קוד: ביאור:ויקרא יט14 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
ויקרא יט14: "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ, וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹל; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה'
"
הביטוי לפני עיוור לא תיתן מכשול מופיע פעמים רבות בדברי חז"ל. הם פירשו ביטוי זה כאיסור לסייע לאדם לעבור עבירה - למשל אסור למכור בהמה לנכרי, אם ידוע שהוא יקריב בהמה זו לאלילים.
פירוש זה נראה תמוה משתי סיבות:
א. הפסוק מדבר על עיוור - אדם שאינו יודע שהוא עומד להיכשל, ולא על אדם שמכשיל את עצמו ברצונו;
ב. הפסוק מדבר על מכשול פיסי, למשל חפץ ששמים בדרכו של אדם שאינו רואה וגורם לו להיכשל, ולא על עבירות רוחניות.
לענ"ד דברי חז"ל מסתמכים על פסוקים אחרים בתנ"ך:
א.
תהלים יט9: "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי לֵב; מִצְוַת ה' בָּרָה,
מְאִירַת עֵינָיִם
": מצוות ה' מאירות את העיניים, ולכן "עיוור" הוא מי שאינו מקיים מצוות. "העובר עברה הוא מעין עיוור, כי הרי כתוב ש'אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות'. זה סוג של עורון שכלי. כלומר, חז''ל פרשו את הכתובים לא רק בענין עורון פיסי אלא גם נפשי
"
(רפאל שחורי).
ב.
יחזקאל יד3: "בֶּן אָדָם! הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הֶעֱלוּ גִלּוּלֵיהֶם עַל לִבָּם,
וּמִכְשׁוֹל עונם
נָתְנוּ נֹכַח
פְּנֵיהֶם; הַאִדָּרֹשׁ אִדָּרֵשׁ לָהֶם?...
" - מכשול יכול להיות גם רוחני, דבר הגורם לאדם לעבור עבירה.
על כולן אמר רבן יוחנן בן זכאי 'אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר. אם אומר - שמא ילמדו הרמאין; ואם לא אומר - שמא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו!' איבעיא להו: אמרה או לא אמרה? אמר רב שמואל בר רב יצחק: אמרה, ומהאי קרא אמרה (הושע יד 10)" ( בבא בתרא פט:). ייתכן שהכוונה היא, שמי ששומע דברי תורה, כבר אינו עיוור, כי התורה מאירה את עיניו; ולכן, אם הוא בכל זאת נכשל בעבירה, אין זה משום שהוא עיוור, אלא משום שהוא פושע. לפי זה, אדם המלמד תורה בדרך ישרה, אינו צריך לחשוש שמא מעשיו יכשילו אנשים אחרים בעבירה.כִּי-יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה',וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם, וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם
2. ישנו מדרש נוסף על הפסוק מספר הושע, המקשר אותו לראיה: "
מאי דכתיב
כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם?.... משל ללוט ושתי בנותיו עמו: הן, שנתכוונו לשם מצוה -
וצדיקים ילכו בם, הוא, שנתכוין לשם עבירה -
ופושעים יכשלו בם. ודלמא הוא נמי לשום מצוה
איכווין? אמר רבי יוחנן: כל הפסוק הזה על שם עבירה נאמר:
* (בראשית יג)
וישא לוט
את עיניו - (בראשית לט)
ותשא אשת אדוניו את עיניה, (שופטים יד)
כי היא ישרה בעיני.
*
וירא
את כל ככר הירדן - (בראשית לד)
וירא אותה שכם בן חמור, (משלי ו)
כי בעד אשה זונה עד ככר לחם.
"
(
בבלי נ זיר כג.).
*
כי כלה משקה - (הושע ב) אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושיקויי
3. המצווה שלא להכשיל עיוור היא כל-כך חשובה, עד שהיא נקבעה כאחת מ-12 המצוות שבני ישראל נדרשו לקלל את העוברים עליהן,
דברים כז18: "'אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ!' וְאָמַר כָּל הָעָם 'אָמֵן!'
".
4. לדיון במשמעות המשפטית של פסוקנו והפסוק המקביל, ראו במאמר "
מצג שווא רשלני ", מאת ירון אונגר, עלון מכללת שערי משפט 223, כי-תבוא ה'תשס"ה.