קוד: ביאור:ירמיהו ב22 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
כִּי אִם תְּכַבְּסִי בנֶתֶר וְתַרְבִּי לָךְ בֹרִית, נִכְתָּם עונך לְפָנַי; נְאֻם ד' ה'".
כביסה היא ניקיון יסודי של בגדים. בני ישראל באותו זמן עסקו בשפיכות דמים ובגדיהם התלכלכו (ירמיהו ב34): "גַּם בִּכְנָפַיִךְ נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים...
" (פירוט). לאחר ששפכו דמים, הם כיבסו את בגדיהם בחומרי ניקוי -
נתר
ובורית. אך הנביא מודיע להם שזה לא יעזור להם, כי גם אם בגדיהם נקיים, הם עדיין מוכתמים בעיניו: "כי אם תכבסי בנתר... נכתם עוונך לפניי ". תוכחה דומה נשמעה בתקופתנו מפי אנשי רוח שונים, בתגובה להתנהגויות לא מוסריות של חיילים: "פעם היינו מקפידים על
טוהר הנשק, היום אנחנו מקפידים רק על
נקיון הנשק".
בנבואה מאוחרת יותר אומר הנביא, שהכביסה היא אכן פעולה חשובה, אך לא כביסה בנתר ובורית, לא כביסה של בגדים, אלא כביסה של הלב:
ירמיהו ד4: "כַּבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ, יְרוּשָׁלִַם, לְמַעַן תִּוָּשֵׁעִי; עַד מָתַי תָּלִין בְּקִרְבֵּךְ מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ?
"
לב הוא מקום המחשבות; כביסה של הלב משמעה ניקיון יסודי ומדוקדק של הלב מכל המחשבות הרעות (פירוט).
1. יש שפירשו שהכוונה להתנקות חיצונית ע"י עשיית מעשי צדקה ראוותניים, שאמורים כביכול לכסות ולהסתיר את העוונות: "תראה לעיני הבריות צדקות ומעשים טובים
"
(מצודת דוד). הנביא מלמד, שמעשים טובים לא יכולים כשלעצמם לכפר על פשעים חמורים: "הצדקה שאת עושה לפני הבריות לא כפרה על העוון שבסתר
".
תאמרי אמתלאות לאמור לא חטאתי... את בר בעינייך כאילו לא חטאת..." (מלבי"ם). הנביא טוען, שדווקא הניסיון להעלים את החטאים כלפי חוץ מחריף את חומרתם: "
כי בזה נשאר הכתם גדול בעיני ה', עד שנעשה מהחטא עוון שמורה על קלקול השכל..." (מלבי"ם)
[הֶרֶב]ה כַּבְּסֵנִי מעוני, וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי...
תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר, תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין".
2. אך אפשר גם לפרש שה"כתם" הוא כתם של דם נידה, שיכול לשמש כמשל לפשעים של גילוי עריות ועבודה זרה (הנמשלת לניאוף). האומה הישראלית נמשלת לאישה המנסה לנקות את כתמי דם הנידה מבגדיה, אך אינה מנקה את מעשיה מעבירות הניאוף והזנות. ראו מאמרו של משה צפור.