חוק ההתיישנות

קוד: ביאור:ישעיהו נז16 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

ישעיהו נז16: "כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב, וְלֹא לָנֶצַח אֶקְּצוֹף; כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף, וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי"

במדינות רבות ישנו "חוק התיישנות", הקובע שאי אפשר לתבוע אדם על פשע אם עבר זמן רב מאז ביצוע הפשע. משך ההתיישנות תלוי כמובן בחומרת העבירה - ככל שהעבירה חמורה יותר, זמן ההתיישנות הוא ארוך יותר. העיקרון של התיישנות נזכר כבר בתנ"ך. ה' מבטיח לעם ישראל, שהכעס שלו על פשעי העבר שלהם לא יימשך לעולם.

הסיבה לחוק ההתיישנות מתוארת בהמשך הפסוק: "כי רוח מלפניי יעטוף, ונשמות אני עשיתי". המפרשים פירשו את הנימוק בכמה דרכים:

1. החרטה והצער בנפשו של החוטא, הגורמים לו להיכנע לפני ה': "ומדרגות התשובה ומעלותיה, לפי גודל המרירות ועוצם היגון... כאשר יעטוף ויצטער הרוח שהוא מלפני, כי הוא מן העליונים, ויעטפו נשמות אשר אני עשיתי, לא אריב עוד ולא אקצוף, כי איך לא אחון וארחם על נפש יקרה אשר הוא מלפני ונשמות אני עשיתי? על כן יקל העון כפי אשר תכבד העבודה והאנחה עליו, כי היגון יבא מאת טוהר הנשמה העליונה, ונרצתה בזה יותר מאשר תרצה ברוב יסורי הגוף ומכאוביו..." (שערי תשובה א יג), "כאשר רוח האדם, שהוא מלפני, שניתן בו מאתי, יעטוף, יודה ויכנע על מעלו... ונשמות שאני עשיתי" (רש"י).

2. הרוחות והנשמות של בני האדם הן מעשה ידי ה', ה' אוהב את מעשה ידיו ומעוניין שיהיה שלום בינו לבין האדם, ולכן בסופו של דבר מפסיק את המריבה: "כי רוח האדם מלפני בא לו ועטפה אותו, והנשמות כולם הלא אני עשיתי, ולכן ראוי לי לרחם עליהם" (מצודות), "...והמשל בזה, כי המלך יחמול על חניכיו ילידי ביתו הקרובים אליו, והם מאצילי ארץ הנכבדים, ויתן להם חנינה יותר מחמלתו על הרחוקים והפחותים, ואמר ונשמות אני עשיתי - לקרבתן אל העליונים, אף על פי שהגוף והכל מעשי ידיו... ועוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה: שלושה שותפים יש באדם - אביו ואמו והקדוש ברוך הוא, ולפי שאין לאב ולאם שותפות בנשמה, על כן אמר: ונשמות אני עשיתי..." (שערי תשובה שם) משל למה הדבר דומה - לילדים שהכעיסו את הוריהם. מכיוון שההורים אוהבים את ילדיהם, הם לא ימשכו את המריבה לעולם אלא יחפשו דרכים להשלים עמם.

3. באדם יש יותר מנשמה אחת - לפחות שתי נשמות שונות - נשמה אחת המושכת אותו לפרוק עול ולהתנהג רק על-פי עיקרון העונג, ונשמה שניה המושכת להתקרב אל ה' ולעשות את רצונו. שתי הנשמות הללו נלחמות ביניהן על רוח האדם, וה' יודע את זה שהרי הוא שעשה את הרוח ואת שתי הנשמות, ולכן כשהאדם נכשל ה' לא מטיל עליו את מלוא כובד האחריות, אלא מוכן לסלוח לו לאחר שיתקן את דרכיו.

גם לפי פירוש זה, ההתיישנות מותנית בשינוי ההתנהגות, כפי שנאמר בפסוקים הבאים: ה' קצף על האדם "בעוון בצעו", אבל לאחר שהוא תיקן את דרכיו - "דרכיו ראיתי וארפאהו"; רק לאחר שהאדם תיקן את מעשי הפשע שלו כמיטב יכולתו, מתחילה תקופת ההתיישנות. אולם, לפני שהנביא מדבר על תשובה ותיקון, הוא מזכיר את עיקרון ההתיישנות כדי לתת לפושעים מוטיבציה לתקן את דרכיהם - שיידעו שיש להם תקוה והכעס לא יימשך לנצח.