מבצע ההסברה לבניין המקדש

קוד: מבנה חגי א בתנ"ך

סוג: מבנה2

מאת: אראל

אל: פירושים וסימנים 13

בחגי א ישנה נבואה שמטרתה הכללית ברורה - להוכיח את בני ישראל על כך שאינם בונים את בית המקדש. אבל כשמנסים להיכנס לפרטים רואים המון כפילויות, ובכלל לא ברור מה רצה הנביא להגיד בכל הכפילויות האלו.

הפתרון הקל הוא להתעלם מכל הכפילויות ולהגיד "העיקר שמבינים את התוכן הכללי".

הבעיה בפתרון הזה היא, שאם מתעלמים מהפרטים הקטנים - עלולים להפסיד רעיונות גדולים. ובכל מקרה - מפסידים חלק גדול מהיופי של הנבואה. מי שמתעלם מהפרטים של נבואה דומה למי שמסתכל על יצירת אומנות מופלאה מרחוק, ורואה אותה מטושטשת - כאוסף של כתמים צבעוניים...

במאמר זה ננסה להבין את ההבדלים בין הפסוקים שנראים כחוזרים על עצמם, ומתוך כך נבין גם את מבנה הנבואה ואת המשמעות הכללית שלה (חלק מהפירושים מסתמכים על פירוש מלבי"ם).

המפתח

המפתח לפענוח מבנה הנבואה הוא ההבדל בין שני התיאורים של המחסור בדבריו של חגי:

פסוק 5: ועתה כה אמר ה' צ': שימו לבבכם על דרכיכם! זרעתם הרבה והבא מעט, אכול ואין לשובעה, שתה ואין לשוכרה, לבוש ואין לחום לו; והמשתכר - משתכר אל צרור נקוב.

פסוק 10: על כן עליכם כלאו שמיים מטל, והארץ כלאה יבולה...

מעיון בשני התיאורים נראה שיש הבדל אחד חשוב ביניהם. התיאור הראשון מתייחס ל בית: הוא מתאר אנשים שמביאים תבואה הביתה, אוכלים, שותים ומתלבשים. התיאור השני מתייחס ל חוץ: הוא מתאר את השמיים שאינם נותנים טל, ואת הארץ שאינה נותנת את יבולה.

ואכן, אם נסתכל בפסוק שלפני התיאור הראשון (א4) נראה שהוא מתייחס לאנשים שיושבים בביתם: העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים - והבית הזה חרב?!. ואם נסתכל שני פסוקים לפני התיאור השני (א8) נראה שהוא מתאים יותר לאנשים שנמצאים בחוץ: עלו ההר, והבאתם עץ, ובנו הבית....

מכאן אפשר להסיק שבנבואה יש (לפחות) שני חלקים שונים, שנאמרו במקומות שונים: חלק אחד נאמר לאנשים שיושבים בביתם, והחלק השני נאמר לאנשים שנמצאים בחוץ. מכאן נראה שהנבואה לא מתארת רק תוכחה אחת, אלא מבצע-הסברה שלם לבניין בית המקדש. כשקוראים את הנבואה אפשר לדמיין את הנביא עובר מבית לבית ומדבר עם יושבי הבתים, ואז יוצא החוצה ומדבר עם האנשים שנמצאים בחוץ...

עכשיו, אחרי שפענחנו את עיקר הנבואה, ניכנס לפרטים ונתאר בפירוט את מבנה הנבואה. נראה שמבצע ההסברה כלל 4 שלבים:

1. פנייה למנהיגי העם (פסוקים 1-2)
2. פנייה ליושבים בביתם ( פסוקים 3-6)
3. פנייה למתרוצצים בחוץ ( פסוקים 7-11)
4. מנביא למלאך ומיראה למעשה ( פסוקים 12-13)

פנייה למנהיגים (פסוקים 1-2) 

בתחילת המבצע, שולח ה' את חגי שיגיד למנהיגי העם מה חושב העם:

בשנת שתיים לדריווש המלך, בחודש השישי, ביום אחד לחודש - היה דבר ה' ביד חגי הנביא, אל זרובבל בן שאלתיאל פחת יהודה ואל יהושוע בן יהוצדק הכוהן הגדול, לאמור: 'כה אמר ה' צ', לאמור: 'העם הזה אמרו: 'לא עת בוא עת בית ה' להיבנות!'''

העם חושב שעכשיו עדיין לא הגיעה התקופה שאמורה להיות לפני בניין המקדש (פירוט).

השלב הראשון במבצע הוא להודיע למנהיגי העם מה הלך-הרוח בעם, כדי שיבינו למה ה' שולח אותו, וישתפו איתו פעולה בהמשך המבצע.

פנייה ליושבים בביתם (פסוקים 3-6)

לאחר מכן שולח ה' את חגי שייכנס אל בתיהם של האנשים הפשוטים כדי להוכיחם. חגי נכנס לבתיהם ורואה שהם יושבים בבתים מקורים בהידור (=ספונים). בלי קשר לתקופה - ברור שבני ישראל צריכים להשקיע בבית ה' לפחות כמו שהם משקיעים בביתם הפרטי. על כך:

ויהי דבר ה' ביד חגי הנביא לאמור: 'העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים - והבית הזה חרב?!

