יד ליד לא יינקה

הקבלות

פירושים שונים הוצעו לביטוי המיוחד יד ליד. לענ"ד יש להבין אותו יחד עם הפסוק השני שבו נזכר ביטוי זה, משלי טז5: "תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב, יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה" (פירוט).

1. תשלום:  חכמי התלמוד פירשו: "המרצה מעות לאשה מידו לידה בשביל שיסתכל בה - אפילו דומה למשה רבינו שקיבל תורה מהר סיני, לא ינקה מדינה של גיהנם; ועליו הכתוב אומר (משלי יא): יד ליד לא ינקה רע - לא ינקה מדינה של גיהנם" (מסכת כלה א א, תלמוד בבלי ברכות סא.). כנראה שגם בימיהם היו חשפניות, והיו גברים ששילמו להן כדי להסתכל עליהן, וחז"ל יצאו בחריפות נגד גברים אלה (גירסה שונה של המאמר נמצאת ב עירובין יח:, משם משתמע שהיו גם נשים ששילמו לגברים). ייתכן שהם פירשו את המשך הפסוק, וזרע צדיקים נמלט, על פגם הברית; ואם כך, המילה רע רומזת ל בראשית לח7: "וַיְהִי עֵר, בְּכוֹר יְהוּדָה, רַע בְּעֵינֵי ה', וַיְמִתֵהוּ ה'" - גם הוא, לפי חז"ל, חטא בפגם זה. וייתכן שגם ל דברים כג10-15: "כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ, וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע... וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ". לפי פירוש זה, הפסוק הבא ממשיך את הרעיון ומגנה גם את החשפנית עצמה, המבזה את יופיה, משלי יא22: "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר, אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם" (פירוט).

• אולם, פירוש זה אינו מתאים לפרק טז, שם לא נזכרה אישה כלל.
  

2. היה אפשר לפרש את דברי התלמוד באופן אחר - הביטוי יד ליד מבטא דיוק במדידה: כפי שהעברת כסף נעשית בצורה מדוייקת וספורה, כך גם גמולו של הרע (בפרק יא) או הגאה (בפרק טז) יגיע בצורה מדוייקת ומדודה, והוא לא יינקה מעונש על כל מעשה שעשה: "מידו של המקום יבוא הגמול ליד המחוייב, ולא יינקה הרע ממנו, כי לא תשוב ריקם. אבל זרע צדיקים לפעמים נמלטו מן הרעה אשר ישולח עליהם בעבור זכות כשרון מעשה האבות" (מצודת דוד).

• אולם, לפי זה לא ברור המשך הפסוק שלנו, וזרע צדיקים נמלט. לכאורה הוא מביע רעיון הפוך - אדם שהוא צאצא של צדיקים עשוי להימלט מעונש גם אם הוא עושה מעשים רעים!

2. שבועה - המילה יד יכולה לציין שבועה, כמו ב בראשית יד22: "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֵל מֶלֶךְ סְדֹם 'הרמתי יָדִי אֶל ה' אֶל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ'", דברים לב40: "כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי, וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם"; וכמו במנהג המקובל של תקיעת כף - תקיעת יד לתוך יד - לצורך סגירת עסקה. גם הביטוי לא ינקה מזכיר את הדיבר האוסר להישבע לשווא, שמות כ6: "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא". מי בדיוק נשבע?

בתרגום החברה היהודית (JPS), וגם בדעת מקרא, פירשו שה' נשבע שיעניש את הרשע.

• אולם, עד כמה שידוע לי, אין עוד לשונות שבועה מסוג זה בספר משלי. לשון שבועה מתאימה יותר לשירה או לנאום נרגש מאשר לספר של דברי חכמה שקולים ומדודים, שהרי לשבועה זו אין כל משמעות מעשית עבורנו.

חכמי המדרש פירשו שהנשבע הוא האיש הרע: "וזרע צדיקים נמלט - אם ראית צדיק שהוא בן אבות, לא במהרה הוא חוטא, למה? שהוא מחשב ואומר: 'אכחיש יצרי לשעה ולא אאבד עולמי לשעה', ונמצא נמלט מדינה של גיהנם, לכך נאמר: וזרע צדיקים נמלט. אבל רשע אינו אומר כן, אלא הולך אצל זונה ומשביע לה בשבועה בשביל לעשות תאוות נפשו ויצרו, ואחר-כך עובר על השבועה, ורוח הקודש משביעה לו ואומרת: לא דייך שעברת עבירה, אלא הזכרת את שמי על דבר שקר?! חייך, לא תינקה מדינה של גיהנם!" (רבי אליעזר, מדרש משלי (בובר)). אדם המודע לכך שאבותיו היו צדיקים, גם אם הוא עצמו אינו צדיק, מתבייש לחטוא ומעדיף להתאפק. אבל אדם רשע, שאינו מודע למסורת אבותיו, חוטא בלי בושה. הוא נושא את ידיו ונשבע לאישה שהוא אוהב אותה, רק כדי שיוכל ליהנות מגופה, ואחר-כך עובר על השבועה, ופוגע גם בשם ה' וגם ברגשותיה של האישה, ועל כך לא יינקה. גם כאן, כמו בפירוש 1, חז"ל כנראה קישרו את פסוקנו לפסוק הבא: הפסוק שלנו מגנה את הגברים הנשבעים לשווא, והפסוק הבא מגנה את הנשים המבזות את יופיין לשווא.

