לא נאוה לכסיל תענוג, אף כי לעבד משול בשרים

קוד: ביאור:משלי יט10 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

משלי יט10: "לֹא נָאוֶה לִכְסִיל תַּעֲנוּג, אַף כִּי לְעֶבֶד מְשֹל בְשָׂרִים"

לא נאה שאדם כסיל, השונא ללמוד, יקבל תענוג, כי הוא עלול להתמכר להנאה ולהזיק לעצמו;   אף כי (קל וחומר) אין זה נאה שעבד יעלה בבת-אחת במעמדו החברתי ויהיה מושל בשרים, כי הוא עלול להתמכר לכוח ולהזיק לאחרים.

עצות

הפסוק מתייחס לשני עניינים שבני-אדם רודפים אחריהם: תענוג = הנאה גופנית, וממשלה = כוח השפעה מדיני.

רוב האנשים מתאוים שיהיה להם הרבה תענוג והרבה ממשלה, אולם הפסוק אומר שלטיפוסים מסויימים לא נאוה = לא רצוי - רצוי שלא יהיה להם תענוג או ממשלה:

כסיל = השונא ללמוד;   לא נאוה לכסיל תענוג - כי "התענוגים נתנו לאדם לקיים גופו ולהנהיג בריאותו ולהרחיב דעתו, כי המחשבה ולימוד החכמה צריכים הרחבת דעת" (רבי יונה גירונדי); אולם הכסיל שונא ללמוד, ולכן הוא "מתכוון בתענוגים למלאות תאוותו, וגם נמשך בהם אחרי החומר ויתרחק בהם מדרכי הנפש החכמה, כאשר כתוב", דברים לב15: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט".

אף כי = קל וחומר: לא נאוה לכסיל תענוג, ועוד יותר מזה, לא נאוה לעבד למשול בשרים, כלומר להיות ראש הממשלה, הנותן הוראות לכל השרים.   כוח הממשלה נועד לאפשר למושל לנהל ולארגן את המדינה בצורה יעילה, אולם לעבד אין ניסיון בניהול וארגון, ואם יגיע בבת אחת למעמד גבוה מדי, הוא עלול לגרום נזק רב. בפסוקים אחרים נאמר שעבד יכול להתקדם במעמדו החברתי, אבל בהדרגה, לא בבת אחת (ראו "הקבלות").

לכל אדם ישנם רגעים שבהם הוא כסיל - שונא ללמוד, ורגעים שבהם הוא חכם - אוהב ללמוד;   רגעים שבהם הוא מושל ביצרו, ורגעים שבהם הוא עבד ליצרו.   הפסוק מלמד אותנו לשים לב למצבנו הנפשי: כאשר אנחנו כסילים ועבדים, ראוי שנתרחק מתענוגות ומכבוד, כדי שלא נתמכר ולא נזיק לעצמנו ולזולת; אך כאשר אנחנו חכמים מותר לנו להשתמש בתענוגות וכבוד לפי הצורך, כדי להרחיב את הדעת ולהשפיע לטובה על הזולת. וכן אמרו חכמים, שאדם שחטא ורוצה לכפר על חטאיו, צריך למעט בתענוגות ולהשפיל את דעתו, שהרי הוא נהג ככסיל ועבד, ו" לא נאוה לכסיל תענוג, אף כי לעבד משול בשרים " (אורחות צדיקים, שער התשובה).

הקבלות

לא נאוה = לא נאה ולא רצוי, כמו ב משלי יז7: "לֹא נָאוָה לְנָבָל שְׂפַת יֶתֶר" (פירוט), משלי כו1: "לֹא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד" (פירוט).

לא נאוה לכסיל תענוג - בפרק א נאמר, שלא טוב לכסיל לחיות חיים של שלוה, ומאותה סיבה, משלי א32: "כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם, וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם" (פירוט).    הדבר היחיד שמניע את הכסיל ללמוד הוא דווקא הייסורים והסבל, משלי כו3: "שׁוֹט לַסּוּס, מֶתֶג לַחֲמוֹר, וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים" (פירוט).

אף כי לעבד משול בשרים - לתת לעבד למשול בשרים זה יותר גרוע מלתת לכסיל תענוג, כי הכסיל המתענג מזיק רק לעצמו, אבל העבד המושל עלול להזיק לכל הארץ (ע"פ הרב דוד קליר), משלי ל22: "תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ... תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ..." (פירוט).   הפסוק מדבר על עבד רגיל, שאינו משכיל במיוחד, אבל (משלי יז2): "עֶבֶד מַשְׂכִּיל - יִמְשֹׁל בְּבֵן מֵבִישׁ, וּבְתוֹךְ אַחִים יַחֲלֹק נַחֲלָה". עבד משכיל דווקא יכול וראוי למשול: בתחילה הוא מושל בבן - בבנו העצל של אדוניו; וכשהאדון נפטר, הוא מקבל נחלה בתוך האחים, וכך הופך לאדם חופשי (פירוט). לאחר מכן יוכל להמשיך ולהתקדם בסולם הדרגות החברתיות כמו כל אדם חופשי, ולהגיע גם למעמד של מושל בשרים, או אפילו נשיא של מעצמה גדולה.

גם השלטון, כמו התענוג, נועד לקדם את הייעוד העיקרי של האדם שהוא החכמה, ולכן הוא ראוי רק לעבד משכיל.