השקיעו בהכשרת עובדים

דקויות

המילה בר היא דו משמעית -

• בר = נקי, כמו ב תהלים כד4: "נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב" (פירוט);
• בר = דגן למאכל, כמו ב בראשית מה23: "וּלְאָבִיו שָׁלַח... בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן".

בכל מקרה משמעותה של המילה חיובית, ולכן קשה להבין את תפקידה בצלע הראשונה של הפסוק, שהיא לכאורה שלילית - "באין אלפים":

1. יש שהרחיבו את המשמעות בר = נקי, ופירשו שהניקיון מציין מחסור וריקנות, כלומר, כשאין אלפים - אפילו האבוס של הבהמות ריק מאוכל, "שאפילו תבן אין מצוי בבית" (רש"י, וכן הגר"א, מצודות).

אמנם נקיון מסמל מחסור גם ב עמוס ד6: "וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָכֶם נִקְיוֹן שִׁנַּיִם בְּכָל עָרֵיכֶם, וְחֹסֶר לֶחֶם בְּכֹל מְקוֹמֹתֵיכֶם; וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם ה'", אולם שם נראה שהנביא מדבר בציניות (פירוט), וקשה להתאים משמעות כזאת לפסוק שלנו.

2. יש שפירשו, בהמשך למשמעות בר = דגן, שהמילה אין בתחילת הפסוק מתייחסת גם למילה בר: כשאין אלפים - אין בר באבוס (מלבי"ם).

אולם, קשה לקבל את הטענה שהכותב השמיט דווקא את המילה אין, ובכך גרם לכאורה להפיכת משמעותו של המשפט.

3. אפשר לפרש, בהמשך למשמעות בר = דגן: כשאין אלפים - כשאין מאלפים את הבהמה, היא לא עובדת אלא רק עומדת כל היום ליד האבוס ואוכלת בר;   אולם כשמאלפים את השור להפעיל את כוחו, להתאמץ ולא רק לאכול, משיגים רב תבואות - תבואות מסוגים רבים ושונים.

כך גם האדם: כאשר אינו מאלף ומחנך את עצמו, הוא שוקע בתאוות בהמיות, כמו בהמה האוכלת בר מן האבוס; אולם כאשר הוא מוכן להתאמץ ולהפעיל את כוחו, הוא זוכה לשפע רב של תבואות גשמיות ורוחניות (ע"פ גליה).

4. ולענ"ד, בהמשך למשמעות בר = נקי, ייתכן שהצלע הראשונה של הפסוק באמת מציינת תוצאה חיובית של "באין אלפים" - מי שאינו משקיע באלפים, ירוויח, כי האבוס שלו יהיה נקי, לא יצטרך להאכיל את אותם אלפים; אולם בטווח הארוך, ירוויח יותר אם ישקיע בהגדלת כוחם של השוורים.

-

בָּר - בהיפוך אותיות - רָב; רָב תבואות הוא ניגוד של אבוס בָּר.

ורב תבואות בכוח שור -

1. ככל שהשור משקיע כוח רב יותר בחרישה, כך יהיו יותר תבואות: "שור מושך מחרשה, ככל שיהיה חזק יותר, כן יעמיק יותר את להב המחרשה, ויטמין עמוק יותר את גרעיני התבואה, וככל שהגרעין ייטמן עמוק יותר, כן תצמחנה שיבולים גדולות ועסיסיות יותר.   שור חרוץ וחזק מתניים, הצועד על פני השדה ומפלח את רגבי האדמה ללא לאות, מענית אחר מענית, שורה אחר שורה, שטח אחר שטח, שדה אחר שדה, יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, למרות האדמה השחורה, האחידה וה'משעממת' הפרושה תחתיו, עדיין אינו רואה את פרי עמלו, אך אינו אומר נואש, אלא הלאה והלאה ממשיך למלא ביעילות ובחריצות את כל עונת הזריעה, ויזכה לראות בעיניו... הרבה מאד יבול מבורך, פרי היגיעה" (הרב חנוך גבהרד, שיעורים באגדות חז"ל על תלמוד בבלי סנהדרין מב.).

2. ובתלמוד דרשו את הפסוק ורוב תבואות בכוח שור על תבואות שכליות - ככל שהלומד מתאמץ ומעמיק יותר בהבנת הנתונים ה'יבשים', כך בסופו של דבר יוציא יותר מסקנות מקוריות ומעניינות: "זאת אמר רב יוסף על עצמו: רבות יגעתי לגרוס ולשנן את השמועות כלשונן וכצורתן, לא הזדרזתי לפלפל במעט השמועות שהיו לי, ולא ניסיתי להשוות ביניהן, או למצוא ביניהן הבדלים, למרות שרק מזה רווה האדם נחת, אלא המשכתי לשנן ללא לאות עוד ועוד. עכשיו יכול אני להנות מפרי עמלי - להתענג ולהשתעשע עם חכמה רחבה ומקיפה, ולחדש דברים שהם וודאי אמיתיים, כי אני יודע שאין להם סתירה ממקום אחר..." (שם).