אפשר גם לפרש, שהביטוי יד ליד מסמל את התנועה המקובלת שאנשים עושים באצבעותיהם מאחרי הגב, כאשר הם אומרים משהו שאינם מתכוונים לו: "מה היד הזאת שהיא אוכלת את חבירתה, אם עושה אדם מצוה באחת ונתחייב באחת, אין זו מכפרת על זו, דכתיב יד ליד לא יינקה רע, אדם שיש בו דבר בינו לבין חבירו, הוא נשבע מפיו ומבטלו בליבו, תאמר שהוא מנוקה? תלמוד לומר: יד ליד, נאמר כאן לא יינקה, ונאמר בעשרת הדיברות (שמות כ ז): "כי לא ינקה", מה דיבור האמור להלן - על השבועה, אף כאן על השבועה." (רבי יהושע שם).

• אולם, פירושים אלה אינם מתאימים לפרק טז, שם הנושא אינו קשור לשבועה.

3. ישירוּת - מלבי"ם פירש: "בבלי אמצעי", כלומר בהשגחה פרטית, באופן ישיר ללא תיווך: "כי העונש הבא ע"י הטבע, לפעמים יש רשע מאריך ברעתו כי מקוה שישוב בתשובה; לא כן הגבה לב, שאין תקוה שייטיב דרכו" (מלבי"ם על משלי טז5).

• אולם, לא תמיד ה' מעניש באופן ישיר: "כי לפעמים יצא הדבר מיד הנותן ליד המקבל ע"י אמצעיים שלוחי הטבע, ויצייר בזה א' שלא יגיע העונש אל הרע עצמו, כגון אם שעתו מצלחת ומזלו עומד לו, וכן יצויר שישיג הרע זרע צדיקים שלא חטאו, כמו שכתוב הלא עכן מעל בחרם ועל כל עדת ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו, כי היה העונש על ידי הסתרת פנים, אבל אם בא מיד ה' ליד הרע, אז "לא ינקה הרע", וגם " זרע צדיקים נמלט", לא כן אם בא העונש ע"י שליח שכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע, ולא לבד שימלט הצדיק כי גם זרעו נמלט מן הרע ההשגחיי, כמ"ש ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה" (מלבי"ם על משלי יא21), ולכן לא ברור מה המשמעות המעשית של הפסוק עבורנו.

4. מהירות - בלשון ימינו, המילה מִיָּד מציינת מהירות, וייתכן שזו המשמעות גם כאן.לפי זה הפסוק מלמד שהעונש על מעשים רעים או על גאוה מגיע במהירות, באופן מיידי.

• אולם, בפסוקים אחרים בספר משלי נראה שהגמול על מעשים רעים עשוי לקחת הרבה זמן - ראו צדיקים ורשעים לאורך זמן.

וייתכן שהמסר של הפסוק הוא הפוך: "כל מי שעושה מצוה ומבקש ליטול שכרו עליה מיד - יד ליד לא ינקה רע, רשע הוא ואינו מניח לבניו כלום... אלו בקשו אבות הראשונים ליטול שכר מצות קלות שעשו בעולם הזה, מהיכן היתה זכות עומדת לבניהם אחריהם?" (רבי פינחס ורבי סימון, ויקרא רבה לו ג, וגם ירושלמי סנהדרין י א). אדם שרוצה לקבל את שכרו מייד הוא אדם רע; הצדיק משאיר חלק מהשכר לזרעו אחרים.

• אולם, לפי פירוש זה לא ברור הפסוק בפרק טז, שם לא נזכר זרע ואין מי שאמור לקבל שכר.

5. החלפה - חכמי המדרש פירשו: "בוא וראה: שתי ידים יש לו לאדם: אם גונב באחת, ונותן צדקה באחרת, לא יינקה. כך, לעתיד לבוא הקב"ה אומר לרשעים: שני עולמות בראתי לכם, אחד לעשות בו מעשים טובים, ואחד לקבל בו שכר. עכשיו, שלא עשיתם מעשים טובים בעולם הזה שהייתם בו, אתם מבקשים שכר?! מה אדם שבראתי שתי ידיים, באחת עושה עבירה ובאחת עושה צדקה, כתיב יד ליד לא יינקה רע, ואתם סבורים להינצל מדינו של גיהנם?! לא יינקה רע!" (ראו מדרש משלי (בובר)). "משל לאדם אחד שהלך ועבר עבירה, ונתן לזונה שכרה, ולא הספיק לצאת מפתח ביתה עד שפגע בו עני אחד, אמר לו: תן לי צדקה, נתן לו והלך לו, ואמר אותו האיש "אילולי שרצה הקב"ה לכפר על עוונותיי, לא שלח לי אותו עני, שאתן לו צדקה ויתכפר לי על מה שעשיתי". אומר לו הקב"ה: רשע! אל תחשוב כן, אלא לך ולמוד מחכמתו של שלמה, שפירש ואמר יד ליד לא יינקה רע" (רבי יוחנן שם).

