קוד: ביאור:ירמיהו לא17 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
"
17 שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי
אֶפְרַיִם מִתְנוֹדֵד:
".
"יִסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר, כְּעֵגֶל לֹא לֻמָּד;
הֲשִׁבֵנִי וְאָשׁוּבָה, כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהָי.
18 כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי
נִחַמְתִּי, וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל-יָרֵךְ;
בֹּשְׁתִּי
וְגַם נִכְלַמְתִּי, כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי.
19 הֲבֵן יַקִּיר לִי
אֶפְרַיִם, אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים?
כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ, זָכֹר
אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד;
עַל-כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ, רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ,
נְאֻם ה'.
בפסוקים 17-18 נשמעים דברי אפרים. ע"פ מלבי"ם, יש בהם ויכוח של אפרים עם ה': "יש
שני דרכים להשיב את העם בתשובה: א) ע"י ייסורים - שאז ישובו מיראה, ב) ע"י
שיגלה להם אלהותו בניסיו ונפלאותיו עד שיכירו השגחתו ועל-ידי זה ישובו אל
ה' מאהבה. והנה, ה' רצה להשיב את אפרים על-ידי ייסורים שהביא עליו, והוא
מתאונן על זה שזה לא הועיל, כי
ייסרתני ואיווסר, במה שהבאת עליי ייסורים לא פעלת מאומה, רק ואיווסר שנתייסרתי בייסורים. אבל לא הועלת שאשוב ע"י כך בתשובה, כי אני דומה
כעגל לא לומד,
שהשור המלומד לחרישה, כשיטה מן התלם ויכוהו, ישוב אל תלם המחרשה, אבל העגל
שאינו מלומד, כשיכוהו יעוות דרכו עוד יותר, וכן על-ידי הייסורים סרתי עוד
יותר מן הדרך, ולכן אני מבקש
השיבני ואשובה על-ידי מה שתראני
כי אתה ה' אלהי, על-ידי שתראה לי השגחתך המיוחדת ואלהותך, עד שאשוב בתשובה מאהבה ומדעת אלהים... כי עתה, שאתה משתדל להשיבני ע"י ייסורים, גם בעת
אשוב לפעמים מתוך היסורים,
אתנחם אחר-כך על התשובה ואשוב שנית לדרכי הרעה,
ואחרי היוודעי, ואחר שתייסרני שנית,
ספקתי על ירך, ואקונן שנית על עוונותיי, ובכל-זאת
בושתי וגם נכלמתי, כי עדיין
נשאתי חרפת נעוריי,
שהעבירות שעשיתי בימי נעוריי עדיין אני נושא חרפתם, כי לא שבתי עליהם
בתשובה שלמה, ואם כן, אחר שהייסורים אינם מועילים, טוב יותר שתשיבני
על-ידי שתראני אלהותך, כמו שעשית בימי קדם
".
פסוק 19 הוא מענה ה' לאפרים; ישנן כמה דרכים להסביר אותו:
בן יקיר" או "
ילד שעשועים"), והוא כבר לא ראוי להקלות כמו בימי ראשית האומה: 'עם כל הכבוד לאפרים – הוא צריך להתאמץ כדי לשוב אליי.'
רחם ארחמנו, נאום ה'!", כי המילים "נאום ה'" נאמרות תמיד בלשון קריאה וחיוב ולא בלשון שאלה ותמיהה [חננאל פריש].