הבוגד בעמו כורת את הענף שעליו הוא יושב

קוד: ביאור:משלי כה19 בתנ"ך

סוג: משל

מאת: יעל, אראל

אל:

משלי כה19: "שֵׁן רֹעָה וְרֶגֶל מוּעָדֶת, מִבְטָח בּוֹגֵד בְּיוֹם צָרָה" 

כמו שן רעועה  הנשברת תוך כדי אכילה, וכמו רגל חלשה המועדת מחליקה ונופלת, כך הוא המבטח שבוטחים בבוגד: מי בגד בעמו ובמדינתו ועבר אלינו, עלול לבגוד גם בנו ביום צרה כשנהיה זקוקים לעזרתו.

/ כמו שן סלע רעועה, אשר נשברת וגורמת לרגל העומדת עליה למעוד וליפול לתהום, כך הוא בטחונו של הבוגד בעמו, המקווה שיגיע יום צרה שבו כולם ייפגעו ורק הוא יינצל, ואינו יודע שאם יגיע יום צרה הוא ייפול לתהום יחד עם כולם.

עצות

אנשים הסובלים מהשלטון הנוכחי מקוים, לפעמים, שיקרה אסון גדול, שיגרום למהפכה בסדרי השלטון. ספר משלי מתנגד לגישה זו.

הפסוק מדבר על אדם אשר בגד בליבו בחברה או במדינה שהוא חי בה. אדם כזה בוטח ביום צרה, כלומר, הוא מקווה שיגיע יום של צרה גדולה, שבה המדינה השנואה עליו תיפול ותיחרב, ורק הוא - הבוגד - יצליח להינצל.

הפסוק אומר לו, שהבטחון שהבוגד בוטח ביום צרה הוא הבל, כי הוא עדיין חלק מהמדינה שבה הוא בגד בליבו. כאשר המדינה תיפול - גם הוא ייפול; כמו שן -סלע רעועה, שכאשר היא נופלת - גם הרגל העומדת עליה מועדת ונופלת לתהום. בלשון ימינו היינו אומרים, שהבוגד "כורת את הענף שעליו הוא יושב"; בלשון המקרא הוא "שובר את שן הסלע שעליה הוא עומד".

הקבלות

צדיקים אמיתיים מקוים רק לטוב - הם אף פעם לא מקוים שתבוא צרה גדולה על החברה שהם נמצאים בה, משלי יא23: "תַּאֲוַת צַדִּיקִים אַךְ טוֹב, תִּקְוַת רְשָׁעִים עֶבְרָה" (פירוט).

רעיון דומה נמצא בפסוק הקודם, משלי כה18: "מֵפִיץ וְחֶרֶב וְחֵץ שָׁנוּן, אִישׁ עֹנֶה בְרֵעֵהוּ עֵד שָׁקֶר" (פירוט): הפסוק בא להזהיר את האיש העונה ברעהו עד שקר, שהעדות שלו היא נשק רב-כיווני: היא כוללת גם פצצה, גם חרב וגם חץ; הנשק הזה עלול לפגוע לא רק במי שאליו הוא מכוון (רעהו), אלא גם במי שמפעיל אותו, וגם בכל מי שעומד לידו (פירוט); גם הפסוק שלנו מזהיר את הבוגד, שאותו "יום צרה", שהוא מקווה שיגיע, יפגע בו עצמו. 

הביטויים "בוגד" ו"יום צרה" נזכרו גם ב ישעיהו לג1-2: "הוֹי שׁוֹדֵד וְאַתָּה לֹא שָׁדוּד וּבוֹגֵד וְלֹא בָגְדוּ בוֹ, כַּהֲתִמְךָ שׁוֹדֵד תּוּשַּׁד כַּנְּלֹתְךָ לִבְגֹּד יִבְגְּדוּ בָךְ. ה' חָנֵּנוּ לְךָ קִוִּינוּ, הֱיֵה זְרֹעָם לַבְּקָרִים אַף יְשׁוּעָתֵנוּ בְּעֵת צָרָה".

ביטוי דומה, המתאר בטחון-שווא, נזכר בדברי רבשקה האשורי על מצרים,, מלכים ב יח21: "עַתָּה, הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה, עַל מִצְרַיִם, אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ; כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְכָל הַבֹּטְחִים עָלָיו".