קוד: ביאור:ירמיהו ב34 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
ירמיהו ב34: "גַּם בִּכְנָפַיִךְ נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים, לֹא
בַמַּחְתֶּרֶת מְצָאתִים כִּי עַל כָּל אֵלֶּה
"
בפסוקים אחרים תיאר הנביא איך בני ישראל מנסים לכבס את בגדיהם מכתמים אלו, במקום לכבס את ליבם (פירוט).
אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב, וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים" - אם הגנב נלכד תוך כדי פריצה לבית בסתר, מותר להרגו, כי אי אפשר להיות בטוחים שהוא מתכוון רק לגנוב, ייתכן שהוא גם מתכוון לרצוח.
אולם, אתם הרגתם אביונים חפים מפשע, שלא ניסו לפרוץ לביתכם: "לא מצאת אותם במחתרת כשהרגת אותם
" (רש"י).
אכלה חרבכם נביאיכם כאריה משחית" (רש"י).
2. לא על גניבת ממון הרגת אותם, אלא
על כל אלה - על כל הדרכים הרעים שלך, שהם כביכול רצו 'לקחת' ממך בדברי התוכחה שלהם: "הנביאים, שרצו להשיבם מדרך הזה, היו אצלם כגנבים הבאים לגנוב את רכושם, כן באו לגנוב ולקחת מאיתם את דרכם...
" (מלבי"ם).
מצאתים - כה יאמר לנקבה, לשון פעלת. והרבה יש בספר (יחזקאל טז) 'את מצאתים'.". בעברית העתיקה והפיוטית, כמו גם בערבית הספרותית, נהוג להוסיף חיריק בסוף פניה לנקבה, כך שבמקום "מצאת" אומרים "מצאתי"; יש מפרשים כך גם את הפסוק (שופטים ה7): "
חָדֵלּוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל חָדְלוּ, עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל".
2. אך יש שפירשו כמו בלשון ימינו:
מצאתים = מצאתי אותם, המדבר הוא ה' או הנביא: "דמי הנפשות האלה, לא מצאתים במחתרת ובמקום נסתר כי אם בגלוי... לא עשית הדבר בהסתר כי אם בפרסום רב מבלי בושה
" (מצודת דוד). אולם: