לדבר רק עם האנשים הנכונים

קוד: מבנה משלי יג בתנ"ך

סוג: מבנה1

מאת: אראל

אל:

משלי יג 1-3:
"בֵּן חָכָם מוּסַר אָב, וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה.
מִפְּרִי פִי אִישׁ יֹאכַל טוֹב, וְנֶפֶשׁ בֹּגְדִים חָמָס.
נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ, פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו מְחִתָּה לוֹ."

בפסוק 2 טוב לפתוח את הפה, ובפסוק 3 להיפך; הסיבה להבדל נמצאת בפסוק 1. הפסוקים מסודרים כטבלה:

בֵּן חָכָם מוּסַר אָב	וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה
מִפְּרִי פִי אִישׁ יֹאכַל טוֹב, וְנֶפֶשׁ בֹּגְדִים חָמָס	נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ, פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו מְחִתָּה לוֹ

יש אנשים שכדאי לדבר איתם ולמתוח עליהם ביקורת - אנשים חכמים; כשמותחים עליהם ביקורת, הביקורת עושה פרי ומשפיעה לטובה גם על השומע וגם על הדובר:

• בן חכם זוכה למוסר אב = ביקורת מאביו; והתוצאה:
• מפרי פי איש שהטיף לו מוסר יאכל טוב, גם האב וגם הבן: "בן חכם... בידוע שייסרו אביו ושמע למוסרו... אם הוכיחו - הנה שכר התוכחת אתו" (רבנו יונה).
• אך ונפש בוגדים חמס - כאשר האב בוגד בתפקידו החינוכי, ומכסה כמו בבגד את דברי הביקורת שלו, התוצאה היא חמס = קלקול והשחתה של פירות החינוך.

מצד שני, יש אנשים שלא כדאי לדבר עמם כלל, כי הם לא יושפעו לטובה, הם רק יתעצבנו ויגרמו נזק למוכיח:

• ולץ - בן הלועג לחכמה - לא שמע גערה = אביו אינו גוער בו כי יודע שזה לא יועיל;
• במצב זה, נוצר פיו - שומר נפשו, האדם צריך לשמור את פיו נצור וסגור, לא לנסות להוכיח את הלץ, כי הלץ עלול לפגוע במוכיח, ולכן, הנוצר פיו שומר על נפשו = על חייו מסכנה;
• ולעומת זאת, פושק שפתיו = המפסק ומרחיב את שפתיו על-מנת להוכיח את הלץ, הדבר עלול לגרום מחיתה לו = שבר והרס, כאשר הלץ יכה אותו...