לאחר מכן אומר הנביא:

ועתה כה אמר ה' צ': שימו לבבכם על דרכיכם! זרעתם הרבה והבא מעט, אכול ואין לשובעה, שתה ואין לשוכרה, לבוש ואין לחום לו; והמשתכר - משתכר אל צרור נקוב.

ניתן לפרש את הפסוקים האלה בשני אופנים (פירוט):

1. הנביא פותח ואומר ליושבי הבית: 'שימו לב לצרות שקורות לכם!': יש לכם מעט יבול, מעט אוכל, מעט שתיה, מעט בגדים ומעט כסף. המסקנה היא, שאתם צריכים לבנות את בית המקדש כדי שיפסיקו הצרות.
2. הנביא פותח ואומר ליושבי הבית: 'שימו לב לאורח-החיים הבזבזני שלכם!': אתם מבזבזים את רוב היבול בדרך הביתה, אוכלים גם כשאתם לא צריכים לשבוע, שותים גם לא כדי להשתכר, קונים בגדים מעבר למה שאתם צריכים כדי להתחמם. המסקנה היא, שאתם צריכים להפסיק לבזבז את כספכם, ולהשקיע אותו בבניין בית המקדש.

פנייה למתרוצצים בחוץ (פסוקים 7-11)

לאחר מכן יוצא הנביא החוצה. שם הוא רואה אנשים מתרוצצים בין ההר לעיר, ומביאים עצים מההר כדי לבנות לעצמם בתים. על כך:

כה אמר ה' צ': 'שימו לבבכם על דרכיכם! עלו ההר, והבאתם עץ, ובנו הבית; וארצה בו ואיכבדה, אמר ה'.

כלומר: שימו לב למעשים שלכם! במקום לרוץ ולהביא עצים לצורך עצמכם - הביאו עצים כדי לבנות בית לכבוד ה'!

הנביא מראה להם שהמעשים שלהם גרמו להם צרות. מכיוון שהוא מדבר על עצים ועל הרים, הוא מזכיר בנבואה שלו עצים שנשרפים והרים שמתייבשים:
· פנה אל הרבה והנה למעט (כלומר: פניתם אל מקום שהיו בו הרבה עצים, ופתאום העצים התמעטו - בשרפה או בדרך אחרת), והבאתם הבית ונפחתי בו (כלומר: גם את המעט שהבאתם לצורך ביתכם שרפתי באש {נפח = שרף באש: ע' ישעיהו נד 16, יחזקאל כב 21 }): יען מה, נאום ה' צ'? - יען ביתי אשר הוא חרב, ואתם רצים איש לביתו (כל אחד רץ להביא עצים כדי לבנות את ביתו הפרטי).
· כאמור, בנבואה זו הנביא עומד בחוץ, ולכן הוא מביא דוגמאות ממה שקורה בחוץ: הוא מצביע על השמיים ועל הארץ ואומר: על כן עליכם כלאו שמיים מטל, והארץ כלאה יבולה. { הנבואה נאמרה בחודש אלול, ובתקופה זו באזור יהודה אין גשמים, והדבר היחיד שיכול להציל את התבואה מהתייבשות הוא הטל} מצביע על האדמה היבשה ועל ההרים היבשים ואומר ואקרא חורב על הארץ ועל ההרים,... מצביע על התבואה היבשה ואומר: ...ועל הדגן ועל התירוש ועל היצהר..., מצביע על הירקות היבשים ואומר: ...ועל אשר תוציא האדמה..., מצביע על האנשים והבהמות שעוברים ברחוב היבש ואומר: ...ועל האדם, ועל הבהמה, ועל כל יגיע כפיים.

מנביא למלאך (פסוקים 12-13)

מבצע ההסברה המקיף של חגי גרם למנהיגים ולעם לשמוע בקול ה': וישמע זרובבל בן שלתיאל ויהושוע בן יהוצדק הכוהן הגדול וכול שארית העם בקול ה' אלוהיהם...

אבל המבצע עדיין לא הסתיים, כמו שיוסבר בהמשך.

כידוע, יש שתי דרגות עיקריות בעבודת ה': יראה ואהבה. דבריו של חגי הנביא, המוכיח, שהראה לעם אילו צרות ה' הביא עליהם בגלל שלא בנו את בית-המקדש, הביאו את בני-ישראל לשמוע בקול ה' ביראה:  ועל דברי חגי הנביא כאשר שלחו ה' אלוהיהם; וייראו העם מפני ה'.

אולם ה' רצה שבני-ישראל יעבדו אותו גם מתוך אהבה, ולכן שלח את חגי שוב, אבל הפעם - לא בתור נביא מוכיח אלא בתור מלאך, מעודד:

ויאמר חגי, מלאך ה', במלאכות ה', לעם לאמור: 'אני אתכם, נאום ה'!'. ויער ה' את רוח זרובבל בן שלתיאל פחת יהודה, ואת רוח יהושוע בן יהוצדק הכוהן הגדול, ואת רוח כל שארית העם;...

הדברים האלה, דברי החיזוק והעידוד, העירו את רוחם של המנהיגים ושל העם, ויבואו ויעשו מלאכה בבית ה' צ' אלוהיהם. ביום עשרים וארבעה לחודש, בשישי, בשנת שתיים לדריווש המלך.