חילופי אותיות גרוניות בספר ישעיה

חילופי אותיות מאותו מקום חיתוך אינם דבר חדש שזקוק להוכחה מיוחדת. והנה, ניתן להשתמש בעיקרון זה, לגבי הגרוניות א-ה-ע-ח – ותוך כדי כך גם לאששו מחדש – כדי לפרש כמה מילים קשות בספר ישעיה.

המאמר הזה הוא אוסף מאמרים שפרסמתי בעבר:

1.
"נעתם ארץ" (ישעיה, ט', 18).
לעיתים אם אנו מחליפים את הע' בא' כמו בעפר ואפר אנו מקלים את הקריאה. כך כאן, פירש רש"י, שלא כמו אונקלוס, שתרגם מלשון חריכה, כי העשן נגזר או נתך לארץ, אך רד"ק מפרש, מלשון ערבי, חשך - כך שנוכל לקרוא נאטם ולהגיע לאותה התוצאה, פחות או יותר.
אך גם ב - "בעים רוחו" (ישעיה, יא', 15). פירש רש"י - "לשון חוזק" - כך שנוכל לקרוא אים ולהגיע לאותה התוצאה, פחות או יותר, שוב. ורד"ק מביא את פירושו של רבי אחי רבי משה, מלשון עי השדה, כלומר גל, ואכן הכתוב מדבר מעניין נהר, אך זהו כבר פירוש אחר. הע', על כל פנים, צלילה ערבי מובהק.

כך גם בשורש - "ויעזקהו" (ישעיה, ה', 2). מפרש רש"י - "סייגו וגדרו סביב מוקף כמין טבעת דמתרגמינן עיזקא", כלומר - אפשר היה לכתוב גם ויאזקהו, מלשון אזיקים, והיינו מבינים את אותו הדבר. ורד"ק מפרש גם מלשון חפירה. ועל כל פנים, ישנו גם קשר בין הפעלים אזק/עזק ו-חזק. כמו כן, גם הח' הגרונית יכולה להחליף את הע', כפי שמפרש קסוטו את המילה בעים, על פי השורש הערבי עום - חמם.
http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t1009_2.html

2.
ישעיה יז', הנבואה על דמשק:
"ביום ההוא ישעה האדם על עשהו ועיניו אל קדוש ישראל תראינה" (ישעיהו יז 7) מפרש רש"י - "יפנה אל עושהו כמו וישע אל הבל (בראשית ד')", וכן רד"ק מפרש - "יפנה או יבטח". ובישעיה ו', 10 - "ועיניו השע" מפרש רש"י - "טחים כעניין שנאמר (ישעיהו מד) כי טח מראות עיניהם. הטוח מתרגמינן דאיתשע", וכן רד"ק - "כעניין שנאמר כי טח מראות עיניהם ותרגום וטח את הבית וישיע ית ביתא כאלו טח על העין כדי שלא יראו". כלומר - פעם הפירוש הוא מלשון ראייה ופעם מלשון אי-ראייה וכיסוי, וכן אנו מוצאים הרבה בלשון אחדות ניגודים שכזו. כך גם בשורשנו כאן אנו מוצאים שוע, שהוא המציל, לעומת השוועה, שהיא הקריאה להצלה. ופרשנויות נוספות אנו מוצאים בישעיה מא', 10 - "אל תירא כי עמך אני אל תשתע כי אני אלהיך", מפרש רש"י - "אל יתם לבך להיות כשעוה זו וגו'", וכן רד"ק - "לפי עניינו אל תפחד, וי"ת לא תתבר, ובדברי רז"ל כי אני אלהיך אל תהיה כשעוה כלומר כדונג שנמס מפני האש כן אל תמס אתה, ואאז"ל פירש מענין שעו ממני שפי' הרפו, ופירוש אל תשתע אל תתרפה כענין אל ירפו ידיך". ובישעיהו יז 23 - "ונשתעה ונראה יחדיו", מפרש רש"י - "ונספר דבריה' ויספר מתרגמינן ואישתעי", וכן רד"ק - "ונשתעה פירוש ונספר, כמו שהו תרגום ואשתעינא, כלו' נספר עליכם ונראה אתכם יחדיו אנחנו כמו עובדיכם אחר שתאמרו כל זה". כלומר - הריהו קרוב ל-נשתהה. וכן שעה - כך עפ"י רש"י - היא הזמן בו השעוה נמוגה. ובכל-אופן ראינו פירושים שונים לשורש אחד והשאלה היא, על כל פנים, האם אי-אפשר לאחדם למשמע אחד, של ראייה ואי-ראייה, שהיא גם זו היוצרת שהות.
http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t1017_0.html

3.
"השתעשעו ושעו" (ישעיה, כט', 9).
רש"י מפרש מלשון ראייה ומצודות מלשון צעקה, ועל-פי פירושנו הקודם יהיה זה - פנו וראו והשתהו בכך, וכן הוא המקביל - "התמהמהו ותמהו". שעשע במובן המודרני אינו אלא הסתכלות בדבר או ההתעסקות בו שעה, או שהות כלשהי.
http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t1029_1.html

4.
"לכן יהיה לכם העון הזה כפרץ נפל נבעה בחומה נשגבה אשר פתאום לפתע יבוא שברה" (ישעיה, ל', 13).
מפרש רש"י - "נבעה בחומה נשגבה. מגולה ליכנס בה בחומות משגבכם נבעה לשון גלוי כמו בעובדיה (א ו) נבעו מצפוניו אתגליין מטמרוהי. ודונש פתר נבעה בליטה שהחומה נעשית כמין אבעבועות מפני הגשמי' וקלקול טיט רעוע".

