קוד: ביאור:דברים כב9 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
דברים כב9: "לֹא תִּזְרָע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם,
פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה, הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִזְרַע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם
"
איסור
כלאיים, בפרט בעולם הצומח, נזכר כבר ב
ויקרא יט19: "אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ: בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם,
שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם, וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ
" (פירוט).
אולם בפסוק שלנו נוסף לאיסור הזה גם נימוק - פן תקדש המלאה. מה זה? כמה פירושים:
1. המילה
תקדש מציינת איסור-הנאה לאדם, כמו הֶקְדֵשׁ
(ועל-דרך הדרש:
תקדש כמו
תוקד אש, כלומר מותר רק לשרפם באש - בבלי חולין קטו.).
המלאה היא "מילוי ותוספת שהזרע מוסיף
" (רש"י). והמשמעות: אם זורעים זרעים בכרם,
אז כל מה שנוסף לזרעים ולכרם מכאן והלאה אסור בשימוש.
וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל"; לפי זה, גם כאן היה ראוי לכתוב "לא תזרע כרמך כלאים; ואם זרעת - לא תאכל את הזרע ותבואת הכרם".
2. המילה תקדש היא נימוק לאיסור כלאי הכרם. לכל סוג תבואה יש דיני-קדושה שונים:
3. המילה תקדש רומזת למשמעות איסור כלאים. מקובל לחשוב, שכלאים נאסרו כי הם רעים; אולם, בגדי הכהונה, שבהם שירתו הכהנים במקדש, היו עשויים כלאים (ראו שמות כח, רמב"ם הלכות כלי המקדש)! אילו היה דבר רע בכלאים, ה' בוודאי לא היה מצוה להשתמש בהם במקום מקדשו! לפי זה, ייתכן שהמשמעות של איסור כלאים היא הפוכה - אסור להשתמש בכלאים, דווקא משום ש"כלאים" הם דבר קדוש וא-להי: כשם שאסור להשתמש בקטורת המקודשת לשימוש פרטי (ראו שמות ל37) אלא רק לעבודת ה', כך גם אסור להשתמש בכלאים לשימוש פרטי, אלא רק לעבודת ה' (ראו דעת זקנים על פסוק 11. וזו גם הסיבה שמותר להשתמש בכלאים לקיום מצוות ציצית - ראו רמב"ם הלכות ציצית). במעשה הכלאיים יש יצירה של זן חדש, המזכירה את הבריאה האלהית, ולכן אסור לעשות אותו ללא אישור מפורש מהבורא. ואם בכל זאת עשו כלאיים, התוצאה הופכת להיות מקודשת לה' ואסור להשתמש בה.