יד בלשון המקרא מציינת מעשה (כמו בביטוי "מעשה ידך"). הביטוי יד ליד מציין שני מעשים שונים - מעשה טוב ומעשה רע. והפסוק מלמד שהמעשה הטוב שאדם עושה בידו האחת לא ינקה את המעשה הרע שהוא עושה בידו השניה. אנשים בסגנון רוֹבין-הוּד, הגוזלים מעשירים כדי לתת לעניים, לא יינקו מעונש, אלא עליהם להחזיר את הגזילה לבעליה המקוריים (ראו חיי אדם, הלכות יום כיפור, כלל קמג).

• אולם, לפי פירוש זה לא ברור ההמשך "וזרע צדיקים נמלט", וגם הפירוש בפרק טז אינו ברור.

6. הקבלות נוספות - חכמי התלמוד פירשו את הביטוי יד ליד על-פי ביטויים דומים אחרים:

• "אפילו הקנהו להקב"ה שמים וארץ כאברהם אבינו, דכתיב ביה (בראשית יד כב) הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ - לא ינקה מדינה של גיהנם" (רב, בבלי סוטה ד ב). אך הקשו על פירוש זה, שהביטויים אינם זהים: "האי 'יד ליד לא ינקה' – 'ידי' מיבעי ליה!"
• "אפילו קיבל תורה כמשה רבינו, דכתיב ביה (דברים לג ב) מימינו אש דת למו - לא ינקה מדינה של גיהנם" (רבי שילא, שם). אך גם על פירוש זה הקשו באותו אופן: "האי 'יד ליד' – 'יד מיד' מיבעיא ליה! (יד שקבלה מיד - אף הוא לא ינקה)".
• "אפילו עושה צדקה בסתר, דכתיב (משלי כא יד) מתן בסתר יכפה אף וגו' - לא ינקה מדינה של גיהנם (שנותן מידו לידו של העני, והכי משמע: יד הנותנת ליד - אף הוא לא ינקה )" (רבי יוחנן (רש"י), בבלי סוטה ה א). 

7. שותפות רעה - חגי הופר פירש ע"פ ביטוי מודרני מקביל - יד רוחצת יד, כמו לחיצת ידיים של אנשים רעים, והוא משל לקשר רשעים שלא מן המניין.

8. גלגולים - ולענ"ד, הביטוי יד ליד מציין תהליך שלוקח זמן רב, כמו העברת מכתב או חפץ מיד ליד, מידו של שליח זה לידו של שליח אחר, עד שהוא מגיע ליעדו; כך גם הגמול על המעשים הרעים אינו מיידי, אלא "מתגלגל" לפעמים במשך כמה דורות, אבל בסופו של דבר מגיע ליעדו, והחוטא לא יינקה. פירוש זה מתאים גם לפסוקנו, המדבר על רע באופן כללי, וגם לפרק טז, המדבר על חטא מעצבן במיוחד, חטא הגאוה: הפסוק מבטיח שה' מתעב את המתגאה, ושהוא ייענש בסופו של דבר, גם אם זה ייקח זמן רב. 

שלמה המלך עצמו היה מעורב בעשיית צדק מאוחרת. היו כמה אנשים שחטאו לדוד אביו, אולם הוא לא העניש אותם מסיבות שונות (לדוגמה, יואב בן צרויה רצח את אבנר בן נר, אולם דוד לא הענישו כי היה תלוי בו וזקוק לו כשר הצבא). לאחר מות דוד, הדין עבר מיד דוד ליד שלמה, ושלמה אכן ביצע את גזר הדין והוציאם להורג; אולם גם שלמה העביר את הדין מידו ליד שר צבאו החדש,  מלכים א ב25: "וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּיַד בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע, וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיָּמֹת" (אדוניהו בן חגית), מלכים א ב34: "וַיַּעַל בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיְמִתֵהוּ וַיִּקָּבֵר בְּבֵיתוֹ בַּמִּדְבָּר" (יואב בן צרויה), מלכים א ב46: "וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע, וַיֵּצֵא, וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיָּמֹת; וְהַמַּמְלָכָה נָכוֹנָה בְּיַד שְׁלֹמֹה" (שמעי בן גרא).

וייתכן שגם קהלת הביע רעיון דומה, על הצורך בערכאות רבות כדי להגיע לצדק, קהלת ה7: "אִם עֹשֶׁק רָשׁ וְגֵזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק תִּרְאֶה בַמְּדִינָה אַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ, כִּי גָּבֹהַּ מֵעַל גָבֹהַּ שֹׁמֵר, וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם" (פירוט).