הצלת חיים - גם כשיש ספק

קוד: ביאור:משלי כד12 בתנ"ך

סוג: הבדלים1

מאת: אראל

אל:

משלי כד10-12: "הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה - צַר כֹּחֶכָה.
הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת וּמָטִים לַהֶרֶג! אִם תַּחְשׂוֹךְ,
כִּי-תֹאמַר ' הֵן, לֹא-יָדַעְנוּ-זֶה' -
הֲלֹא-תֹכֵן לִבּוֹת הוּא-יָבִין, וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע; וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ
". 

- אם תתרפה מהצלת חיים, ותתרץ את רפיונך באמירות " הן לא ידענו (הכרנו) זה את זה מעולם ולכן אינני חייב להציל אותם", "הן לא ידענו את זה שהם בצרה", "הן לא ידענו אם נצליח להציל אותם" -

הלוא ה', שהוא תוכן (מודד ושוקל) את כל ליבות בני האדם, הוא יבין את המניעים האמיתיים שלך, אם באמת לא ידעת או סתם התעצלת;    ה', הנוצר ומשגיח על נפשך, הוא יודע ומכיר את כל בני האדם, בעיניו כולם מכרים וחייבים להציל זה את זה;   והוא ישיב לכל אדם לפי פעלו ומעשיו.

הקבלות

בתורה ישנן כמה מצוות המחייבות אותנו להציל חיים:

עם התקדמות הרפואה, מעוררת מצוה זו שאלות קשות - האם האדם חייב למכור את כל רכושו כדי לממן לרעהו ניתוח השתלה בחו"ל? האם האדם חייב להשקיע את כל זמנו הפנוי במחקר רפואי על-מנת לפתח תרופות חדשות שיצילו חיים? האם המדינה חייבת להשקיע את כל תקציבה במימון טיפולים רפואיים ותרופות חדשות כדי להציל חיים? ועוד.

הפסוק שלנו בספר משלי עוזר להבין את המצוה.

הפסוק מותח ביקורת על אנשים שאומרים הן לא ידענו זה; מה משמעות הדברים? יש כמה אפשרויות:

  1. " לא ידענו שהאנשים נמצאים בסכנה " (מצודת דוד); מהפסוק בתורה "לא תעמוד על דם רעך", ומפירוש רש"י " לראות במיתתו", היה אפשר להסיק שחובת ההצלה חלה רק כשאנחנו עומדים במקום הסכנה ורואים את הסכנה בעינינו (למשל, כשמישהו טובע בים ואנחנו נמצאים על החוף); הפסוקים בספר משלי מלמדים, שחובת ההצלה אינה תלויה במקום אלא בזמן - "ביום צרה"; כלומר, גם אם שומעים שיש סכנה, וגם אם יש לנו ספק אם יש סכנה או לא, צריך לפעול כדי להציל חיים, ולא להשתמט בתירוץ "לא ידענו".
  2. " לא הכרנו את האיש שנמצא בסכנה [ידע=הכיר] "; מהפסוק בתורה "לא תעמוד על דם רעך ", היה אפשר להסיק שחובת ההצלה חלה רק על רעך = מכרך, אדם שאתה מכיר ויודע שהוא אכן ראוי לעזרה (ולא, למשל, אדם שבזבז את כל כספו על בילויים ותענוגות, או זלזל בבריאותו, והסתמך על כך שהציבור יציל אותו); הפסוקים בספר משלי מלמדים, שחובת ההצלה מתייחסת לכל אדם - "הצל לקוחים למוות ומטים להרג" - לא דווקא ל"רעיך".
  3. " לא ידענו מה לעשות כדי להציל, לא ידענו אם נצליח להציל " (רבי יונה, הגר"א); מובן שאם האדם אינו יכול להציל את חייו של חברו - הוא פטור, אך אם יש לו ספק אם הוא יכול או לא - הספק אינו פוטר אותו מהחובה לנסות; על כך נאמר כאן "הלא תוכן ליבות הוא יבין" - ה', הרואה ללבב (=מקום המחשבות), הוא יבין אם אתה באמת לא יודע, או שזה רק תירוץ להשתמטות.
  4. " לא ידענו אם נצליח לחזור בשלום "; מובן שאם האדם יודע שהוא לא יצליח להציל את חייו של חברו בלי לסכן את חייו של עצמו - הוא פטור (למשל, מי שאינו יודע לשחות, עדיף שלא יקפוץ למים כדי לנסות להציל אדם טובע...); אך מי שאינו יודע בוודאות - ייתכן שצריך להסתכן (ראו סיכון חיים לצורך הצלת נפש); ועל כך נאמר כאן "ונוצר נפשך הוא יידע" - ה', השומר על נפשך (= החיים שלך), הוא יידע אם אתה באמת פוחד להסתכן, או שזה רק תירוץ להשתמטות.
  5. " לא ידענו אם הניצל יוכל להחזיר לנו את ההוצאות "; מצוות "לא תעמוד על דם רעך" אינה מחייבת את האדם לתת מרכושו ומזמנו לזולת, אלא רק להלוות; מותר לו לדרוש מהניצול שיחזיר לו את ההוצאות; ולכן, אם אין שום סיכוי שהניצול יוכל להחזיר את ההוצאות, אין חובה להציל אותו (למשל, אין חובה למכור את הבית כדי לממן לשכן ניתוח השתלת כליה בחו"ל; אין חובה להשקיע 40 שנה במחקר רפואי בהתנדבות כדי לפתח תרופה לסוג מסויים של סרטן; וכו'; ראו לא תעמוד על דם רעך - עד כמה?). אולם, בניגוד להלוואה רגילה - שבה מותר לבדוק את הלווה במשך זמן ממושך עד שבטוחים שהוא יוכל להחזיר, כשיש סכנת חיים אסור להשתהות בחישובים מיותרים, ויש להציל גם כשיש ספק אם הוא יוכל להחזיר או לא. וייתכן שעל כך נאמר בסוף הפסוק: "והשיב לאדם כפעלו" - אל תחשוש יותר מדי מכך שהניצול אולי לא ישיב לך את ההוצאות, כי גם ה' יכול להשיב לך כפועלך.
ראו פירושים נוספים על פסוק 10: התרפית ביום צרה - צר כחכה.

תגובות