אל תלשן עבד אל אדוניו

הקבלות

בתורה ישנה מצוה דומה, דברים כג16: "לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו, אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו" (פירוט). הפסוק שלנו מחמיר יותר - הוא מתייחס לא רק למעשה של הסגרת העבד אלא גם לדיבור של הלשנה על העבד.

קללת העבד נזכרה גם בספר קהלת, קהלת ז21-22: "גַּם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יְדַבֵּרוּ אַל תִּתֵּן לִבֶּךָ, אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע אֶת עַבְדְּךָ מְקַלְלֶךָ. כִּי גַּם פְּעָמִים רַבּוֹת יָדַע לִבֶּךָ, אֲשֶׁר גַּם אֶתָּ קִלַּלְתָּ אֲחֵרִים".

על איזה עבד מדובר?

1. דוד היה עבדו של שאול. הוא ברח מפניו כי שאול רצה להרגו. נבל הכרמלי אמר, שמואל א כה10: "וַיַּעַן נָבָל אֶת עַבְדֵי דָוִד וַיֹּאמֶר: מִי דָוִד וּמִי בֶן יִשָׁי? הַיּוֹם רַבּוּ עֲבָדִים הַמִּתְפָּרְצִים אִישׁ מִפְּנֵי אֲדֹנָיו", וכך איים במרומז שילשין על דוד אל שאול אדוניו. דוד קילל אותו, שמואל א כה22: "כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים לְאֹיְבֵי דָוִד וְכֹה יֹסִיף אִם אַשְׁאִיר מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ עַד הַבֹּקֶר מַשְׁתִּין בְּקִיר", ונבל אשם ומת, שמואל א כה37: "וַיְהִי בַבֹּקֶר בְּצֵאת הַיַּיִן מִנָּבָל וַתַּגֶּד לוֹ אִשְׁתּוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּמָת לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ וְהוּא הָיָה לְאָבֶן" (ראו למה רצה דוד להרוג את נבל?).

2. כל בני ישראל נקראו עבדי ה'. ר' שמעון בר יוחאי ובנו ישבו במערה 12 שנים ועסקו רק בתורה. כשיצאו משם, ראו אנשים העוסקים בענייני חולין, וכעסו עליהם שהם "מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה". יצאה בת-קול מן השמיים וציוותה עליהם לחזור למערה. לאחר שנה נוספת, כשיצאו מהמערה,  התחילו להתייחס לזולת בעין טובה, לראות את הצדדים החיוביים ולא למתוח ביקורת. בעקבות החוויה הזאת למד רשב"י, שאסור להלשין על בני ישראל, שהם עבדי ה', לפני אדוניהם שהוא ה' (ע"פ ר' יוחנן, בבלי פסחים פז:;וראו בספר "תנועת המוסר", דבריו של ר' זונדיל מסלנט שנהג על-פי הנחיה זו).

דקויות

מה הקשר לפסוקים הבאים?

1. קשר של סיבה: אל תלשן עבד אל אדוניו, כי אתה עצמך שייך לדור שיש בו עבירות חמורות יותר, כמו דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך..., וייתכן שתימצא אשם יותר ממנו (ראו "עצות").

2. קשר של "למרות...": "אל תמסור דין על אדם לצעוק עליו להקב"ה, ואפילו הוא רשע אשר אביו יקלל וכל התועבות האמורות כאן בו" (ע"פ רש"י ומצודת דוד).

• אולם, אילו הכתוב היה רוצה לקשר בין הדברים, היה משתמש באותה מילה "עבד" או "דור", ולא בשתי מילים שונות (למשל "אל תלשן דור אל אדוניו... דור אביו יקלל...", או "אל תלשן עבד אל אדוניו... עבד אביו יקלל...").

3. אפשר לשלב את שני הפירושים: אין למסור דין על אדם לצעוק עליו להקב"ה, ואפילו הוא רשע, כי זו לא אשמתו בלבד, הוא מושפע מהערכים המקולקלים של הדור כולו.

מה הקשר לפסוקים הקודמים?

הפסוקים הקודמים דיברו על הסכנה שבעושר: "פן אשבע וכיחשתי ואמרתי מי ה'?"; אחת הסכנות שבשאיפה להתעשרות היא השאיפה לשעבד אחרים, כמו פרעה שאמר "מי ה' אשר אשמע בקולו?!". גם הפסוק שלנו מדבר על זכויות העבד, ומלמדנו שגם לעבד יש זכות לפרטיות - לא כל דבר שהעבד עושה, חייב בדיווח לאדון.

• אמנם, לפי חלוקת הפרשיות, אין קשר בין הפסוק שלנו לפסוקים הקודמים, שכן יש ביניהם "פרשה פתוחה".