עיר קטנה, מלך גדול, מסכן חכם, מושל בכסילים

נמשל / ע"פ גליה

המלך הגדול הוא משל למלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא.

המלך סבב אותה - נמצא כל הזמן לידנו ומסביבנו ומחכה שנשוב אליו, אך גם מאיים בעונש אם לא נשוב.

ובנה עליה מצודים גדולים - מצוות והלכות שה' נתן לנו כדי להגן ולשמור עלינו.

איש מסכן וחכם הוא היצר הטוב - מידת היראה שלנו, יראת ה' וראיית הנולד. הוא מסכן כי הוא רואה את הסכנות ולא יכול להושיע - זו מידה רוחנית שנמצאת בתוך גוף חומרי, ויש לה מעט מאד השפעה עלינו, ומעבר לכך -

ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא - אנחנו לא זוכרים את מידת היראה, לא זוכרים את ההרגשה הטובה שיש לנו כשאנו יוצרים קשר עם ה', וכשאנחנו ניצלים מצרות בזכות היראה וראיית הנולד, ולכן נכשלים שוב ושוב.

מושל בכסילים הוא יצר הרע שלנו, המושל באיברי הגוף החומריים והכסילים, ומנסה להשכיח את מידת היראה.

חובתנו היא לזכור את מידת היראה, להקשיב לה למרות שהיא חלשה ומסכנה, ובמקביל להשתדל לחזק אותה כך שלא תהיה כל-כך מסכנה.

הנמשל יכול להתייחס לא רק לאדם אחד אלא גם לעם שלם, או אפילו לאנושות כולה, כדברי חז"ל:

"עיר קטנה - זה העולם,
ואנשים בה מעט - זה דור המבול,
ובא אליה מלך גדול - זה הקב"ה,
ובנה עליה מצודים גדולים - עקמן וכמנן,
ומצא בה איש מסכן חכם - זה נח,
ומלט הוא את העיר בחכמתו - שנאמר " ויקח מכל הבהמה הטהורה ".
ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא - אמר הקב"ה: לית אתון מדכרין ליה?! אנא מדכר ליה, שנאמר (בראשית ח1): "ויזכר אלהים את נח...". (ילקוט שמעוני על משלי, רמז תתקפט)

"עיר קטנה - זה סיני.
ואנשים בה מעט - אלו ישראל.
ובא אליה מלך גדול - זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים - אלו מאתים וארבעים ושמונה מצוות עשה, ושלש מאות וששים וחמש מצות לא תעשה.
ומצא בה איש מסכן וחכם - זה משה, שנאמר (שמות יט): "לא תגע בו יד...".
ומלט הוא את העיר בחכמתו - שנאמר (שם) "כל הנוגע בהר מות יומת".
ואדם לא זכר... - אמר הקדוש ברוך הוא: אתון לא אדכרתוניה, אנא מדכר ליה: (מלאכי ג22) "זכרו תורת משה עבדי... "." (קהלת רבה ט).

נמשל

המלך הגדול הוא המושל בכסילים הוא יצר הרע, המנסה לכבוש את האדם בכל כוחו.

איש מסכן וחכם הוא יצר הטוב, המצליח בחכמה להתגבר על היצר הרע, אך -

אדם לא זכר את האיש המסכן ההוא - כשיצר הרע מתגבר, קשה להיזכר ביצר הטוב... וכך פירשו חז"ל:

"עיר קטנה - זה הגוף;
ואנשים בה מעט - אלו אברים;
ובא אליה מלך גדול וסבב אותה - זה יצר הרע;
ובנה עליה מצודים - אלו עונות;
ומצא בה איש מסכן וחכם - זה יצר טוב;
ומלט הוא את העיר בחכמתו - זו תשובה ומעשים טובים;
ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא - דבשעת יצר הרע לית דמדכר ליה ליצר הטוב." (רמי בר אבא, תלמוד בבלי, נדרים לב:; ראו גם זוהר חדש - שיר השירים - מאמר עיר קטנה).

"עיר קטנה - זה סיני,
ואנשים בה מעט, אלו ישראל.
ובא אליה מלך גדול, זה יצר הרע,
ובנה עליה מצודים גדולים, שנאמר: (שמות לב) "אלה אלהיך ישראל".
ומצא בה איש מסכן וחכם, זה משה, שנאמר: (שם) "למה ה' יחרה אפך בעמך...".
ואדם לא זכר... - אמר הקדוש ברוך הוא: אתון לא אדכרתוניה, אנא מדכר ליה, (תהלים קו23): "ויאמר להשמידם לולי משה בחירו... "." (קהלת רבה ט).

"מצייר את הנפש כיושבת בעיר:
והיא עיר קטנה ואנשים בה מעט, כי כוחות הנפשיות מועטים;
והלוחם הבא מבחוץ לכובשה הוא מלך גדול, והוא בונה מצודות גדולות, כי כוחות הבשר רבים, וכל הטבע והחושים עוזרים להם;
רק איש מסכן וחכם מילט את העיר בחכמתו, והוא האופן שהחכמה תמלט את הנפש בל יכבשוה הכסיל והזקן." (מלבי"ם על משלי כא22).

