תגובה ל: מאמרים על איסור ריבית מהצופה שנכתבה ב22:43:43 19.12.2004
בשבועות האחרונים התנהל ב"הצופה" דיון מעניין בנושא הלוואה בריבית והיתר עסקה ( http://www.tora.us.fm/tryg/ribit0/hcofe.html ). המתדיינים הסכימו שיש להתיר הלוואה בריבית (בהיתר עסקה) בתנאים מסוימים:
* הרב אריאל טען ( 27.8.04 , 4.10.04 , 29.10.04 ), שיש לאסור הלוואה בריבית לצריכה, אך להתיר הלוואה בריבית לעסק שיש בו סיכוי לרווח.
* הרב בן-נון טען ( 8.9.04 , 18.11.04 ) , שיש לאסור הלוואה בריבית שבה המלווה הוא אדם פרטי, אך להתיר הלוואה בריבית שבה המלווה הוא בנק או חברת אשראי.
* הרב דניאל וולף טען ( 3.11.04 ), שיש לאסור הלוואה בריבית גבוהה שיש בה ניצול מצוקתו של הלווה, אך להתיר הלוואה בריבית נמוכה שמועילה לשני הצדדים.
למרות חילוקי הדעות, שלושת הרבנים הסכימו שחייבים למצוא היתר להלוואה בריבית בתנאים מסוימים, כי "אם לא תהיה אפשרות להרוויח בלי להסתכן - אנשים לא יסכימו להשקיע". במאמר זה ברצוני לבדוק האם יש להתחשב בטענה זו.
בעולם שמחוץ לגן-העדן, הפרנסה לא צומחת על העצים. כדי להתפרנס צריך להתאמץ, ללמוד ולעבוד, לחשוב על רעיונות מקוריים וליישם אותם, וגם לקחת סיכון. אדם שרוצה להרוויח כסף בלי להסתכן ובלי לעבוד - למעשה רוצה להתפרנס על חשבון אחרים; הוא רוצה שמישהו אחר יתאמץ ויסתכן בשבילו, והוא ייהנה מהכסף בחינם.
יש דרכים רבות להתפרנס על חשבון אחרים, חלקן מותרות (מתנה, תרומה, צדקה לנזקק) וחלקן אסורות (גזל, הונאה, עושק שכיר).
דרך נוספת להתפרנס על חשבון אחרים היא לשעבד אותם.
שיעבוד - מתי מותר ומתי אסור?
התורה מתירה לנו לשעבד - אך מגבילה באופן משמעותי את השיעבוד של בני-ישראל. הסיבה לכך היא - " כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים להיות להם לאלהים, אני ה' אלהיהם ": כשה' הוציא אותנו ממצרים, הוא לקח אותנו להיות עבדים שלו, ולכן אסור לנו להיות עבדים של בשר ודם ("עבד עברי" הוא למעשה פועל שכיר). הגויים לא קיבלו על עצמם להיות עבדים של ה', ולכן מותר להם להיות עבדים של בשר ודם, ומותר לנו להחזיק בהם כעבדים. המצב הזה נתון לבחירתו של כל אדם: כל גוי שירצה לקבל על עצמו להיות עבד של ה', יוכל להתגייר וליהנות מכל הזכויות של "עבדי ה'".
אחת הברכות שמובטחות לעם-ישראל, אם יקיימו את המצוות, היא שהם ימשלו בגויים והגויים ישרתו אותם; הגויים יעשו את העבודות החומריות ובני-ישראל יהיו פנויים לעבודת ה'. ברכה זו נרמזת בתורה (דברים טו 6): " כי ה' אלהיך ברכך כאשר דבר לך... ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשלו ", (דברים כח 12-13), ומפורשת בנביאים (ישעיהו סא 5): " ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם, ואתם כהני ה' תקראו... ".
נושא הגבלת העבדות, לעניות דעתי, הוא גם הטעם העמוק של איסור הלוואה בריבית.
