קוד: ביאור:יחזקאל ז13 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
יחזקאל ז12: "בָּא הָעֵת, הִגִּיעַ הַיּוֹם; הַקּוֹנֶה אַל יִשְׂמָח, וְהַמּוֹכֵר אַל יִתְאַבָּל; כִּי חָרוֹן אֶל כָּל הֲמוֹנָהּ
"
בזמן התנ"ך, אדם מכר את נחלתו רק מתוך מצוקה כלכלית,
ויקרא כה25: "כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ, וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו
" (פירוט). המוכר התאבל על כך שהיה צריך להיפרד מנחלתו. אם כך, מדוע עכשיו
המוכר אל יתאבל?
יחזקאל ז13: "כִּי הַמּוֹכֵר אֶל הַמִּמְכָּר לֹא יָשׁוּב, וְעוֹד בַּחַיִּים חַיָּתָם; כִּי חָזוֹן אֶל כָּל הֲמוֹנָהּ לֹא יָשׁוּב, וְאִישׁ בַּעֲוֹנוֹ חַיָּתוֹ לֹא יִתְחַזָּקוּ
"
מה הקשר בין "המוכר אל יתאבל" לבין המוכר אל הממכר לא ישוב?
1. חכמי התלמוד קישרו את הפסוק לשנת היובל - עוד מעט כולם ייצאו לגלות, דין חזרת הנחלות ביובל יתבטל, והמוכר לא ישוב עוד אל נחלתו: "רבי יוחנן אמר: ירמיה... הלך להחזיר עשרת השבטים... דכתיב
כִּי הַמּוֹכֵר אֶל הַמִּמְכָּר לֹא יָשׁוּב (יחזקאל אמרו... בין גלות יכניה לחרבות ירושלים, ומתנבא שיהא בטל היובל, והמוכר שדהו לא ישוב לו) אפשר יובל
בטל
(משגלו עשרת השבטים בימי חזקיה, שנאמר לְכָל יֹשְׁבֶיהָ, בזמן שכל יושביה
עליה ולא בזמן שגלו מקצתן; נמצא משגלו שבט ראובן וגד וחצי
שבט מנשה - כבר בטלו היובלות, ויחזקאל היה מתנבא לאחר זמן שיבטל) ו
נביא מתנבא עליו שיבטל?! אלא, מלמד שירמיה
החזירן (... וחזרו
למנות את
היובל, ולא הספיקו למנות אלא שמיטות עד שחרב הבית)
" (בבלי מגילה יד ב,
ערכין לג א); "הגיע היום. ועכשיו, התהפכו חוקי המסחר: אדם
מכר שדהו -
ואל יתאבל. כי אין ערך לשדות. אל יקווה לטוב:... אין סיכוי
למוכר לשוב לשדהו. לא יהיה
גואל. לא תהיה גאולה
" (המוכר אל ממכרו לא ישוב / יהודה אייזנברג; וראו גם
שמירת היובל וקיומו בימי הבית הראשון והשני / מאיר גרוזמן).
2. אפשר לפרש שהמוכר לא צריך להתאבל
על המכירה, כי "המוכר, אף כי אם לא מכר שדהו,
לא היה שב אל השדה הזה
שמכר להחזיק בה
" (מצודות); בכל מקרה היה מאבד את נחלתו.
צרת רבים - חצי נחמה..."?).
3. בכל פעם שהמוכר עבר ליד נחלתו וראה אותה ביד אדם אחר, נזכר בה והרגיש צער. אולם עכשיו, מנבא יחזקאל,
המוכר אל הממכר לא ישוב, לא יעבור עוד ליד נחלתו, ולכן לא תהיה לו סיבה להתאבל: "והמוכר אל יתאבל - אע"פ שדרך המוכר שדהו להיות עצב - אל יתעצב, כי סופכם לגלות.
כ
י
המוכר אל הממכר לא ישוב - כשיגלה בגולה, לא ישוב ויראה עוד השדה שמכר, ולמה
יתאבל?
