילו לא השכל הטוב של אשתו (כמו שאמרו נעריו שם, בהמשך הפרק - והאיש בן בליעל מדבר אליו).
לסיכום -
הפסוק רומז לסיפור של אביגיל ונבל (ראו "הקבלות"), אבל המסר העולה ממנו הוא כללי יותר:
בְּאָזְנֵי כְסִיל אַל תְּדַבֵּר, כִּי יָבוּז לְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ" (פירוט)