מפרי פי איש תשבע בטנו, תבואת שפתיו ישבע

קוד: ביאור:משלי יח20 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

משלי יח20: "מִפְּרִי פִי אִישׁ תִּשְׂבַּע בִּטְנוֹ, תְּבוּאַת שְׂפָתָיו יִשְׂבָּע"

כל איש, המטפח את כישרון הדיבור שלו, יוכל להתפרנס ולהשביע את בטנו מהפרי (התוצאה ארוכת-הטווח) של דברי פיו;

הוא ישבע גם מהתבואה (התוצאה קצרת-הטווח) של דברי שפתיו.

דקויות

הפסוק עוסק בדיבורים - פי איש ו שפתיו; אך הוא מדבר גם על בטנו. ניתן לפרש את הפסוק לפי כמה משמעויות של הבטן:

1. בטן = המקום שבו מתעכל המזון. לפי זה, הפסוק מלמדנו שאדם יכול לשבוע מדיבורים. בימינו זה מובן מאליו, שהרי יש אנשים רבים שמתפרנסים יפה מדיבורים, כגון מרצים, דיפלומטים, זמרים ועוד; אך ייתכן שבימי ספר שלמה המלך הדעה המקובלת היתה שכדי להתפרנס צריך לעבוד בגוף, ושלמה רצה לעודד את האנשים שיש להם כישרון מילולי לפתח אותו לקריירה.

ובתלמוד דרשו, שאדם המשקיע בלימוד תורה ובשינון מסורות שלמד מרבותיו, יכול לזהות את הבהמות הטהורות ולאכול מהן לשובע (רב שמואל בנו של רבי אבהו, חולין נט ב).

רמז לפירוש זה ניתן למצוא בהקבלה בין הפסוק הבא (פסוק 21) לבין פסוק אחר שבו נזכר ביטוי דומה:

שם הכוונה לתוצאה טבעית של הנאמנות לאדון או של האיפוק; לפי זה, ייתכן שגם בפסוקנו הכוונה לתוצאה טבעית של ההשקעה בדיבורים.

2. בטן = המקום שבו מרגישים כעס וטינה, כמו ב משלי יח8: "דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים, וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי בָטֶן". שם הכוונה היא, שכשאדם מאשים את הזולת בשנאה ובכוונה רעה, הדבר גורם להרגשה רעה באיזור הבטן (פירוט); לפי זה, ייתכן שהפסוק שלנו מלמד, שכאשר האדם מדבר דברים רגועים ואוהבים, הדיבור שלו יכול להרגיע את הרגשות הרעים הללו. מצב הרוח שלנו מושפע מדיבורים של אנשים אחרים, אבל אנחנו יכולים גם להשפיע עליו בעצמנו באמצעות דיבורים טובים ונעימים (ע"פ רלב"ג).

3. בטן = המקום שבו שומרים דברי תורה, כמו ב משלי כב18: "כִּי נָעִים כִּי תִשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ, יִכֹּנוּ יַחְדָּו עַל שְׂפָתֶיךָ". לפי זה, הפסוק שלנו מלמד שיש ללמוד תורה בקול רם, כי הלימוד בפה ובשפתיים חודר טוב יותר לבטן ולזכרון (ע"פ הגר"א, מלבי"ם, דעת מקרא).

ניתן גם לפרש את הפסוק לפי כמה משמעוית של פרי = משל לתוצאה טבעית או לגמול מה';

1. עד עכשיו פירשנו שהכוונה לתוצאה טבעית,

2. אך ייתכן שהכוונה לשביעה בדרך של גמול מאת ה' - "כי יגדל שכר האדם על דברי פיו" (רבי יונה).

3. ובדרך הסוד, "הפרי המשובח של דברי תורה היוצאים מפי איש, הוא הגורם התפשטות גדול של ריבוי האורות, אפילו לדרגין תתאין של המלכות... מפרי פי איש תשבע בטנו - בעולם הזה... תבואת שפתיו ישבע - לעולם הבא" (רמ"ד וואלי).

4. ולענ"ד, פרי מציין תוצאה ארוכת-טווח - כמו עץ, שיש לחכות מספר שנים עד שהוא נותן פרי; ותבואה מציינת תוצאה קצרת-טווח - כמו שדה חיטה, הנותן תבואה תוך מספר חודשים.

הקבלות

הביטוי מפרי פי איש נזכר בשני פסוקים נוספים, וניתן לפרש אותו על סוגים שונים של דיבורים שהאדם מקבל עליהם תגמול:

משלי יב14: "מִפְּרִי פִי אִישׁ יִשְׂבַּע טוֹב, וּגְמוּל יְדֵי אָדָם ישוב[יָשִׁיב] לוֹ" - דברי שכנוע הגורמים לאדם אחר לעשות מעשים טובים בידיו (פירוט);

משלי יג2: "מִפְּרִי פִי אִישׁ יֹאכַל טוֹב, וְנֶפֶשׁ בֹּגְדִים חָמָס" - דברי אזהרה מפני בוגדים המתכננים מעשי חמס (פירוט);

ובפסוק שלנו, לא נזכרו מושגים ערכיים כמו טוב או חמס, ולכן מסתבר שהכוונה לדברי חכמה וכישרון כלליים, שהאדם מתפרנס מהם.

ראו גם:  מפרי פי איש.

תגובות