ורד"ק - "ונבעה. הוא מקום נפוח בקיר והוא מענין שחין אבעבועותוכאשר בקיר מקום נפוח הוא קרוב ליפול".

וקאסוטו - "נבעה/ מתגדל ומתפשט, מלשון אבעבועות. לפי פירוש אחר, מלשון נבעו מצפוניו (עוב' ו): המתעמק בתוך הקיר".

ובישעיה, כא', 12 - "אם תבעיון בעיו, שבו אתיו",

מפרש רש"י - "אם תבקשו בקשתכם למהר הקץ".

וקאסוטו - "אם תשאלו (על פי הארמית בעא = שאל), שאלו, שובו ובואו עוד פעם".

כלומר, בעה, הוא כמו מעין נובע, או כמו בועה, וכך המשמע מאוחד בשני מקורות אלה. כי השאלה, אינה אלא באה לגלות את מה שהיה מכוסה קודם לכן, טרם נבע. וכפי שהראנו, אפשר הרבה פעמים להחליף את הע' בא' וכן גם כאן, שכן יש קשר בין נבע ובא. (באותו האופן שורש שעה שראינו, קרוב הוא לשורש נשא, כמו ב-נשא עיניו, מלבד קרבתו ל-שהה, כפי שראינו. ואולי גם יש קשר מסוים ל-שאה).
עוד נציין - כי צליל הבעבוע-פעפוע הוא אונומטופאי, כפי הנראה, כמו קול הבקבוק, הקרוב אליו במידת מה. צליל אונומטופאי שני בפרק זה - "צא תאמר לו" (ישעיה, ל', 22), שבאותו אופן היה יכול להכתב - צ' (בסגול, או צירה), צליל המיאוס הידוע, שאם אני מנתח אותו, נראה לי שהוא נגזר מצליל הצרצור הטורדני, שהוא ודאי אונומטופאי.
http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t1030_0.html

5.
"ואל תרהו" (ישעיה, מד', 8).
כאן הא' מתחלפת בה'. זו עוד הוכחה לכך, שהאותיות הגרוניות מתחלפות זו בזו, כפי שראינו בא' וע'. ובכלל, אותיות ממקור חיתוך זהה, הדומות זו לזו, מתחלפות זו בזו, כך למשל ב-אלמנותיו=ארמנותיו (ישעיה, יג', 22).
http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t1044_1.html

6.
"לדעת לעות את יעף דבר" (ישעיה, נ', 4).
מפרש רש"י - "דבר לעות. מנחם חברו במחלוקת עת לשות לה' (תהלים קיט) לקבוע להם עתים". וכן רד"ק ומצודות.

קאסוטו - "השורש עות נמצא במקרא רק כאן, ולפי הענין מבארים אותו: עודד חזק".

ואנו נפרש, על פי חלופת האותיות, אפשר לומר לאות, כלומר לבוא (ויש פה גם לשון נופל על לשון עייף, לאה), וכן יש ביאה יותר דרמטית - לעוט. ושורש אחד שמזכיר הכתוב הזה הוא השורש לעוות, גם כן מין זעזוע. על כל פנים יש לומר, כי לעיתים גם-כן מתבדלת הע' מהא'.
http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t1050_1.html

7.
"מהר צעה להפתח" (ישעיה, נא', 14),
מפרש רש"י - "אפי' נקבין קשין עליו וצריך הוא להפתח בהילוך המעים כדי שלא ימות לשחת וכיון שמיהר להפתח צריך הוא למזונות רבים שאם יחסר לחמו אף הוא ימות. צועה. ל' דבר העומד להיו' נירוק כמו שאומר במואב שדימהו הנביא ליין (ירמי' מח') השקט אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ונא' שם ושלחתי לו צועים וצעהו וכליו יריקו. ד"א מהר צועה אותו האויב המציק שהוא עכשיו חגור מתני' חלוץ כח ימהר להפתח ולהיות חלש: צועה. חוגר כמו (לקמן סג) צועה ברוב כוחו",

ורד"ק - "ולשון צועה הוא ענין טלטול ונוע ממקום למקום יש בטלטול השבי ויש בטלטול אחר, וכן לשון גלות כי גולה אתה למקומך אינו טלטול השבי, ולשון צועה יש בו פועל עומד כמו זה מהר צועה, וכן את צועה זונה, ויש שהוא פעל יוצא כמו ושלחתי לו צועים וצעהו צועה ברוב כוחו", וכן מפרש מצודת ציון.