"כי הגוף נקרא " עיר קטנה ". וכמו ששני מלכים נלחמים על עיר אחת, שכל אחד רוצה לכבשה ולמלוך עליה, דהיינו להנהיג יושביה כרצונו ושיהיו סרים למשמעתו בכל אשר יגזור עליהם. כך שתי הנפשות, האלהית והחיונית הבהמית שמהקליפה, נלחמות זו עם זו על הגוף וכל איבריו" (תניא חלק א ט). ראו גם: ולאום מלאום יאמץ.

לעיון נוסף

• מה משמעות המילה "גם" בתחילת פסוק 13? ראו גם בתחילת הפסוק = בנוסף לפסוק הקודם, או "אפילו".
• בזה = זלזל, המעיט בערך.
• דוגמה הסטורית לחכם שהצליח להגן על עירו היא ארכימדס, שהצליח זמן רב להגן על עירו - סיראקוס - מפני הכובשים הרומאיים, על-ידי בניית כלי נשק מתוחכמים, כגון מראות שריכזו את אור השמש ושרפו את הספינות הרומאיות. על-פי האגדה, ארכימדס נהרג כשהיה שקוע בפתרון בעיה גיאומטרית, לאחר שצעק על חייל רומאי שקלקל לו את השרטוט על החול (ראו אל תקלקל לי את המעגל / אלף אפס); אילו היה קורא את ספר קהלת, היה יודע שכדאי לדבר בנחת - "דברי חכמים בנחת נשמעים מזעקת מושל בכסילים"... (אמנם, למרות הדמיון, לא נראה שקהלת רומז כאן לארכימדס).
  
• כסיל = שונא חכמה.
• החכם בדרך-כלל מדבר בנחת, אך לא כשהוא מתווכח עם איש שטחי.
• האם לענות לכסיל?.
• כך ענה הרב קוק למי שתבע ממנו להילחם בתקיפות יתרה נגד פורעי התורה: "וב"ה אני עושה קולות ורעשים על הטומאה במקום הנצרך. אלא שאני מדבר את דברי בסדר ובנחת, כאשר נצטוינו מעצת הלך החכם [העיר רצי"ה קוק כי כוונתו לפסוק: "דברי חכמים בנחת נשמעים, מזעקת מושל בכסילים"]. ואין ספק אם הדרת-גאונו ועוד גדולי הדור היו מחזקים את ידי, נלוים עמדי ונוהגים מנהגי כמה דאפשר לפי מדתם, היה שם שמים מתקדש, ורב שלום וברכה היה נשפע על ישראל ועל ארץ ישראל, ורבים רבים מאד היו שבים בתשובה שלימה" (אגרות הראי"ה, חלק ב' עמ' קפ"ט).
• סוף הקטע "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה" מתאים לפסוק הבא "יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט" (פירוט), והוא מנוגד לרעיון ש"מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך" (פירוט). וכך פירשו חז"ל: "יראה אדם עצמו כאלו חציו זכאי וחציו חייב, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע את עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה, שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא יחידי שעשה זה אבד ממנו טובה הרבה. ר' אלעזר ב"ר שמעון אומר: לפי שהעולם נדון אחר רובו והיחיד נדון אחר רובו, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא יחידי שעשה זה אבד ממנו ומן העולם טובה הרבה. ר' שמעון בר יוחאי אומר: אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה - אבד את כל הראשונות, שנאמר צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו; ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה - אין מזכירין לו את רשעו, שנאמר ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו."
• המשל המדמה את הגוף לעיר קטנה הנמצאת במלחמה נגד יצר הרע נזכר גם במקומות נוספים, ראו למשל פירוש אור החיים על פרשות המלחמה בספר דברים (דברים כ-כא), וכן בספר התניא: "כשאדם עושה מעשה אדום, מוריד וממשיך לשם בחינת וניצוץ אלהות המחיה את נפש רוח ונשמה שלו, המלובשים בו בנפש הבהמית, מהקליפה שבליבו שבחלל השמאלי, המולכת בו בעודו רשע ומושלת בעיר קטנה שלו, ונפשו רוחו ונשמתו כבושים בגולה אצלה. וכשנשבר ליבו בקרבו, ונשברה רוח הטומאה וסטרא אחרא ויתפרדו וכו', היא קמה מנפילתה וגם נצבה, כמו שיתבאר במקום אחר" (תניא חלק א יז).

