קוד: ביאור:משלי כו2 בתנ"ך
סוג: משל
מאת: אראל
אל:
משלי כו2: "כַּצִּפּוֹר לָנוּד, כַּדְּרוֹר לָעוּף - כֵּן קִלְלַת חִנָּם לא[לוֹ]
תָבֹא
" (פירוט)
כמו ציפור, אשר נודדת אל ארץ רחוקה אך בסופו של דבר חוזרת אל קִנָּהּ הראשון, וכמו דרור, אשר עפה בחופשיות ואי אפשר לכוון אותה אל מקום אחד -
כן קללת חינם תחזור ותבוא עליו (על המקלל), ולא תבוא על המקולל.
בפסוק זה ישנם שני משלים ושני נמשלים, אחד מתאים לגירסת הקרי ואחד מתאים לגירסת הכתיב.
1. המשל הראשון מתאים לגירסת הקרי "לו":
כציפור לנוד... - כן קללת חנם לו תבוא
.
ציפורים נודדות הן משל לחזרת דבר אל מוצאו: כמו
ציפור, אשר
נודדת מהארץ בחורף אך חוזרת אליה באביב -
כך גם
קללת חנם - קללה שאינה מוצדקת - תחזור בסופו של דבר אל המקלל עצמו,
ותבוא לו על ראשו
(ע"פ רש"י); גם אם הדבר ייקח זמן רב - בסופו של דבר המקלל ייפגע מהקללה של עצמו.
2.
המשל השני מתאים לגירסת הכתיב "לא":
... כדרור לעוף - כן קללת חנם לא תבוא
.
דרור היא ציפור חופשיה שאי אפשר לשלוט בה: כמו ציפור
דרור,
אשר
עפה בחופשיות, כך גם
קללת חנם - קללה שאינה מוצדקת - אי-אפשר לכוון ולהפנות אותה אל מטרתה, כי היא
לא תבוא ולא תפגע במי שרוצים לקלל.
3. הפסוק נמצא בקבוצה של 12 פסוקים (פסוקים 1-12) המדברים על כסיל; זה הפסוק היחיד שאינו מזכיר את הכסיל במפורש. האם הכסיל בכל-זאת נוכח כאן? ייתכן שהפסוק בא לרמוז, שאדם כסיל צריך מסגרת ברורה, אסור לתת לו להיות חופשי מדי כצפור לנוד כדרור לעוף, כי הדבר מהוה קללה עבורו - כן קללת חנם לו תבא (ע"פ גליה). הפסוק מתאים לפסוקים שלפניו ואחריו:
כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר, כֵּן לֹא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד" - לא מתאים לכסיל שיכבדו אותו (פירוט).
כַּצִּפּוֹר לָנוּד, כַּדְּרוֹר לָעוּף, כֵּן קִלְלַת חִנָּם לא[לוֹ] תָבֹא" - החופש עבורו הוא כמו קללה.
שׁוֹט לַסּוּס, מֶתֶג לַחֲמוֹר, וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים" - יש להציב בפניו גבולות ברורים כמו שעושים לבהמות (פירוט).
4. ציפור ודרור מסמלות גמישות ונכונות לעבור ממקום למקום בקלות. אדם שיש לו אופי גמיש, סובל פחות כשבאות עליו צרות. גם אם קורה לו אסון והוא מאבד דבר יקר, הוא יכול לנדוד למקום אחר ולהתחיל מחדש כציפור לנוד וכדרור לעוף, ולכן כן קללת חנם לא תבוא, הצרה לא הופכת לקללה, והוא לא מגיע למצב שהוא צריך לקלל את המציאות (ע"פ גליה).
אדם כזה גם אינו "נדבק" לזולת ואינו יוצר תלות בינו לבין הזולת, ולכן הוא נפגע פחות מקללות ועלבונות. כשהזולת מקלל ומעליב אותו, הוא פשוט עובר למקום אחר כציפור לנוד וכדרור לעוף, ולכן כן קללת חנם לא תבוא, הקללה לא באה ולא פוגעת בו (ע"פ גליה).
העקרון שלפיו קללת חינם פוגעת במקלל עצמו נזכר כמה פעמים לגבי האבות ועם ישראל:
וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה"
יַעַבְדוּךָ עַמִּים וישתחו[וְיִשְׁתַּחֲווּ] לְךָ לְאֻמִּים, הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ [וְיִשְׁתַּחֲווּ] לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ, אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ".
כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ, מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר".
ייתכן שהקללה בפסוק היא הקללה של אדם וחוה:
אֶל הָאִשָּׁה אָמַר: הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ, בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים, וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ"
וּלְאָדָם אָמַר: כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ, אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ"
הפסוק כולו מתאר את מחשבתם של רווקים ורווקות שאינם רוצים להתחתן: "אני רוצה להישאר חופשי/ה כציפור לנוד וכדרור לעוף! לא רוצָה להיכנס להריון וללדת בעצב! לא רוצֶה לשמוע בקול אשתי ולעבוד בזעת אפיי! קללת החינם שהתקללו בה אדם וחוה לא תבוא עליי!"...
-
לדיון במקרים שבהם, לכאורה, קללה שאינה מוצדקת כן גרמה נזק, ראו מות יהונתן ומות רחל.