וקאסוטו - "לפי הנראה, צועה הוא האסיר, המוטה (יר', ב, כ) בבית הכלא: ישראל האסור בכבלי הגלות ישתחרר מהרה. לפי פירוש אחר, צועה הוא הגולה, המטלטל ממקום למקום".

ולגבי ישעיה, סג', 1 - "צעה ברב כוחו" - הביטוי אינו ברור. אלה שחושבים כי הוראת השורש צעה היא היה כפוף (ראה נא, יד) מבארים: הכופף את ראשו לאחוריו; והחושבים שהוראת השרש היא הטלטל, מבארים: מניע את ראשו לכאן ולכאן. אם כה ואם כה, הכוונה היא על הליכה בגאוה, ופירוש הביטוי הוא: המראה את רוב כוחו בהילוכו כדרך הגאים והגיבורים.

ובירמיה, ב', 20 - "צעה זונה",

מפרש רש"י - "ל' משכב ומצע כי משמש ל' אלא",

ורד"ק - "הולכת ונוסעת ממקום למקום וכן מהר צועה להפתח וכן צועה ברב כוחו אך הוא פועל יוצא",

וקאסוטו - "את זונה כורעת לפני עוגביה. הוראת השרש צעה כאן היא, כנראה, התכופף".

ושבי"ל פירש בקונקורדנציה: "ענינו לכלוך וגיאול שנפשו של אדם קצה, ומתנאץ בו בריחו ובמראיתו".

ואנו נוסיף - כפי שכבר ראינו, לעיתים קרובות ניתן להחליף את הע' בא' ולקבל את אותו משמע ואפשר שכך הדבר הוא גם כאן וצעה אינו אלא מלשון יציאה וכן הוא משמע ההורקה שדובר בכלי, ואף ההפתחות היא מענין היציאה, וכן הזונה הרי נקראת יצאנית. עכ"פ אין לפרש צעה מלשון צעד, שהרי עיקר שורש צעד הוא עד ולא צע, למבין.
http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t1051_1.html

8.
ועדיין נשאר בלתי מפוענח, דווקא בלשון חז"ל:
"כקדח אש המסים מים תבעה אש" (ישעיה, סד', 1).
דברנו כבר על - "כפרץ נפל נבעה בחומה נשגבה" (ישעיה, ל', 13) וראינו, כי יש לו בפרשנות משמעות כפולה, מלשון גילוי ומלשון תפיחה. והנה, יש סוגיה בגמרא, בבא קמא, דף ג', עמ' ב', על - "השור, הבור, המבעה והמבער", ושם בדיונם במהו המבעה, יש מחלוקת, חד אמר זהו אדם, מלשון בעה בארמית, שהוא רצון, וחד אמר זהו השן, מלשון גילוי. והגמרא ממשיכה שם, שהיינו יכולים לסבור גם, כי זהו מים, כפי שמופיע בפסוק למעלה, אלא שהיא דוחה זאת בטענה, שבפסוק הפועל סביל ולא פעיל, תבעה בחיריק ולא תבעה בפתח. ואולם, פתרון פשוט לזה יכול להיות, כי שגו המנקדים כאן. או פתרון אחר יאמר, כי זהו אופי הלשון וכמוהו אנו מוצאים רבות בתנ"ך, וגם בלשון המודרנית אנו מוצאים אותו, למשל בקריאה 'מטופל בילדים' למי שבעצם מטפל בהם. כך אפשר לפרש פשוט, כי המבעה הוא אולי מנפח הזכוכית, כבועות, שזה כלי עבודה עתיק נפוץ, ובכך הוא יקביל למבער, שגם הוא כלי עבודה - ולא רק בצליל המשותף שלהם.
http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t1064_1.html

9.
והשווה גם:
"למשעי" (יחזקאל, טז', 4)
רוב המפרשים אומרים לשון חלקות וצחצוח, שרש שעיעות (רש"י, מצודות), או לפי קסוטו - משע (על-פי ערבית) והוא מעניין הנקיון. אך דומני שפירוש אחד שהוא נחלת הכלל אומר - באופן חלקי (או לחלופין - יסודי, והוא הנכון). אם כך, אולי טעות זו נובעת מהדמיון בין חלקי וחלק, שיש להם משמעויות שונות, או שהיא נובעת מהנטייה לאחדות הניגודים, כך שמה שלחלוטין לא חלקי הפך לחלקי. ולנו השורש מצטרף לשורשי שוע שכבר דנו בהם, אלא שכאן המשמעות במילה ייחודית זו היא שונה. אף כי יכול להיות גם שלשון הנקיות אינה אלא נגזרת של לשון הבטה המקורי, שהרי דבר נקי נאה להביט בו.
http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t1216_0.html