קוד: ביאור:משלי כג31 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי כג31: "אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם, כִּי
יִתֵּן בכיס[בַּכּוֹס]
עֵינוֹ, יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים
"
אל תושפע מהמראה האדום והיפה של היין, כי לפעמים המוכר נותן בכוס שהוא מוזג לך עין (צבע) הגורם ליין להתאדם, כי המוכר נותן את עינו בכיס של הלקוח, הוא רוצה שהלקוח יתן את עינו בכוס המלאה ביין אדום ויפה, ויתהלך ישר אליו לקנות עוד יין -
צבעי מאכל הם חומרים שמוסיפים למזון כדי לשפר את צורתו החיצונית ולמכור אותו במחיר גבוה יותר. בדרך-כלל אין להם ערך תזונתי, לפעמים הם גם מזיקים. צבעי מאכל נרמזים בפסוק שלנו:
אל תרא יין כי יתאדם = אל תסתכל יותר מדי על צבעו האדום והיפה של היין.
עין = איבר הראיה, וגם צבע וגוון (ראו כעין-); כי יתן בַּכּוֹס עינו = המוזג נותן עין - צבע - בתוך הכוס, לפני שהוא מוזג את היין, כדי שהיין ייראה אדום יותר; וכתוצאה מכך גם הלוקח נותן את עינו ומבטו בכוס.
מישרים = באופן ישיר, ללא התנגדויות ועכבות; יתהלך במישרים = כשהלקוח רואה את הצבע, הוא הולך ישירות אל המוכר וקונה את היין; או: היין הולך ישירות אל תוך פיו. הצבע מסייע להסיר את העכבות וההתנגדות לקניה.
לחצי השני של הפסוק יש גם גירסת כתיב:
כי יתן
בכיס עינו = המוכר נותן את עינו בכיסו של הלקוח: "הוא נותן עינו בכוס, וחנוני נותן עיניו בכיס
"
(ויקרא רבה יב א, רש"י), זו המטרה העיקרית של צבעי המאכל.
והתוצאה של צבעי המאכל הללו היא -
משלי כג32: "אַחֲרִיתוֹ, כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ
"
- אולם מאוחר יותר, לאחר שהאדם שתה, צבעי-המאכל הם כמו רעל המגיע מנחש הנושך ומצפעוני המפריש ארס, והם גורמים נזק נוסף, בנוסף לנזק שגורמת שתיה מוגזמת של יין.
בצבעי מאכל יש קצת הונאה - הונאה של האינסטינקטים שלנו. הגוף שלנו רגיל להעריך את טיבם של מאכלים, בין השאר, על-פי הצבע שלהם, והשינוי המלאכותי של הצבע עלול לגרום לנו לצרוך מאכלים שאינם מתאימים לגופנו.
נשיכת נחש מתארת את הנזק שגורמת שתיה מוגזמת, ובנוסף, נחש הוא גם משל הממחיש את דרך הליכתו של השיכור (רמ"ד וואלי).
הפסוק נאמר במשמעות שלילית, אבל יש שלמדו ממנו, שכאשר שותים יין של מצוה (כגון ארבע כוסות בפסח, או נסך על המזבח), צריך שיהיה לו צבע יפה (דעת רבי יהודה, בבלי פסחים קח:), שלא יהיה ישן מדי (דעת רבי, מנחות פז.). ורצוי שיהיה אדום (דעת רבי ירמיה, ירושלמי שקלים פ"ג ה"ב; ורבא, בבא בתרא צז:; וכן נפסק בבית יוסף אורח חיים רעב ד בשם רמב"ן, ובשולחן ערוך שם).
ויש שדרשו: "אל תרא יין, שאחריתו דם
"
(רבא, סנהדרין ע.)- שתיינות מוגזמת עלולה לגרום לשפיכות דמים.
א. במשמעות שלילית:
1. לפני ההתמכרות - הקונה מתלהב מהצבע היפה של היין בכוס ומושיט את ידו
ישירות אל הכיס ולקנות את היין: "כי אז יתאוה האדם להרבות במשתהו, כי יתן בכוס עינו
"
(רבי יונה).
2. ההתמכרות עצמה - לאחר שהקונה מתחיל לשתות, הוא מסיר מעצמו את כל העכבות והמעצורים הנפשיים (ראו גם
יין ישר): "המרבה שכרות - כל עבירות דומות לו למישור, כל הדרכים ישרים בעיניו
"
(רש"י, ע"פ בבלי יומא עה.), במיוחד בתחום שבינו לבינה "כי יתן בכוס עינו... לשון נקי הוא...
יתהלך במישרים - סוף שאשתו אומרת לו 'כשושנה אדומה ראיתי' ואינו פורש
"
(ויקרא רבה יב א).
3. אחרי ההתמכרות - הבית
נשאר ריק ושטוח כמו
מישור, אחרי שהשתיין מוכר את כל חפציו כדי להשיג יין: "סוף דהוא עביד ביתיה מישרא, 'מה הדין קדרה דנחשת עביד - קדרא דחספא עבדא', מזבין לה ושתי חמרא בטימיתיה
"
(ויקרא רבה יב א).
ב. במשמעות חיובית:
4. כל עוד הקונה רק מסתכל על היין, רק נותן בכוס את עינו, הוא עדיין הולך במישרים; אך ברגע שייתן שם גם את פיו, הוא כבר לא יוכל ללכת ישר (ע"פ מלבי"ם).
5. אם הקונה ייתן בכוס את עין שכלו, כלומר יחשוב היטב על התוצאות של השתיה, וייתן גם בכיס את עין שכלו, כלומר יחשוב על ההוצאות, אז יש סיכוי שהוא יתהלך במישרים ולא ישתה יותר מדי (ע"פ רמ"ד וואלי).
"בשלושה דברים אדם ניכר: בכוסו, בכיסו ובכעסו
"
(רבי אילעאי, בבלי עירובין סה:). "המבארים לא העירו, על מה הסמיך רבי אילעאי את מאמרו, אבל כנראה יש רמז על זה בכתוב "כי יתן בכוס עינו": הקרי הוא
כוס, הכתיב הוא
כיס, ואם
יתן עינו, כלומר אות עין, ב'כס', יקראו
כעס
"
(הרב יעקב שכטר, "דברי יעקב", בשם הגאון שם טוב גאגין ז"ל, מחבר ספר 'כתר שם טוב').