ההקבלה בין הלוואה לבין עבדות נרמזת בתורה, בכך ששני הנושאים נזכרים זה ליד זה בשני הפרקים שעוסקים בנושא - ויקרא כה ודברים טו. ההקבלה מפורשת בפסוקים שמדברים על הלוואה בריבית לגויים:
(דברים טו 6): "
והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבט, ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשלו ", (דברים כח 12-13): "
... והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה. ונתנך ה' לראשׁ ולא לזנב, והיית רק למעלה ולא תהיה למטה... ". והיא גם מפורשת בכתובים (משלי כב 7): "
עבד לווה לאיש מלווה ".
כשאדם לוקח הלוואה הוא משועבד למלוה, הוא צריך לעבוד קשה כדי להחזיר את ההלוואה. אם ההלוואה היא בלי ריבית, השעבוד הוא מוגבל וסביר; גם המלווה עבד כדי להשיג את הכסף הזה, וזה הוגן לדרוש מהלווה שיעבוד כדי להשיג את אותו הכסף בחזרה. אבל אם ההלוואה היא בריבית, העבדות עלולה להימשך לנצח - ההלוואה תתפח עוד ועוד, כמו נשיכה של נחש, והלווה ישתעבד למלווה לצמיתות (רעיון זה יכול להסביר גם את
ההבדל בין הלוואה בריבית לבין השכרה , ואין כאן מקום לפרט).
התורה אוסרת להלוות בריבית לישראל ומתירה להלוות בריבית לגויים - בדיוק מאותה סיבה שהיא אוסרת לשעבד עבד עברי לעולם ומתירה לשעבד עבד נכרי לעולם: הנכרים לא בחרו להיות עבדים של ה', ולכן מותר להם להיות עבדים של ישראל, ולשלם לנו ריבית; אך לבני ישראל - עבדי ה' - אסור להלוות בריבית (אמנם, התורה מתירה לנו ללוות בריבית מגויים, ואוסרת עלינו לשעבד את עצמנו לגויים; מי שלוה בריבית מגוי - אין חובה לפדות אותו, ומי שנמכר לגוי - חובה לפדות אותו; וצ"ע).
מי שרוצה להלוות בריבית לבני-ישראל - למעשה רוצה לשעבד אותם, ולכן הוא נחשב ל"כופר ביציאת מצרים" (בבא-מציעא סא:) - כופר ביציאה של בני ישראל מעבדות לחירות.
ההקבלה בין ריבית לבין שיעבוד מאירה באור חדש את הטענה שאנשים רוצים להרוויח בלי להסתכן. לשם השוואה נתאר לעצמנו שאנחנו חיים בתקופת השיעבוד שמתוארת בספר ירמיהו (פרק ל"ד), ואחד מסוחרי העבדים טוען "זה חיוני להמשיך את השיעבוד, כי החקלאים רוצים עבדים, בלי עבדים אף אחד לא ירצה להיות חקלאי וכולנו נגווע ברעב"; סוחר אחר טוען "זה חיוני להמשיך את השיעבוד, כי יש אנשים זקנים שאינם מסוגלים לעבוד וצריך שיהיו עבדים שיטפלו בהם"; וכו'; כל הטענות הללו, אם היו, לא היו מפריעות לנביא להוכיח אותם על השיעבוד, כי שיעבוד של בני-ישראל הוא מנוגד לתורה.
מכאן מובן, שאין להתיר לבנקים להלוות בריבית. משני צדי הבנק עומדים בני-ישראל - מצד אחד עומדים המפקידים ובעלי-המניות שמרוויחים מהריבית, ומצד שני עומדים העניים שמשלמים את הריבית. אלו מרוויחים "כסף קל", בלי לעבוד ובלי להסתכן; ואלו עובדים ואינם נהנים מהכסף כי המשכורת שלהם מעוקלת. יש כאן שיעבוד של בני-ישראל - בניגוד לכוונת התורה ובניגוד למסר של יציאת מצרים. העובדה שבתווך עומד גוף מופשט שנקרא "בנק" אינה יכולה להסתיר את התוצאות של מצב זה.
