קוד: ביאור:דברים יז17 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
דברים יז17: "וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ;
וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד
"
לפירוש החלק הראשון של הפסוק, ראו במאמר המשפחה המלכותית.
---
התורה אוסרת על המלך לצבור הרבה מאד כסף וזהב. מכאן שמותר לו לצבור הרבה כסף וזהב, אבל לא הרבה מאד. הדבר מעורר שתי שאלות:
א. מניין בכלל יש למלך אפשרות להשיג כסף וזהב - הרי בשום מקום בתורה לא כתוב שהמלך זכאי לגבות מיסים?
ב. מה ההבדל בין "הרבה" לבין "הרבה מאד" - וכמה כסף וזהב בדיוק מותר למלך לצבור?
1. זכותו של המלך לגבות מיסים לא נכתבה בפירוש בתורה, אבל היתה ידועה בתורה שבעל-פה. היא התגלתה ונכתבה כשמצוות המלך הגיעה למימוש מעשי, בימי שמואל הנביא: "יא וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה
מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם: אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. יב וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים
וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ. יג וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת. יד
וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו. טו
וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו. טז
וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ. יז
צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים.
" בפרט, כיוון שכל האזרחים נחשבים ל"עבדים" של המלך, מותר לו לקחת את רכושם.
לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם".
לפי זה, המצוה בפסוקנו וכסף וזהב לא ירבה לו מאד עניינה להגביל את כמות המיסים שהמלך גובה מהציבור:
כדי ליתן אפסניא" ( משנה סנהדרין ב ד, וכן ספרי ו רש"י על הפסוק). אפסניא הוא הצבא; מכאן שמותר למלך לגבות מיסים רק לצרכי ביטחון. אולם, בתורה לא נזכר כלל שהמלך צריך לעסוק בענייני ביטחון. למעשה, בכל מצוות המלחמה בספר דברים, אין שום זכר למלך.
אספניא - הגבורים והחיילים: ואין אסור גם כן עליו להרבות כסף וזהב אלא לעצמו, כלומר הראוי לו בארצו ובגבוליו וצרכיו; אבל אוצרות הנכסים המוכנות לצרכי ישראל - מצוה להרבות" (פירוש המשנה שם; וכן במשנה תורה). פירוש זה מתאים לפסוק האומר "וכסף וזהב לא ירבה לו מאד" - אסור לו להרבות כסף וזהב לצרכיו הפרטיים, אבל מותר להרבות לצרכי הציבור.
וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם" (פירוט). לשני חצאי הפסוק ישנה משמעות דומה. לכל אדם מותר לקחת הרבה נשים ומותר לצבור כסף וזהב, אבל למלך יש תפקיד רוחני, לכן אסור לו להרבות נשים ואסור לו להרבות כסף וזהב.