לשמח אנשים עצובים - לא בכל מצב

קוד: ביאור:משלי כה20 בתנ"ך

סוג: משל

מאת: אראל

אל:

משלי כה20: "מַעֲדֶה בֶּגֶד בְּיוֹם קָרָה, חֹמֶץ עַל נָתֶר, וְשָׁר בַּשִׁרִים עַל לֶב רָע"

כמו מעדה בגד (בגד שהוא עדי, תכשיט), אשר אינו מועיל ביום קרה כי אינו מחמם;   וכמו חומצה, אשר מזיקה כששופכים אותה על נתר (בסיס) כי היא סותרת אותו;   כך השר שירים יפים לאדם שליבו רע (עצוב) - אינו מחמם את ליבו אלא רק מונע ממנו לפתור את הבעיות האמיתיות.

עצות

יש אנשים, שכאשר הם רואים אדם עצוב, הם מנסים לשמח אותו בכל מחיר - לספר לו בדיחות, להשמיע לו שירים, וכו'. על-פי ספר משלי, דרך זו לא תמיד נכונה:

בפסוק ישנם שני משלים ונמשל אחד. שני המשלים הם:

א. מעדה = קישוט, כמו שמות לג6: "וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב", ירמיהו ד30: "תִלְבְּשִׁי שָׁנִי, כִּי תַעְדִּי עֲדִי זָהָב, כִּי תִקְרְעִי בַפּוּךְ עֵינַיִךְ", יחזקאל טז11: "וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי, וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדַיִךְ וְרָבִיד עַל גְּרוֹנֵךְ"

. מעדה בגד ביום קרה = ללבוש בגד יפה ומקושט ביום קר, זה לא מועיל - כי ביום קר לא צריך להיות יפה אלא לשמור על חום הגוף.

ב. נתר = חומר ששימש לכיבוס בגדים, ירמיהו ב22: "כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית, נִכְתָּם עונך לְפָנַי, נְאֻם ד' ה'" (פירוט); כנראה הכוונה לחומר שנקרא בימינו "סודה לשתיה" (גם היסוד "נתרן" נקרא בלטינית "סודיום"). זהו חומר בסיסי. חֹמץ על נתר = כששמים חומר חומצי על חומר בסיסי, הוא סותר אותו ומבטל את פעולתו.

אין קשר בין המשלים, אך שניהם מסבירים צדדים שונים של הנמשל: 

לב רע = לב עצוב. ושר בשירים על לב רע = לשיר שירים יפים לאדם שליבו רע ועצוב זה לא טוב משתי סיבות:

א. זה לא מועיל - כי מי שליבו עצוב צריך לשפוך את ליבו, צריך שיקשיבו לו, ושיעזרו לו לפתור את הבעיות. השירים היפים אמנם משכיחים את הצער באופן זמני, אך אינם פותרים את הבעיה; כמו מעדה בגד, בגד מקושט, שאינו עוזר לאדם להתחמם ביום קרה.

ב. זה מבטל את התועלת של הצער - כי לב עצוב יכול להביא את האדם להתפלל אל ה' בדבקות רבה יותר מאשר בדרך-כלל, והשירים היפים מסיחים את דעתו מהתפילה, ומונעים ממנו את ההזדמנות להתקרב אל ה'; כמו חֹמץ, המבטל את התועלת הכימית כאשר שמים אותו על נתר.

הקבלות

יש מצבים שבהם טוב ומועיל לשמוע שירים משמחים:

- כעס - כמו שניתן ללמוד מאלישע הנביא, שכאשר כעס על יהורם מלך ישראל, לא יכל להתנבא, ולכן ביקש, מלכים ב ג15: "'וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן!' וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן, וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'"; המוסיקה אפשרה לו להשתחרר מהכעס ולהיפתח לנבואה.

- מחלת נפש - כמו שניתן ללמוד משאול המלך, שכאשר היתה עליו רוח רעה, אמרו לו עבדיו, שמואל א טז16: "יֹאמַר נָא אֲדֹנֵנוּ, עֲבָדֶיךָ לְפָנֶיךָ, יְבַקְשׁוּ אִישׁ יֹדֵעַ מְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר, וְהָיָה בִּהְיוֹת עָלֶיךָ רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה, וְנִגֵּן בְּיָדוֹ, וְטוֹב לָךְ...  וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ אֱלֹהִים אל שאול, ולקח דוד את הכנור, וְנִגֵּן בְּיָדוֹ, ורוּחַ לשאול, וְטוֹב לו, וסרה מעליו רוּחַ הרָעָה".

אבל לא במצב של צער.

ראו גם משלי לֹא21: "לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג, כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים" (פירוט).