מאותה סיבה, אין להתיר הלוואה בריבית ל"עסקים" שאינם חברה בע"מ (מימון לימודים לסטודנט, או משכנתא לדירה). כשבנק מלווה בריבית ל"עסק" מסוג זה, בעל-העסק לוקח על עצמו את כל העבודה וגם את כל הסיכון, והבנק מרוויח בלי להתאמץ ובלי להסתכן. אם הסטודנט לא ימצא עבודה, או שערך הדירה יירד - הלווה (או הערֵבים שלו) עדיין יצטרך להחזיר את כל הכסף כולל הריבית - הוא משועבד.
אני חושב שהכלל לאיסור הלוואה בריבית הוא כאשר הלווה תמיד חייב להחזיר את ההלוואה, ללא תלות אם העסק שהוא הקים הצליח או נכשל. אם יש מקום להתיר הלוואה בריבית, הרי זה רק כשהלווה הוא חברה בע"מ, כי במקרה כזה אין אף אדם שמשתעבד, והאחריות מתחלקת בין שני הצדדים (אם החברה תפשוט רגל, בעלי המניות לא יצטרכו לשלם את חובותיה).
אין זה אומר, שמי שרוצה להשקיע חייב לקנות מניות. בין השקעה בטוחה לבין השקעה מסוכנת יש מרחק גדול. יש גם השקעות בסיכון נמוך, למשל - בניית דירות והשכרתן. גם בבורסה יש השקעות ברמות שונות של סיכון: יש מניות סולידיות יחסית ( SP 500 ) ויש מניות בסיכון גבוה (כשל חברות דרום-אמריקאיות), ויש גם אופציות - שהסיכון בהן גבוה יותר. על-ידי שילוב נכון של השקעה עם הלוואה בלי ריבית, אפשר להגיע לכל רמת סיכון רצויה. למשל, נניח שלבנק יש 100 אלף ש"ח והוא מעוניין לסכן רק 15% מתוכם. הוא יכול להשתמש ב-15 אלף ש"ח כדי להיכנס כשותף לעסק מתחיל, ולתת לעסק 85 אלף ש"ח כהלוואה בלי ריבית עם בטחונות (יש לו אינטרס לתת לעסק הלוואה בלי ריבית כי הוא רוצה שהעסק יצליח, כדי שירוויח מהחלק שלו בעסק). כך הסיכון שלו לא עולה על 15%. מובן שככל שרמת הסיכון תהיה גבוהה יותר גם הרווח יהיה גבוה יותר במקרה שהעסק יצליח, וכך צריך להיות. בכלכלה הוגנת, אין סיכוי בלי סיכון!
מי שרוצה "השקעה בטוחה", כלומר להרוויח כסף בלי להתאמץ ובלי להסתכן - למעשה רוצה לשעבד מישהו. הוא רוצה שמישהו אחר יסתכן ויעבוד בשבילו, והוא ייהנה מהכסף בחינם. מדובר כאן במתמטיקה פשוטה - על כל אדם שמרוויח בחינם, יש אדם שמפסיד בחינם. לא תמיד רואים את מי שמשתעבד, כי הוא נמצא מעבר לדלפק בסניף אחר של הבנק; אך ברור שמישהו משתעבד, כי
הכסף לא צומח על העצים.
אכן, יש אנשים שרוצים להרוויח "כסף קל", תמיד היו ותמיד יהיו. הפיתוי הוא גדול מאד, ולפי התלמוד רוב האנשים נכשלים בו ("רוב בגזל"). כפי שההלכה אינה מחפשת היתרים לגזל, כך אין לחפש היתרים לשעבוד של בני ישראל. הרצון להרוויח כסף קל הוא יצר רע, וההלכה לא צריכה להתכופף בפני יצר זה, אלא ללמד את האנשים איך להילחם בו. "בראתי יצר הרע - בראתי לו תורה תבלין".
האם הריבית מועילה למשק?