נשמה = נקודת שם ה' הנתונה באדם

קוד: נשמה= בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: אראל

אל:

המושג נְשָמָה נזכר לראשונה בפסוק המתאר איך ה' בורא את האדם:
גם בהמשך התורה, המושג נשמה נזכר רק בקשר לה' או בקשר לאדם.

בקשר לאדם:

ובקשר לה':
או בקשר לה' ולאדם גם יחד:
מסתבר שהנשמה מציינת את הקשר שבין ה' לאדם. ה' נפח, הצית באדם את הנשמה, ומאז הנשמה היא כמו נר הדולק בתוך האדם.

מקורות ופירושים נוספים


1. המאמר מבוסס על מאמר של איתן דור-שב, נשמה של אש (בתוך "תכלת" 26). לדבריו, התנ"ך מתאר את האדם כמורכב מארבעה גורמים:
  • בשר ועצמות (מערכת השלד, הכוח הצומח, משותף לכל הצמחים ובעלי החיים)
  • נפש (מערכת הדם, הכוח המתנועע, משותף לכל בעלי החיים)
  • רוח (מערכת הנשימה, הכוח המרגיש, משותף לכל בעלי החיים החברתיים)
  • נשמה (שייכת לאדם בלבד, מבטאת את הקשר הייחודי של האדם עם ה').
במדרש רבה הבחינו בחמישה כינויים - נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה - ופירשו שהנשמה מייצגת את ה"אופיא", האופי, או ל"אופיא טבא", האופי הטוב, ה"סופר אגו" של האדם.

ייתכן שהמילה נשמה קשורה למילה שֵם, המייצגת מהות מופשטת, או למילה שמים: "וייתכן להיות כל אשר נשמת רוח חיים באפו שב אל האדם, כי לא מצאנו נשמה חוץ מנשמת האדם. ורבים אמרו שנקראת כן בעבור שהיא מן השמים; ואם הם שני שורשים, ימצא כמוהו" (אבן עזרא על בראשית ז).

פירוש זה תואם למערכת המושגים המקובלת בקבלה ובחסידות.

2. אולם, בלשון חז"ל, כמו בלשון ימינו, דווקא השורש נשמ מייצג את מערכת הנשימה:

ויש שפירשו כך גם בלשון המקרא:
  • ישעיהו מב14: "הֶחֱשֵׁיתִי מֵעוֹלָם אַחֲרִישׁ אֶתְאַפָּק כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה, אֶשֹּׁם וְאֶשְׁאַף יָחַד" - יש שפירשו שהמילה אֶשֹּׁם היא כמו אנשום, והיא מציינת הוצאת אויר מהריאות. 
  • "ונשמת - מלשון נשימה ונשיבת רוח" (מצודות על איוב כו4).
לפי זה, המילה נשמה מייצגת את מערכת הנשימה, והיא משותפת לכל בעלי החיים הנושמים: "נשמה (כמו נפש ורוח) תחילת הוראתה הוצאת האויר מן הריאה... אחר-כך הושאל שם נשמה להורות על העצם המשכיל החי לנצח, וקראו אותו גם-כן רוח ונפש" (שד"ל על בראשית ב7).

יש פסוקים שניתן לפרש לפי כל אחד משני הפירושים:

  • בראשית ז21-22: "וַיִּגְוַע כֹּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֹּׁרֵץ הַשֶּׁרֶץ עַל הָאָרֶץ, וְכֹל הָאָדָם. כָּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ" - 1 הביטוי " כל אשר נשמת..." יכול להתייחס לביטוי " כל האדם " שנזכר בסוף הפסוק הקודם (כדברי אבן עזרא שם);   2 אך ייתכן גם שהוא מתייחס ל" כל בשר הרומש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה... " שנזכר בתחילת הפסוק הקודם, שהרי כל החיות הנושמות מתו במבול (כדברי שד"ל על בראשית ב7).
  • ישעיהו ב22: "חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם, אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ, כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא?!" - 1 הנשמה, שה' נתן באדם, היא הדבר היחיד המחזיק אותו בחיים, ולכן אין טעם לייחס חשיבות לאדם כאשר הוא פועל נגד ה';   2 האדם תלוי באויר, "כל חיותו וכוחו תלויים בנשימת אפו שהוא רוח פורח..." (שד"ל ע"פ רש"י).
  • שמואל ב כב16: "וַיֵּרָאוּ אֲפִקֵי יָם, יִגָּלוּ מֹסְדוֹת תֵּבֵל, בְּגַעֲרַת ה', מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפּוֹ" - 1 המשורר מכנה את הפעולות האלהיות המופלאות של ה' בשם "נשמה" כדי להדגיש שהן חורגות מגדר הטבע;    2 המשורר מדמה את הרוח החזקה, החושפת את קרקע הים, לנשימה היוצאת מאפו של ה'.

ביטויים דומים

המילה נְשַמָּה מציינת שממה:
  • ירמיהו יב11: "שָׂמָהּ לִשְׁמָמָה אָבְלָה עָלַי שְׁמֵמָה נָשַׁמָּה כָּל הָאָרֶץ כִּי אֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב"
  • יחזקאל כה3: "וְאָמַרְתָּ לִבְנֵי עַמּוֹן שִׁמְעוּ דְּבַר אֲדֹנָי ה' כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' יַעַן אָמְרֵךְ הֶאָח אֶל מִקְדָּשִׁי כִּי נִחָל וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל כִּי נָשַׁמָּה וְאֶל בֵּית יְהוּדָה כִי הָלְכוּ בַּגּוֹלָה"
  • יחזקאל לב15: "בְּתִתִּי אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁמָמָה וּנְשַׁמָּה אֶרֶץ מִמְּלֹאָהּ בְּהַכּוֹתִי אֶת כָּל יוֹשְׁבֵי בָהּ וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'"
  • יחזקאל לו34: "וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה תֵּעָבֵד תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר"
  • יחזקאל לו35: "וְאָמְרוּ הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה הָיְתָה כְּגַן עֵדֶן וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ"
  • יחזקאל לו36: "וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם כִּי אֲנִי ה' בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי"
  • זכריה ז14: "וְאֵסָעֲרֵם עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְהָאָרֶץ נָשַׁמָּה אַחֲרֵיהֶם מֵעֹבֵר וּמִשָּׁב וַיָּשִׂימוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה לְשַׁמָּה"
  • תהלים סט26: "תְּהִי טִירָתָם נְשַׁמָּה בְּאָהֳלֵיהֶם אַל יְהִי יֹשֵׁב"
מבחינה דקדוקית אין קשר בין המילים - המילה נְשָמָה היא מהשורש נשמ, והמילה נְשַמָּה היא מהשורש שממ בבניין נפעל; אולם מבחינה עניינית ייתכן שיש ביניהן קשר של ניגוד - המילה שממה מתארת מצב שבו אין בני אדם, אין כל נשמה.

השורש נשמ הוא גם השורש של שם החיה תנשמת:

  • ויקרא יא18: "וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת הַקָּאָת וְאֶת הָרָחָם"
  • ויקרא יא30: "וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט וְהַתִּנְשָׁמֶת"
  • דברים יד16: "אֶת הַכּוֹס וְאֶת הַיַּנְשׁוּף וְהַתִּנְשָׁמֶת"
לא ברור לי מה הקשר ביניהם.

תגובות