האם להקים גדר-הפרדה מסביב ללב?

קוד: ביאור:משלי יד14 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

משלי יד14: "מִדְּרָכָיו יִשְׂבַּע סוּג לֵב, וּמֵעָלָיו אִישׁ טוֹב"

אדם המרגיש תמיד שבע ומרוצה מדרכיו, מנהגיו והרגליו הנוכחיים, הוא סוג לב - מקיף את ליבו בסייגים וגדרות, אינו רוצה לשמוע דעות של אחרים או לחשוב על רעיונות חדשים, אולם כתוצאה מכך ליבו עלול להתמלא סיגים ופסולת;   ולעומתו -

אדם המרגיש שבע רק מעליה והתקדמות תמידית, רק הוא ראוי להיקרא איש טוב.

עצות

1. הפסוק מתייחס לאנשים החושבים, שהדעה שלהם היא האמת המוחלטת, ואין להם שום צורך לשמוע דעות ורעיונות של אחרים:

"סוג לב הוא העיקש והנשען לעולם על מחשבתו,
ולא יקשיב לדברי זולתו,
להתבונן האם טובים הם מדבריו,
ולשקלם ולהניח דבריו,
בהתבוננו מדברי זולתו טעם סותר דבריו.

ובעל המידה הזאת הוא שבע לעולם ממעשיו,
ונוחה רוחו במנהגיו וענייניו,
כי איננו רואה חיסרון בשכלו וגירעון בדעתו,
כי הלא הוא שלם בעיניו,
אחרי שאיננו צריך להיעזר בשכל אחר ובעצת זולתו,
ולא תימצא סתירה לדבריו [אלא] רק ממחקרי בינתו.

ועוד תדע, כי בעל המידה הזאת איננו בעל מחקר לעולם,
כי ברוב הפעמים יישען על העולה על רוחו ראשונה,
ולא יחקור אם יש להשיב מחשבתו אחור. כי בעל המחקר,
כמו שיעמול וישתדל להשקיף במחשבתו על צדי העיון ולהכיר האמת,
גם כן נכסוף נכסף להיעזר בעיון זולתו ולהכיר הנכונה מבין העיון." (ר' יונה גירונדי על הפסוק)

דרכיו = הרגליו ומנהגיו; והדגש הוא על "דרכ יו" - שלו בלבד.   ישבע = ייהנה, כמו משלי א31: "וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ" (פירוט).   מדרכיו ישבע = ייהנה ממעשיו וממחשבותיו שלו בלבד.

סוג = מלשון סייג, גדר, כמו ב שיר השירים ז3: "בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים, סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים".   לב = מקום המחשבות.   סוג לב = אדם שמקים גדר סביב ליבו, כדי שלא יחדרו אליו מחשבות אחרות.

מדרכיו ישבע סוג לב = מי שאינו מוכן להיחשף למחשבות של אחרים, יישאר עם שלו בלבד.

בצלע השניה נרמז, שהסגירות הזאת היא לא טובה ויש להתרחק ממנה:

"ומעליו איש טוב - ה-מ מ" מעליו " תורה על ההרחקה והפירוד, והטעם - מעליו ירחק וייפרד איש טוב, כי העיקשות - מרוע לב, ואשר לא יתעקש, והוא נוח להקשיב ולשמוע לדברי הבריות, ההוא ייקרא איש טוב, והוא מרחיק דרכו מחברת סוג לב. כי אם לא ישמע למועצותיו ולא יקשיב לדבריו... ישנאהו על כך סוג הלב; ואיש טוב יתרחק לעולם משנאת בני אדם, על כן יתרחק מחברת סוג הלב." (ר' יונה גירונדי שם)

מעליו = מקרבתו - מילה המציינת התרחקות, כמו במדבר כ21: "וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ, וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו";   איש טוב = איש פתוח, המוכן לשמוע גם דעות של אחרים;   ומעליו איש טוב = אדם פתוח מתרחק מחברתם של אנשים סגורים וסוגי לב, ומעדיף להיות בחברתם של אנשים פתוחים וטובי לב כמוהו.

