כשלג בקיץ וכמטר בקציר - כן נותן לכסיל כבוד

קוד: ביאור:משלי כו1 בתנ"ך

סוג: משל

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי כו1: "כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר - כֵּן לֹא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד"

כמו שלג היורד בקיץ, מקפיא ומקלקל את הפירות, וכמו מטר היורד בקציר, מרטיב ומרקיב את התבואה -

כן, באותה מידה, לא נאוה (לא רצוי) לתת לכסיל כבוד, כי הוא משחית את אישיותו ומבליט את הצדדים השליליים שלו.

עצות

הכוח משחית - וגם הכבוד משחית, כאשר נותנים אותו לאדם הלא נכון:

• השלג והגשם מועילים מאד בחורף, כשהזרעים נמצאים בתוך האדמה;
• אולם בעונת הקציר, כשהתבואה שנקצרה מונחת בשדה, ובעונת הקיץ, כשהפרות שנקטפו מונחים במטעים, הם מזיקים - הם עלולים לגרום לתבואה להירקב.

כך גם הכבוד:

• הוא מועיל מאד לאדם חכם, שאצלו העיקר הוא הצד הפנימי של האישיות - החכמה והרוח; הכבוד עוזר לו להשפיע על אנשים שיקשיבו לדבריו.
• אולם כשנותנים אותו לכסיל (= שונא חכמה), שאצלו העיקר הוא החיצוניות והחומריות - זה רק מזיק; הכבוד עלול לגרום לכסיל להתחזק בדרכו ובמעשיו הרעים. הכבוד משחית אותו. "ולא עוד, אלא שהכסיל עצמו שונא למכבדו, כי ירגיש לבסוף שהוא חפץ בקלקולו" (רמ"ד וואלי).

הקבלות

האדם היחיד הזוכה לכבוד הגדול ביותר במדינה הוא המלך; מכאן, שהסכנה הגדולה ביותר היא לתת את כבוד המלכות לאדם כסיל:

• כאשר המלך הוא חכם, הוא משתמש בכבוד שלו בצורה חיובית, כדי לעשות צדק ומשפט; ראו למשל משלי כ26: "מְזָרֶה רְשָׁעִים מֶלֶךְ חָכָם, וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אוֹפָן" (פירוט), משלי ח15: "בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ, וְרוֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק" (פירוט).
• אך כאשר המלך הוא כסיל, הכבוד מעביר אותו על דעתו, וגורם לו לעשות מעשים טיפשיים ואף מזיקים - כשלג בקיץ וכמטר בקציר.
  

משל זה זכה להמחשה מרשימה במיוחד בזמן המלכת שאול, במעשיו של שמואל הנביא, שמואל א יב17: "הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם; אֶקְרָא אֶל ה' וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר, וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי ה', לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ".

בני ישראל באותה תקופה רצו מלך בכל מחיר. הם לא רצו לחכות שיהיה אדם חכם הראוי למלוכה - הם רצו למנות את "הרע במיעוטו", את הטוב ביותר שיש עכשיו. שמואל רמז להם, שנתינת כבוד המלכות לאדם שאינו ראוי לכך עלולה לגרום נזק, כמו שלג בקיץ ומטר בקציר.

ואכן, כבוד המלכות של שאול גרם נזק רב לעם ישראל, כאשר מתוך קנאות לכבודו, הוא הרג את כל כוהני נוב (שמואל א כב). 

-

בפסוק שלנו, שלג בקיץ הוא דבר רע; אבל ב משלי כה13: "כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר צִיר נֶאֱמָן לְשֹׁלְחָיו, וְנֶפֶשׁ אֲדֹנָיו יָשִׁיב" (פירוט), צינת שלג ביום קציר היא דבר טוב! נראה שיש להבחין בין שלג ממש, אשר מקפיא ומקלקל את התבואה ביום קציר, לבין צינת שלג, קרירות של שלג (למשל, רוח קרירה או שלגון), אשר מרעננת את הקוצרים.

-

רעיון דומה נמצא ב משלי ג35: "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן" - הכבוד הוא נחלתם של חכמים; הכסילים צריכים דווקא את הקלון כדי להתרומם ולהתעלות (פירוט).

הפסוק שלנו מדבר על הנזק שגורם הכבוד לנפשו של הכסיל; פסוק בהמשך הפרק מדבר על הנזק שגורם הכבוד לאנשים שנמצאים בסביבתו של הכסיל, משלי כו8: "כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה, כֵּן נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד" (פירוט).