נמשלים נוספים

3. עיר קטנה זה מצרים. ואנשים בה מעט אלו אחי יוסף, ובא אליה מלך גדול זה יוסף, ובנה עליה מצודים גדולים, אמר להם "מרגלים אתם", ומצא בה איש מסכן חכם זה יהודה, ומלט הוא את העיר בחכמתו - בראשית מד18: "ויגש אליו יהודה"

4. עיר קטנה זה המדבר, ואנשים בה מעט זה דור המדבר, ובא אליה מלך גדול זה הקב"ה. ובנה עליה מצודים גדולים - "הרף ממני ואשמידם". ומצא בה איש מסכן חכם - זה משה,  שנאמר (משלי כא22) "עיר גבורים עלה חכם". ומלט הוא את העיר בחכמתו - "למה ה' יחרה אפך בעמך?". ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא - אמר הקב"ה: אם אדם לא זכרו, אני זוכרו, שנאמר ישעיהו סג11: "וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ...".

5. עיר קטנה זו מצרים, ואנשים בה מעט אלו המצריים, ובא אליה מלך גדול זה פרעה. ובנה עליה מצודים גדולים אלו חלומותיו, ומצא בה איש מסכן חכם זה יוסף - "אין נבון וחכם כמוך", ומלט הוא את העיר בחכמתו - שנאמר "וחמש את ארץ מצרים". ואדם לא זכר - בראשית מ23: "וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ". אמר הקב"ה: אתם לא הזכרתם אותו - אני אזכור אותו: "ויהי מקץ...".

6. דברי חכמים בנחת נשמעים - אלו הדרשנים, מזעקת - אלו המתורגמנין (ראו המתורגמן בדרשה הציבורית (פרקא) בבית הכנסת / הרב ד"ר י"מ קוסובסקי).

7. [ דברי חכמים בנחת נשמעים - ] זה עמרם וביתו, שאמרה לו בתו: אבא, גזרותיך קשין משל פרעה. מזעקת - אלו דתן ואבירם.

8. טובה חכמה - זה חכמתו של יעקב. מכלי קרב - של עשו. מה עשה? זיינם מבפנים והלבישם לבנים מבחוץ, והתקין עצמו לשלשה דברים, לתפלה - הצילני, לדורון - ותעבור המנחה, למלחמה - והיה המחנה הנשאר לפליטה. וחוטא אחד - זה עשו: "וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה" מפני הבושה.

9. טובה חכמה - זה משה. מכלי קרב - זה שלמה. אף על פי שעשה שלמה עשר מנורות עשרה שלחנות, לא היו מקריבים אלא בכלים שעשה משה...

10. טובה חכמה - זו סרח בת אשר, שנאמר "ותבא אל כל העם בחכמתה". מכלי קרב - שביד יואב.

ועוד מדרשי חז"ל, מתוך קהלת רבה ט:

12. עיר קטנה, זו מצרים. ואנשים בה מעט, אלו ישראל. שנאמר: "בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה...". ובא אליה מלך גדול, זה פרעה. וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים, שגזר גזרות קשות זו מזו: שמנען מתשמיש המטה, ומשך להם בערלה, וגדל להם בלורית. ומצא בה איש מסכן וחכם, זה משה, שנאמר: "ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה...". ומלט הוא את העיר בחכמתו, שנאמר: "ולקחו מן הדם...". ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקדוש ברוך הוא: אתון לא אדכרתוניה, אנא מדכר ליה, ישעיהו סג11: "וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ...".

13. עיר קטנה, זה בית הכנסת. ואנשים בה מעט, זה ציבור. ובא אליה מלך גדול, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים, זה כמנון ועקמון. ומצא בה איש מסכן וחכם, זה הזקן החכם, או החזן, שבשעה שהזקן יושב ודורש ועונין אחריו אמן, יהי שמו הגדול מבורך, אפילו יש לו שטר גזירות של מאה שנה, הקדוש ברוך הוא מוחל על כל עונותיו. ואדם לא זכר... - אמר הקדוש ברוך הוא: אתון לא אדכרתוניה, אנא מדכר ליה, (ויקרא יט32): "מפני שיבה תקום..."

14. עיר קטנה, זה הגוף. ואנשים בה מעט, אלו איבריו. ובא אליה מלך גדול, זה יצר הרע. ולמה הוא קורא ליצר הרע גדול? שהוא גדול מיצר טוב, שלש עשרה שנה. וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים, כמנון ועקמון. ומצא בה איש מסכן וחכם, זה יצר טוב. למה קורא אותו מסכן? שאינו מצוי בכל הבריות, ואין רובן של בריות נשמעין לו. ומלט הוא את העיר בחכמתו, שכל השומע ליצר טוב נמלט. אמר דוד: טוביה למאן דשמע ליה, הדא הוא דכתיב: (תהלים מא2) "אשרי משכיל אל דל". ואדם לא זכר - אמר הקדוש ברוך הוא: אתון לא אדכרתוניה, אנא מדכר ליה, (יחזקאל לו26) "והסירותי את לב האבן מבשרכם...".