מפרי פי איש יאכל טוב, ונפש בוגדים חמס

קוד: ביאור:משלי יג2 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

משלי יג2: "מִפְּרִי פִי אִישׁ יֹאכַל טוֹב, וְנֶפֶשׁ בֹּגְדִים חָמָס"

איש טוב יזכה לאכול טוב (לקבל גמול) על הפרי הטוב של פיו (על דבריו הטובים);   ולעומתו -   אנשים בוגדים יאכלו חמס (השחתה וקלקול) כעונש על המזימות הרעות שהם זוממים בנפשם.

/ כשבוחרים פרי לאכילה, בוחרים את הפרי הטוב; כך גם כשמקשיבים לזולת, מתוך  הפרי שמניב פיו של האיש (כלומר מתוך דבריו), יש לבחור ולאכול רק את הטוב;   אולם נפשם של הבוגדים גורמת להם לעשות להיפך - מתוך דברי פיו של הזולת הם בוחרים רק את החמס, המקולקל והמושחת; מוציאים דברים מהקשרם ומפרסמים אותם ברבים, כדי ליצור סכסוך ושנאה.

דקויות

הצלע הראשונה בבירור חיובית, והצלע השניה בבירור שלילית, מכאן שהצלעות מנוגדות, אך הניגוד המדוייק לא ברור:

1. טוב - בוגד:

יש מפרשים, שהניגוד הוא בין "טוב" (שמשמעו "איש טוב") לבין "בוגדים". לפי זה, יש לקרוא (ראו פירוש אבן עזרא, דעת מקרא):

• את הצלע הראשונה: "מפרי פי איש טוב יאכל טוב" או "מפרי פיו יאכל טוב איש טוב" (האות מ מציינת תוצאה);
• ואת הצלע השניה: "ונפש בוגדים תאכל חמס";

כלומר: איש טוב, המדבר דברים טובים, דברי אמת וחסד, יקבל שכר טוב על דיבוריו; אך איש בוגד, המדבר דברי שקר ומרמה, יסבול מהחמס (=הקלקול וההשחתה) שבדבריו (ראו גם פירוש הגר"א, ומלבי"ם פירוש שני).

2. פי - נפש:

אפשר לפרש, שהניגוד העיקרי הוא בין אנשים האומרים בפיהם את מה שצריך להגיד (כגון: דברי תורה וחינוך, או דברי ביקורת על החוטאים), לבין אנשים השומרים בתוך נפשם את הדברים, ומכסים אותם כמו בבגד:

• אנשים שמדברים בזמן הנכון, יאכלו פרי טוב, כלומר, ייהנו מהתוצאות החיוביות של דבריהם, אם דבריהם הצליחו להשפיע - מפרי פי איש יאכל טוב;
• ואנשים ששומרים הכל בבטן ואינם מדברים כשצריך לדבר, יגרמו קלקול והשחתה לנפשם - ונפש בוגדים חמס.

לפי זה, ייתכן שהפסוק ממשיך את הפסוק הקודם, משלי יג1: "בֵּן חָכָם מוּסַר אָב, וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה": כשהבן חכם ומוכן ללמוד, יש להטיף לו מוסר, לחנך אותו בדברים, וכאשר האב נוהג כך - מפרי פי איש יאכל טוב; אך כאשר אדם בוגד בתפקידו ושומר את דבריו לעצמו, הוא לא יצליח לחנך ויגרום קלקול והשחתה - ונפש בוגדים חמס (ראו לדבר רק עם האנשים הנכונים).

ויש מפרשים ששני הניגודים הללו קיימים: האיש הטוב, שיש לו מחשבות טובות, אומר אותן בגלוי בפיו, וכך מצליח לממש את תוכניותיו ונהנה מהתוצאות החיוביות של דבריו; אך הבוגד מסתיר את מזימותיו, ובסופו של דבר פוגע בעצמו: "ולא זכר פיהם, כי הם מעלימים כוונתם" (רלב"ג).

3. טוב - חמס:

ייתכן שהניגוד הוא בין "טוב" (שמשמעו "דבר טוב") לבין "חמס" (שמשמעו "דברי חמס", דברים מקולקלים ומושחתים):

• מפרי פי איש - מדבריו של אדם, הנמשלים לפירות - צריך לאכול טוב - צריך לבחור את הדברים הטובים ולהקשיב להם, ולא להקשיב לדברי גנאי ולשון הרע (האות מ מציינת בחירה);
• ונפש בוגדים - הבוגדים חפצים ורוצים בחמס (רש"י, רבי יונה), ולכן הם לוקחים מדבריו של הזולת דווקא את הדברים הרעים. מעבר לכך, לפעמים הם אף מוציאים דברים מהקשרם כדי שיישמעו רעים יותר.

פירוש דומה פירש מלבי"ם, אלא שהוא פירש ש"פי איש" הוא משל לחכמה ולמידות האישיות, שיש לבחור מתוכם רק את הטוב: "פיו הוא עץ הדעת טוב ורע. שכבר ביארנו שהפה מרמז על החכמה... כי בחכמה יש שני דרכים, למשל גאוה וענוה, רחמים ואכזריות, וכדומה, וצריך להנהיגם בחכמה, והאיש המשתמש בהחכמה לטוב יאכל את הטוב מן העץ; אבל הבוגד, המשתמש במידותיו להיפך מדרך החכמה, מפרי פיו יאכל חמס, וישתמש בכל מידותיו לרוע..." (מלבי"ם פירוש ראשון).

ראו עוד: מפרי פי איש.