2. הפסוק מתייחס גם לאנשים החושבים, שמעשיהם ודרכי-הבילוי שלהם טובים ומושלמים, שהרי "אני נהנה מזה, מה רע?":

"ננסה להבין את עניינו של הפסוק באמצעות משל: אדם אוהב לאכול קרמבו. זהו המאכל המועדף עליו. כיוון שכך, החליט כי זהו יהיה מאכלו היחיד. למה לאכול פירות וירקות אם לא נהנים מזה? הוא אוכל את הדבר ממנו הוא נהנה ביותר. בארוחת בוקר הוא סועד את ליבו בקרמבו, עד שכבר איננו רעב. לקראת צהרים, כאשר הוא שוב רעב, שוב הוא אוכל קרמבו, עד שבטנו מסתתמת, וכך הלאה... כמה יחיה אדם כזה? עד מאה ועשרים... קרמבו.

מהי הטעות של אדם כזה? הוא חושב שהרעב בא כדי שנהנה מהאוכל, שהרי כאשר אוכלים ללא רעב ההנאה פחותה... אם האוכל נועד להנאה, אז הוא אוכל רק מה שהוא נהנה ממנו ביותר. אך האמת היא, שהרעב נוצר כדי לומר לאדם שיש לו חוסר בגוף - באבות מזון מסויימים, בויטמינים ובמינרלים. האדם שהזכרנו סותם את הרעב בגרון, אך איננו ממלא את החסר בגוף. הוא לא מבין שהרעב הוא הסימפטום לחיסרון, ולא הבעיה בעצמה. ממילא אין די בהשתקת הרעב, צריך למלא את החיסרון בדברים מזינים ומועילים.

גם רעב רוחני תפקידו דומה, עמוס ח11: "לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'"! כאשר אדם מרגיש רעב מבחינה רוחנית, אין המטרה שישתיק את הרעב בסרט מתח או במשחק כדורגל. מטרת הרעב היא לעורר את האדם למלא את חסרונו - לבדוק, להתלבט, להעמיק את עולמו ואת דרכו.

"ואולם הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו, להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני האדם, עד שלא ישאר להם ריוח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים, כי יודע הוא, שאלולי היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם, ודאי שמיד היו מתחילים להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה הולכת ומתגברת בהם, עד שהיו עוזבים החטא לגמרי...." (הרמח"ל, מסילת ישרים ב). היצר יודע, שאם יהיה לאדם זמן פנוי למחשבה, מיד יבין את השקר שבחייו, ויפנה לדרך האמת, ולכן הוא מנסה למנוע מהאדם כל רגע מחשבה פנוי.

ככל שהאדם משתחרר מהשעבוד לעבודתו ולפרנסתו, וזמנו הפנוי הולך וגדל, מחדש היצר הרבה חידושים שימלאו את הזמן לבל יגיע האדם לידי מחשבה. בתחילה היה הקולנוע, אחר-כך הטלויזיה, הזמינה לאדם גם בביתו, לאחר מכן הגיע מכשיר הוידאו, המאפשר לאדם לצפות בכל זמן שירצה ללא הגבלה. כאשר חשש היצר, שבדרך מן המכשיר אל מיטתו עלול האדם לחשוב, הביא היצר את השלט רחוק, המאפשר לאדם לכבות את המכשיר ומיד לשקוע בשינה, ללא רגע מחשבה ביניהם...

סוג לב, אדם שליבו עטוף בסיגים, שבע מדרכיו - ממה שהוא עושה. הוא מתמלא בדברים שהוא עושה כדי לא להיות עם עצמו ולחשוב. אולם איש טוב, השואף לטוב ומחפש את הטוב, שבע מעליו - מפנימיותו. אדם שמבין, שהרעב נוצר כדי לאותת על חיסרון, גשמי ורוחני, סופו ששבע מתוכו - חייו הפנימיים ממלאים אותו, ולא מעשיו החיצוניים; כאברהם אבינו, שכליותיו למדו אותו תורה.

ישנם אנשים שדרכם ישרה לפניהם, והם מסתפקים בכך. האדם הצדיק בודק - האם הדרך הזו בונה או רק משקיטה את הרעב, בלי למלא את החסר? האדם צריך לערער לעצמו את הביטחון המוחלט בדרך. העובדה שאתה נהנה ומרגיש טוב עדיין איננה מוכיחה על צדקת הדרך. תבדוק, תחקור, תעמיק!" (הרב יהושע וייצמן, למה האדם רעב? - אתר ישיבת מעלות).