קוד: פרשת קורח - יום ב בתנ"ך
סוג: מבנה2
מאת: אראל
אל: פירושים וסימנים 7
כאמור ב
מבוא לפרשת קורח, שלוש קבוצות חלקו על משה. בסוף
היום הראשון של פרשת קורח, הציע משה
לחולקים עליו לעשות 'תחרות' לפני אוהל מועד, שבה ישתתף גם אהרן. התחרות
הזאת תכריע מי הנבחר ומי הקדוש. לא כל החולקים קיבלו את ההצעה:
ויקחו איש מחתתו, וייתנו עליהם אש, וישימו עליהם קטורת, ויעמדו פתח אוהל מועד, ומשה ואהרון.
ויקהל עליהם קורח את כל העדה אל פתח אוהל מועד.
כאן בפעם הראשונה התערב ה' בכבודו ובעצמו במחלוקת:
ויירא כבוד ה’ אל כל העדה
. הוא רצה לשרוף באש את קורח ואת הנשיאים, ולכן אמר אל משה ואל אהרן (טז 20 - 21)
היבדלו מתוך העדה הזאת
(הנשיאים)
, ואכלה אותם כרגע!
. אבל משה ואהרן חשבו שה' מתכוון להשמיד את כל עם ישראל (פירוט),
ולכן נפלו על פניהם ואמרו אליו (טז 22):
אל, אלוהי הרוחות לכל בשר! האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף!?
אל תקצוף על כולם – הם לא אשמים -- קורח הסית אותם להתאסף לכאן!
במקביל רצה ה' להשמיד את
המשכן המתחרה, שהקימו קורח דתן ואבירם.
המשכן הזה היה סמוך לאוהל מועד, ולכן כשכל ישראל נאספו לפני אוהל מועד –
חלק מהם עמדו לידו. ה' לא רצה שהם ייפגעו, ולכן אמר אל משה (טז 23 - 24):
דבר אל העדה לאמור: 'היעלו מסביב למשכן קורח דתן ואבירם!'
. ואכן, משה הלך לאזור המשכן-המתחרה כדי להזהיר את בני-ישראל שנמצאו שם (טז 25 - 26):
ויקם משה, וילך אל דתן ואבירם, וילכו אחריו זקני ישראל.
וידבר אל העדה לאמור: 'סורו נא מעל אוהלי האנשים הרשעים האלה, ואל תיגעו
בכל אשר להם, פן תיספו בכל חטאותם!'
. ובני-ישראל שמעו בקול משה (טז 27):
וייעלו מעל משכן קורח דתן ואבירם מסביב; ודתן ואבירם יצאו ניצבים פתח אהליהם, ונשיהם ובניהם וטפם
.
בשלב זה רצה משה להגיב להאשמות של בני-ראובן, שטענו
שמשה החליט להרחיק אותם מארץ כנען על דעת עצמו, מתוך שיקולים אישיים. משה רצה להבהיר לבנ"י (טז 28)
כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה, כי לא מליבי!
ה' החליט שבנ"י לא ייכנסו לארץ כנען – וזה היה בין השאר בגלל הדיבה הרעה של המרגלים, שאמרו שהארץ היא
ארץ אוכלת יושביה
. ולכן העונש המתאים ביותר כדי להוכיח את טעותם של בני-ראובן היה שהשקר של
המרגלים יהפוך למציאות - הארץ באמת תפתח את פיה ותאכל אותם! (פירוט).
הפסוקים הבאים (טז 29 - 34) מתארים איך שהאדמה פתחה את פיה ובלעה את דתן ואבירם ואת כל אשר להם, וגם
את כל האדם אשר לקורח
(ראו
איך מת קורח).
בזמן שמשה היה ליד המשכן-המתחרה יצאה אש מאת ה' (טז 35)
ותאכל את החמישים ומאתיים איש מקריבי הקטורת
(ראו
איך מת קורח). נראה לפי הפסוקים הבאים (יז 3 - 5) שהאש הזאת לא
היתה עונש אלא תוצאה טבעית – כל מי שמקטיר קטורת בלי רשות נשרף באש;
הנשיאים חטאו לעצמם (החטאים האלה בנפשותם
) בכך שהקטירו קטורת בלי ציווי מפורש מה'
(גם נדב ואביהוא נשרפו באש כשהקטירו לפני ה' "אש זרה אשר לא ציווה אותם" – ע' ויקרא י).
הפרשה לא הסתיימה כאן - היא נמשכה ביום השלישי.