ועוד בחיים חיתם - כל ימי חייהם לא ישיבו אל מקומם...
" (רש"י).
4. הכובשים הבבלים הרגו והגלו קודם-כל את העשירים והנכבדים, אחר-כך את מעמד הביניים, ודווקא את העניים השאירו בחיים, וחלקם אף השאירו בארץ ונתנו להם שדות,
מלכים ב כה12: "וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ הִשְׁאִיר רַב טַבָּחִים לְכֹרְמִים וּלְיֹגְבִים
". אם כך, דווקא למוכר, שהוא עני וחסר-כל, יש סיכוי גדול יותר להישאר בארץ מלקונה העשיר: "מבאר מדוע
המוכר אל יתאבל, כי לא יפסיד במה שמכר, כי בלי זה
המוכר לא ישוב אל הממכר, כי
תהיה הארץ שממה, אבל עוד ירויח במה שמכר, כי על ידי זה
עוד חייתם בחיים, שעל-ידי
שמכר שדהו ויצא מן הארץ - נשאר בחיים, וגם, מי שמכר והיה בארץ מדלת העם השאיר
נבוזראדן לכורמים וליוגבים, אבל את בעלי השדות והעשירים
הכה בחרב...
" (מלבי"ם).
5. ואולי, אכן, יש קשר בין הפסוק לבין מצוות היובל. נביאים רבים הוכיחו את בני ישראל על הפרת חוקי גאולת הנחלות והיובל (ראו מצוות "כי לי הארץ" לאורך הדורות / אראל). ידוע לנו שבימי ירמיהו, שחי במקביל ליחזקאל, כבר לא קיימו את חוקי שיחרור העבדים, ומסתבר שגם חוקי הנחלות נשמרו רק בקרב הכהנים (ראו מאיפה היה לחנמאל שדה? / אראל). בעוד שחוקי התורה יוצרים איזון בין הקונה לבין המוכר - הקונה נהנה מהנחלה עד שנת היובל ואז מחזיר אותה למוכר, חוקות עמרי המנוגדות לתורה מפרות את האיזון וגורמות לכך שהפער החברתי הולך וגדל. לכן הקונה שמח והמוכר מתאבל. זהו מצב מעוות - זה בדיוק המצב שהתורה רצתה למנוע - הרי הקונה והמוכר הם אחים, מדוע שאחד ישמח והשני יתאבל?!
כעת, קובע הנביא, כולם ייצאו לגלות, הפערים החברתיים יתבטלו, ולא יהיה עוד הבדל בין הקונה לבין המוכר.
ומדוע? מה החטא הגדול שבגללו תבוא הגלות הנוראה הזאת?
כי המוכר אל הממכר לא ישוב - בגלל ביטול חוקי הנחלות שבתורה!
אם כך, "כי המוכר אל הממכר לא ישוב" אינו סיבה לכך שהמוכר לא יתאבל - אלא סיבה לכל גזירת הגלות.
"" כי חרון" - כי חרון אף ה' יהיה על כל המון העם ולא ישאר מי בארצו.
" בא העת" - ר"ל הנה באה בגמול כי נתמלאה הסאה ובא העת אשר הקונה לא ישמח בקניית השדה וכדרך הקונה כי יגלה ממנה ולא תשאר בידו והמוכר לא יתאבל על מה שמכר שדהו כי אף בזולת המכירה לא תשאר בידו
" כי חזון" - כי כשנאמר החזון ההוא אל כל המון עמה לא היה מי ששב לה' וכל איש היתה נפשו קשורה בעונו ולא תתפרד ממנו לכן לא יתחזקו לשוב לארצם להחזיק בנחלתם
" ועוד בחיים חייתם" - ר"ל ואע"פ שיהיו נפשם עוד בחיים לא ישוב אליו אף בזולת המכירה
" חייתם" - נפשם, כמו וחיתו באור תראה (איוב לג)" (מצודות)
חזון = מראה נבואה.