מה זה כלאיים?

1. כלאיים מלשון מִכְלָאָה של בהמות, כמו ב תהלים נ9: "לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר, מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים" וב תהלים עח70: "וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ, וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן".  זיווג-תערובת הוא לא טבעי, וכדי ליצור אותו היה צריך כנראה לכלוא את הזכר והנקבה יחד זמן רב באותה מכלאה עד שיסכימו להזדווג. מכאן הושאלה המילה כלאיים לכל סוג של זיווג-תערובת.

3. כלאיים מלשון עצירה מניעה וכליה, כמו ב חגי א10: "עַל כֵּן עֲלֵיכֶם כָּלְאוּ שָׁמַיִם מִטָּל וְהָאָרֶץ כָּלְאָה יְבוּלָהּ", יחזקאל לא15: "וָאֶמְנַע נַהֲרוֹתֶיהָ, וַיִּכָּלְאוּ מַיִם רַבִּים".   צאצאים של זיווג-תערובת, כגון פרד או זברואיד, בדרך-כלל אינם פוריים. כמו אסיר בכלא, שאינו יכול להמשיך בחייו, כך גם הם כלואים בדור הנוכחי ואין להם המשכיות לדורות הבאים, וזרעם נדון ל כליה.

4. ועל-דרך הדרש, כלא מציין גבול, מקום מגודר.  כשה' ברא את העולם, הוא נתן לכל מין ומין את מקומו ותפקידו בבריאה,  בראשית א12: "וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ";    בראשית א21: "וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ" (פירוט);   בראשית א25: "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב".  הצלחת הבריאה תלויה בכך שכל דבר יישאר בגבול שה' קבע לו - ב"כֶּלֶא" שלו - לא במובן שלילי של מעצר אלא במובן חיובי של קביעת גבול ותחום ברור.  הביטוי כלאיים - בלשון זוגי - מציין עירבוב של שני כְּלָאִים - שני תחומים של שני מינים שונים.   ועל כך נאמר בפסוקנו: את חוקותיי - שקבעתי בבריאת העולם - תשמרו - ולא תקלקלו את החלוקה למינים.

הקבלות

1. מצוות הכלאיים, כמו מצוות רבות נוספות, נזכרת בשני חלקים - חלקה האחד בספר ויקרא וחלקה השני בספר דברים (ראו המצוות שאחרי עשרת הדיברות).   הפסוק שלנו בספר ויקרא מתאר שלושה איסורי ערבוב: בחי בצומח ובדומם.   בספר דברים ישנם שלושה פסוקים סמוכים, המתארים את אותם שלושה איסורי ערבוב:

• בעולם הצומח, דברים כב9: "לֹא תִּזְרָע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם, פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִזְרַע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם" (פירוט).
• בעולם החי,  דברים כב10: "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו", 
• בעולם הדומם,  דברים כב11: "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו".

• בעולם הצומח - הפסוק בויקרא מדבר על כלאיים בשדה והפסוק בדברים על כלאיים בכרם;
• בעולם החי - הפסוק בויקרא מדבר על איסור הרבעה והפסוק בדברים על איסור חרישה;
• בעולם הדומם - הפסוק בויקרא מדבר על שעטנז והפסוק בדברים מסביר שהכוונה לערבוב צמר ופשתים.   גם סדר המילים הוא הפוך: "משמעות שעטנז - שוע טווי ונוז (סירוק טוויה ואריגה). וכאן, דכתיב כלאים קודם שעטנז, פירושו שנתערב תחלה צמר ופשתים ואחר-כך נעשו שוע טווי ונוז.  מה שאין כן בפרשת תצא, משמעו להיפך, שהיה כל אחד שעטנז בפני-עצמו ואחר-כך נתחבר צמר ופשתים יחדיו בקשירה" ( העמק דבר).