קוד: ביאור:משלי יז4 בתנ"ך
סוג: תוכן1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי יז4: "מֵרַע
מַקְשִׁיב עַל שְׂפַת אָוֶן, שֶׁקֶר
מֵזִין עַל לְשׁוֹן הַוֹּת
"
אדם שמקשיב (קולט באוזניו) דברי אוון (הוצאת דיבה), נעשה רע יותר;
אדם שמאזין לדברי הוות (איומים ותוכניות לפגוע בזולת) נעשה איש שקר.
כשאדם נחשף לדברי גנאי שאנשים מדברים זה על זה, האישיות שלו נשחקת ומתקלקלת:
מרע = נעשה רע יותר; מקשיב = בלשון המקרא, בניגוד ללשון ימינו, הפועל שמע מציין את ההבנה והקבלה, והפועל הקשיב מציין את קליטת הצלילים באזניים;
אוון = שקר או רע; שפת אוון = דברי שקר או דברים על מעשים רעים של הזולת, לשון הרע;
מרע מקשיב על שפת אוון = לא רק לשמוע ולהבין, אלא גם להקשיב לקלוט באזניים דברי אוון ורוע - גם זה פסול, כי מי שעושה כך הופך להיות אדם רע יותר.
מזין = מאזין; הוות = צרות ואסונות; לשון הוות = דיבורים על תכניות להביא צרות ואסונות על הזולת;
שקר מזין על לשון הוות = מי שמאזין לדיבורים של אנשים המתכוונים לפגוע בזולת, גם אם אינו מסכים איתם ואינו משתף פעולה עמם, מתרגל לחיות בשקר וצביעות.
נאמר בתורה,
שמות כג1: "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא
", כלומר - לא תקח ותקבל דברי-שווא ושקר שאומרים לך על אדם אחר. מכאן למדו חז"ל, שאסור לאדם לקבל לשון הרע: "שלא נאמין בליבנו שהסיפור הוא אמת, כי על-ידי זה יבוזה בעינינו מי שנאמר עליו
"
(חפץ חיים, כלל ו, סעיף א; ע"פ
המכילתא). ספר משלי מוסיף, שגם אם האדם לא מאמין לדברים שאומרים לו, בכל-זאת הדברים החודרים לאוזניו משפיעים עליו לרעה ופוגעים באישיותו
(ראו בספר חפץ חיים כלל ו סימן ב,
כמה ראיות לכך שהדבר אסור לפחות מדרבנן).
סיבה נוספת, מדוע אסור לשמוע דברי גנאי, נזכרת ב
משלי יח17: "צַדִּיק הָרִאשׁוֹן בְּרִיבוֹ, יבא[וּבָא]
רֵעֵהוּ וַחֲקָרוֹ
" (פירוט).
מזין - מלשון האזנה, וגם מלשון מזון: כמו זבוב - כשלאדם יש פצע - יבוא דווקא לפצע, כי משם הוא ניזון; כך בעל לשון הרע - מחפש דווקא את הפגמים והמומים אצל הזולת, כדי לספר בגנותם (ע"פ הרב מוצפי).
מרע, שקר - הפסוק מלמד, שמי שמתרגל לשמוע לשון הרע (דברים רעים שהם אמת), בסוף יגיע גם להוצאת שם רע (דברים רעים שהם שקר): "שכך דרכה של הס"א, שאינה קופצת בתחילה אלא בפנים של אמת, ואחר-כך תופסת אומנותה בשקר גמור, ומי ששומע לה בתחילה על האמת המחטיא, סופו לשמוע לה גם על שווא ודבר כזב
"
(רמ"ד וואלי).