איך לבחור מקום בחיים

קוד: ביאור:משלי כה7 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

משלי כה6-7: "אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ, וּבִמְקוֹם גְּדֹלִים אַל תַּעֲמֹד;   כִּי טוֹב אֲמָר לְךָ 'עֲלֵה הֵנָּה!', מֵהַשְׁפִּילְךָ לִפְנֵי נָדִיב אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ".

אל תקח לעצמך כבוד והדר ותידחף להתמנות לתפקיד בכיר לפני מלך, ואל תעמוד במקום של אנשים גדולים וחשובים;  

- כי טוב יותר שתעמוד במקום נמוך מהראוי לך, עד שהמלך בעצמו יזהה שאתה מתאים לתפקיד, ויאמר לך " עלה הנה!" (קבל את התפקיד), משיקרה לך ההיפך - תעמוד במקום גבוה מהראוי לך, והמלך יצווה עליך לרדת ו ישפיל אותך לפני ה נדיב (האציל) המתחרה שלך.

עצות

1. לפעמים האדם יכול לבחור באיזה מעמד - סטטוס - הוא רוצה להיות בחיים, למשל, האם להתמנות למשרה מכובדת או להישאר בתפקיד פשוט. העצה של ספר משלי למצב זה היא:   אל תעלה למעמד נכבד לפני שמזמינים אותך.   אם אתה מתאים לתפקיד, המלך כבר ידאג לקרוא לך עלה הנה!, ולא תפסיד שום דבר; אולם, אם אינך מתאים לתפקיד, יגידו לך לרדת, והדבר יגרום לך השפלה בפני יריביך (כדברי המשפט העממי "אל תקפוץ מעל הפופיק").

המלך שנזכר בפסוק זה מציין שליט בשר ודם, אך הוא יכול לציין גם את הקב"ה - מלך העולם, שמביא כל אדם למקום הראוי לו בעולם, שמואל א ב7: "ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר, מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם".  לפי זה, הפסוק מדבר לא רק על תפקיד במקום העבודה או במדינה, אלא גם על מעמד חברתי, כלכלי או כל מעמד אחר שהאדם בוחר להיות בו.

כך פירשו חכמי התלמוד: "דלא ידל - ידלוניה" (בבלי מועד קטן כח:), והרמח"ל הרחיב: "נדבר עתה מענות המעשה, והיא תתחלק לארבעה חלקים: בהתנהג עצמו בשפלות, בסבול העלבונות, בשנוא הרבנות ובורח מן הכבוד, בחלוק כבוד לכל... בשבתו - שיהא מקומו בין השפלים ולא בין הרמים, והוא גם כן מקרא מלא: "אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד וגו' ". וכן אמרו ז"ל בויקרא רבה (פרק א'): "הרחק ממקומך שנים ושלשה מקומות ושב עד שיאמרו לך רד". ועל כל המקטין עצמו אמרו ז"ל (בבא מציעא פ"ה): "כל מי שמקטין עצמו על דברי תורה בעולם הזה נעשה גדול לעולם הבא", וכנגד זה אמרו (ילקוט יחזקאל כ"א): "הסר המצנפת והרם העטרה" - "כל מי שהוא גדול בעולם הזה קטן בעולם הבא", ומיניע להפך מי קטן בעולם הזה זמן גדולתו לעולם הבא, ואמרו (סוטה ה'): "לעולם ילמד אדם מדעת קונו שהרי הניח הקדוש ברוך הוא כל הרים וגבעו והשרה שכינתו על הר סיני", וזה מפני שפלותו, וכן אמרו (ראש השנה י"ז): "לשארית נחלתו" (מיכה ז') - "למי שמשים עצמו כשירים"." (מסילת ישרים כב)

2. חז"ל למדו מהפסוק, שאסור לאדם להקפיד על כבודו בזמן שיש לקיים את מצוות המלך - ה', ובפרט בחגים:

• "מפני מה כהן גדול אינו משמש בבגדי זהב (ביום הכיפורים)? אמר רבי סימון: על-שם אל תתהדר לפני מלך" (ירושלמי יומא פ"ז ה"ג).
• "השמחה שישמח אדם בעשיית המצוות ובאהבת האל שציווה בהן, עבודה גדולה היא; וכל המונע עצמו משמחה זו, ראוי להיפרע ממנו, שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב. וכל המגיס דעתו, וחולק כבוד לעצמו, ומתכבד בעיניו במקומות אלו - חוטא ושוטה. ועל זה הזהיר שלמה ואמר אל תתהדר לפני מלך" (רמב"ם, הלכות שופר סוכה ולולב ח טו).

