קוד: ביאור:בראשית כה23 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: מחברים שונים
אל:
בראשית כה23: "וַיֹּאמֶר ה' לָהּ 'שְׁנֵי [גוֹיִם] בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ,
וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר
"
מעבר לכך, כל אחד מהתינוקות מייצג גוי, עם בעל אופי ייחודי. המילה גוים כתובה גיים, מלשון גאוה, כדי לרמוז שלכל אחד משני הגויים תהיה גאוה לאומית (ראו גם רש"י).
מעבר לכך, יש בבטנך שני לאומים, וממעייך ייפרדו - מרגע שייצאו ממעייך הם ייפרדו וילכו בדרכים שונות (רש"י), ולכן כבר עכשיו כל אחד "מושך" לכיוון שלו, ולכן את מרגישה התרוצצות מיוחדת. על משמעות המילה "לאום" ראו גם בספר משלי: מונע בר יקבוהו לאום.
כשהיתה עוברת על פתחי תורה... יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודת אלילים - עשו מפרכס לצאת" (רש"י על פסוק 22). לפני שקיבלה את הנבואה, חשבה רבקה שיש לה תינוק אחד שהוא "פוסח על שתי הסעיפים", גם לומד תורה וגם עובד אלילים, וזה ממש זיעזע אותה ולכן הלכה לדרוש את ה'; אבל כששמעה "
שני גויים בבטנך" נרגעה - שני גויים עדיפים על יהודי אחד צבוע...
המילה "גויים" כתובה "גיים", ועל-פי המדרש יש לקרוא "שני גאים". ויש קשר בין גוי לבין גאוה, שהרי לכל עם תודעה פרטית, גאוה לאומית, פטריוטיזם, וזהו האגו שלהם. כל המילים האלה מקורן אחד, והצליל הבולט שהם הוא ה- ג ', שמבטא גובה בכלל (חגי הופר).
לא ישוו בגדולה; כשזה קם זה נופל. וכך הוא אומר אמלאה החרבה (יחזקאל כו2) לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים." (רש"י).
המאבק הנצחי בין יעקב לעשו הוא גם משל למאבק הנצחי שבכל אדם ואדם - בין חומר לרוח, בין יצר טוב ליצר רע, בין נפש אלהית לנפש בהמית: "אך הנה כתיב
ולאום מלאום יאמץ, כי... כמו ששני מלכים נלחמים על עיר אחת, שכל אחד רוצה לכבשה ולמלוך עליה,
דהיינו להנהיג יושביה כרצונו ושיהיו סרים למשמעתו בכל אשר יגזור עליהם, כך
שתי הנפשות, האלהית והחיונית הבהמית שמהקליפה, נלחמות זו עם זו על הגוף
וכל איבריו
"
(תניא חלק א ט), "נפש האלוהית מתאמצת ומתגברת על נפש הבהמית במקור הגבורות, שהיא בינה
להתבונן בגדולת ה' אין סוף ברוך הוא, ולהוליד אהבה עזה לה' כרשפי אש... ואז אתכפיא סטרא אחרא... אבל לא נתבטל לגמרי
בבינוני...
"
(תניא חלק א יג).ראו גם:
עיר קטנה כמשל.