וישבות המן ממחרת

קוד: ביאור:יהושע ה12 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

יהושע ה10-12: "וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל, וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ. וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרָת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם היוֹם הַזֶּה. וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרַת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ, וְלֹא הָיָה עוֹד לבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן, וַיֹּאכְלוּ מתבואֶת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא."

הפסוקים מתארים את חג הפסח הראשון של בני ישראל בארץ כנען (ראו חג הפסח בימי יהושע - סגירת מעגל היציאה ממצרים).

1. ממחרת הפסח = 15 בניסן

על-פי הפשט, "ממחרת הפסח" הוא 15 בניסן - היום שאחרי הלילה שבו אוכלים את קרבן הפסח, כמו ב במדבר לג3: "וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם".

בני ישראל אכלו מתבואת הארץ החדשה כבר באותו יום, עוד לפני שהקריבו את קרבן העומר, כי באותה שנה עדיין לא היו חייבים בקרבן העומר. פירוש זה מתאים לאחת הדעות בתלמוד: "למאן דאמר לאחר ירושה וישיבה - ניכול לאלתר! - לא הוו צריכי, דכתיב (שמות טז) "ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען"" (תלמוד בבלי, קידושין לז:-לח.). מצוות קרבן העומר חלה רק לאחר שבני ישראל ירשו את הארץ וישבו בה, והתחילו לזרוע ולקצור את התבואה שלהם. בשנים הראשונות לכניסתם לארץ, הם לא היו חייבים בקרבן העומר, והסיבה שאכלו מעבור הארץ רק "ממחרת הפסח" היא שלא היה להם צורך בכך לפני כן - עד אותו יום היה להם מן.

לפי פירוש זה, גם המילים "וישבות המן ממחרת" מתייחסות לאותו יום, 15 בניסן, שבו אכלו מעבור הארץ: "באכלם מעבור הארץ".

2. ממחרת הפסח = 16 בניסן

2. אולם, רוב המפרשים המסורתיים פירשו ש"ממחרת הפסח" הוא 16 בניסן - היום שאחרי יום פסח, היום שבו מקריבים את קרבן העומר.
ישנה הקבלה ברורה בין הפסוקים שלנו לבין הפסוקים המצווים על הקרבת העומר:

ויקרא כג11: "וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי ה' לִרְצֹנְכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן"	"ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח...
ויקרא כג14: "וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם"	...מצות וקלוי בעצם היום הזה"

נראה שההקבלה באה ללמד, שבני ישראל קיימו את מצוות התורה - הם חיכו עד יום 16 בניסן, הקריבו את קרבן העומר, ורק אחר-כך אכלו מהתבואה החדשה. כך פירשו חז"ל: "בשלמא למאן דאמר מושב - כל מקום שאתם יושבים משמע, היינו דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח, ממחרת הפסח אכול, מעיקרא לא אכול, אלמא אקרוב עומר והדר אכול" (תלמוד בבלי, קידושין לז:), "עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ, מהיכן הקריבוהו? - אם תאמר דעייל ביד נכרי, "קצירכם " אמר רחמנא ולא קציר נכרי! - ממאי דאקריבו, דלמא לא אקריבו? - לא סלקא דעתך, דכתיב " ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ", ממחרת הפסח אכול, מעיקרא לא אכול, דאקריבו עומר והדר אכלי. - מהיכן הקריבו? - אמר להן: כל שלא הביא שליש ביד נכרי." (תלמוד בבלי, ראש השנה יג.). כך פירשו גם רש"י, מצודת דוד ועוד.

הרמב"ם השתמש בפסוקנו כראיה לדברי חז"ל, שלפיהם הביטוי "ממחרת השבת" בספר ויקרא משמעו "ממחרת הפסח", ב-16 בניסן: "הרי נאמר בתורה " ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה ", ונאמר " ויאכלו מעבור הארץ, ממוחרת הפסח מצות וקלוי ". ואם תאמר, שאותו הפסח בשבת אירע... היאך תלה הכתוב היתר אכילתם לחדש בדבר שאינו העיקר ולא הסיבה, אלא נקרוא נקרה?!; אלא מאחר שתלה הדבר במוחרת הפסח, הדבר ברור שמוחרת הפסח היא העילה המתרת את החדש, ואין משגיחין על איזה יום הוא מימי השבוע." (הלכות תמידין ומוספין ז י).  וכך פירש בימינו גם פרופ' יהודה אייזנברג.

לפי זה, אפשר גם לפרש את המילים "וישבות המן ממחרת" על אותו תאריך, או על היום הבא - 17 בניסן.