וב "ספרא דצניעותא" פרק שלישי פירשו, שאסור לאדם לחלוק כבוד לעצמו בזמן התפילה - לא לבקש בקשות מה' בזכות עצמו אלא בזכות אחרים (ראו ענוה בתפילה).

אמנם, לפי פירוש זה לא ברור הקשר לפסוק הבא - "כי טוב אמר לך עלה הנה...".

הקבלות

אל תתהדר לפני מלך

כל המנהיגים הגדולים של עם ישראל נהגו לפי עצה זו - אף אחד מהם לא הציע את עצמו לתפקיד, עד שאמרו לו בפירוש עלה הנה. כך למשל:

• דוד בן ישי היה רועה צאן, ובכלל לא חשב להציע את עצמו להנהגה, עד שבא שמואל הנביא,  שמואל א טז11: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי 'הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים?' וַיֹּאמֶר 'עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן, וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן'. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי 'שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ, כִּי לֹא נָסֹב עַד בֹּאוֹ פֹה'"

מעבר לכך, גם כשה' כבר פנה אליהם והציע להם להיות מנהיגים, רובם סירבו והתחמקו, עד שלא הייתה להם ברירה וה' אמר להם פעם נוספת עלה הנה!. כך למשל:

• משה,  שמות ג11: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים 'מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם?'" (פירוט)
• גדעון,   שופטים ו15: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו 'בִּי אֲדֹנָי, בַּמָּה אוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל? הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה, וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי'"
• שאול,   שמואל א ט21: "וַיַּעַן שָׁאוּל וַיֹּאמֶר 'הֲלוֹא בֶן יְמִינִי אָנֹכִי, מִקַּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, וּמִשְׁפַּחְתִּי הַצְּעִרָה מִכָּל מִשְׁפְּחוֹת שִׁבְטֵי בִנְיָמִן, וְלָמָּה דִּבַּרְתָּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה?'"
• ירמיהו,   ירמיהו א6: "וָאֹמַר 'אֲהָהּ ד' ה', הִנֵּה לֹא יָדַעְתִּי דַּבֵּר, כִּי נַעַר אָנֹכִי '"

ויש אומרים שזה גם המסר של משל יותם  - כל הטובים אינם מחפשים שררה, מי שמחפש שררה הוא אטד...

עלה הנה

ביטוי המזכיר את האמירה עלה הנה! (בשינוי ניקוד) נאמר לשבט יהודה, שופטים א2: "וַיֹּאמֶר ה': 'יְהוּדָה יַעֲלֶה! הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ.'" - יהודה עלה להילחם בכנעני, רק לאחר שה' אמר לו "עלה, הנה".

אדם נוסף שהמלך העלה אותו אליו היה יהונדב בן רכב, מלכים ב י15: "וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, וַיִּמְצָא אֶת יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב לִקְרָאתוֹ, וַיְבָרְכֵהוּ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו 'הֲיֵשׁ אֶת לְבָבֶךָ יָשָׁר כַּאֲשֶׁר לְבָבִי עִם לְבָבְךָ?' וַיֹּאמֶר יְהוֹנָדָב 'יֵשׁ וָיֵשׁ, תְּנָה אֶת יָדֶךָ'; וַיִּתֵּן יָדוֹ, וַיַּעֲלֵהוּ אֵלָיו אֶל הַמֶּרְכָּבָה" (פירוט).

מהשפילך לפני נדיב אשר ראו עיניך

בניגוד למנהיגי ישראל, שתמיד השתדלו לברוח מהשררה (ראו בפסוק הקודם), המן הרשע התהדר לפני מלך, אסתר ו6: "וַיָּבוֹא הָמָן, וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ: מַה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ? וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ: לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי?!..." (פירוט). והתוצאה ידועה - המן הושפל לפני מרדכי, יריבו הפוליטי, "כי ידע המלך שלכבוד עצמו הוא דורש, והיה זה סיבת מפלתו" (רמ"ד וואלי).

רעיון דומה נמצא ב משלי כט23: "גאות אדם תשפילנו, ושפל רוח יתמך כבוד" (פירוט).