קוד: המשפחה המלכותית בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
דברים יז17: "וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד
"
ניתן לפרש את משמעות מצוה זו בשתי דרכים:
1. מצוה אישית למלך. מלכי קדם ניצלו את כוחם ועושרם כדי לקחת נשים רבות, והעבירו את זמנם בבילויים ותענוגות. אבל למלך ישראל יש תפקיד - הוא אמור לשפוט בצדק לפי חוקי התורה. וכדי שהמלך יוכל להתרכז בתפקידו, הוא צריך לקחת אישה אחת ולא יותר. וגם בספר משלי נאמר למלך,
משלי לא3: "אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ, וּדְרָכֶיךָ לַמְחוֹת מְלָכִין
" (פירוט).
2. מצוה הנוגעת ליחסי-החוץ של הממלכה. בימי קדם, מלכים נהגו להתחתן עם בנות של מלכים אחרים, על-מנת ליצור קשרים ובריתות עם עמים אחרים. אבל עם ישראל הוא,
במדבר כג9: "עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב
" (פירוט) - יש לו תפקיד מיוחד, הוא אמור להנהיג את העמים לקרוא בשם ה', ולא להתערבב איתם בקשרי-נישואין
(ע"פ הרב יוסף כרמל).
1. לפי פשוטו של מקרא, "מיעוט רבים - שניים", ואסור למלך לקחת יותר מאישה אחת.
- אולם, למלכים רבים בתנ"ך היו שתי נשים או יותר. בפרט, לדוד המלך היו מעל 10 נשים. גם לשלמה המלך היו 700 נשים ועוד 300 פילגשים, אולם הכתוב מותח ביקורת על כך ורומז ששלמה עבר על החוק,
מלכים א יא3: "וַיְהִי לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת וּפִלַגְשִׁים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיַּטּוּ נָשָׁיו אֶת לִבּוֹ
".
2. כיוון שלא מצאנו בתנ"ך ביקורת על נישואיו של דוד המלך, ניתן להסיק מכך שמספר הנשים שהוא לקח היה חוקי, וחז"ל אכן קבעו שזה הגבול העליון: "ולא ירבה לו נשים - אלא שמונה-עשרה, שמצינו שהיו לו לדוד שש נשים ונאמר לו (ש"ב יב) 'ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה'
"
(רש"י ע"פ תרגום יונתן,
ספרי, בבלי סנהדרין כא). ראו
כמה נשים היו לדוד?.
וצ"ע, איפה נרמז מספר זה - 18 - בפסוק?
חכמי המדרש נחלקו במשמעות התוספת "ולא יסור לבבו" (ספרי, בבלי סנהדרין כב.):
ר' יהודה אומר, מרבה הוא לו, ובלבד שלא יהיו מסירות את לבו, שנאמר ולא יסור לבבו."
ר' שמעון אומר, אפילו אחת והיא מסירה את לבו - לא ישאנה. אם כן למה נאמר לא ירבה לו נשים? אפילו כאביגיל."
לפירוש החצי השני של הפסוק, ראו במאמר התקציב המלכותי.