האם להקים גדר-הפרדה מסביב ללב?

קוד: ביאור:משלי יד14 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק יד    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35 
יד14 מִדְּרָכָיו יִשְׂבַּע סוּג לֵב, וּמֵעָלָיו אִישׁ טוֹב.

 סגולות

אדם המרגיש תמיד שבע ומרוצה מדרכיו (מנהגיו והרגליו) הנוכחיים, מקיף את ליבו בסייג (גדר) כך שלא יושפע מדעות של אחרים, ולכן ליבו מתמלא בסיגים (פסולת);   אולם איש טוב מרגיש שבע רק מעליו (מהעליה שלו), תמיד שואף לעלות ולהשתפר.

 מצודות

הלב הנסוג מה' ישבע מדרכיו, כי גמולו כמפעלו;    ובעת יקבל הגמול, יהיה איש טוב נפרד מעליו, לבל יהיה נלקה עמו.


 עצות

1. הפסוק מתייחס לאנשים החושבים, שהדעה שלהם היא האמת המוחלטת, ואין להם שום צורך לשמוע דעות ורעיונות של אחרים:

"סוג לב הוא העיקש והנשען לעולם על מחשבתו,  ולא יקשיב לדברי זולתו,
להתבונן האם טובים הם מדבריו,  ולשקלם ולהניח דבריו,  בהתבוננו מדברי זולתו טעם סותר דבריו.

ובעל המידה הזאת הוא שבע לעולם ממעשיו, ונוחה רוחו במנהגיו וענייניו,
כי איננו רואה חיסרון בשכלו וגירעון בדעתו, כי הלא הוא שלם בעיניו,
אחרי שאיננו צריך להיעזר בשכל אחר ובעצת זולתו,
ולא תימצא סתירה לדבריו [אלא] רק ממחקרי בינתו.

ועוד תדע, כי בעל המידה הזאת איננו בעל מחקר לעולם,
כי ברוב הפעמים יישען על העולה על רוחו ראשונה,
ולא יחקור אם יש להשיב מחשבתו אחור. כי בעל המחקר,
כמו שיעמול וישתדל להשקיף במחשבתו על צדי העיון ולהכיר האמת,
גם כן נכסוף נכסף להיעזר בעיון זולתו ולהכיר הנכונה מבין העיון.
" (ר' יונה גירונדי על הפסוק)

דרכיו = הרגליו ומנהגיו; והדגש הוא על "דרכיו" - שלו בלבד.   ישבע = ייהנה, כמו משלי א31: "וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ" (פירוט).   מדרכיו ישבע = ייהנה ממעשיו וממחשבותיו שלו בלבד.

סוג = מלשון סייג, גדר, כמו בשיר השירים ז3: "בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים, סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים".   לב = מקום המחשבות.   סוג לב = אדם שמקים גדר סביב ליבו, כדי שלא יחדרו אליו מחשבות אחרות.   מדרכיו ישבע סוג לב = מי שמגן על ליבו ממחשבות של אחרים, יישאר עם המחשבות שלו בלבד.

בצלע השניה נרמז, שהסגירות הזאת היא לא טובה ויש להתרחק ממנה:

"ומעליו איש טוב - ה-מ מ"מעליו" תורה על ההרחקה והפירוד, והטעם - מעליו ירחק וייפרד איש טוב, כי העיקשות - מרוע לב, ואשר לא יתעקש, והוא נוח להקשיב ולשמוע לדברי הבריות, ההוא ייקרא איש טוב, והוא מרחיק דרכו מחברת סוג לב. כי אם לא ישמע למועצותיו ולא יקשיב לדבריו... ישנאהו על כך סוג הלב; ואיש טוב יתרחק לעולם משנאת בני אדם, על כן יתרחק מחברת סוג הלב." (ר' יונה גירונדי שם)

מעליו = מקרבתו - מילה המציינת התרחקות, כמו במדבר כ21: "וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ, וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו";   איש טוב = איש פתוח, המוכן לשמוע גם דעות של אחרים;   ומעליו איש טוב = אדם פתוח מתרחק מחברתם של אנשים סגורים וסוגי לב, ומעדיף להיות בחברתם של אנשים פתוחים וטובי לב כמוהו.

"הבעיה היא, שכל מי שקורא את זה אומר: "וואי! איך הוא צודק, זה תיאור מדוייק של אשתי/בעלי/המנהל שלי/השכן שלי..." והוא לעולם לא יוסיף לרשימה שלו גם את עצמו... כי גם כאן הוא בטוח שהוא צודק... הפתרון הוא להתחיל להתרגל לומר: 'סליחה, טעיתי!'" (הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, ב-ד באלול ה'תשע"ב).

2. הפסוק מתייחס גם לאנשים החושבים, שמעשיהם ודרכי-הבילוי שלהם טובים ומושלמים, שהרי "אני נהנה מזה, מה רע?":

"ננסה להבין את עניינו של הפסוק באמצעות משל: אדם אוהב לאכול קרמבו. זהו המאכל המועדף עליו. כיוון שכך, החליט כי זהו יהיה מאכלו היחיד. למה לאכול פירות וירקות אם לא נהנים מזה? הוא אוכל את הדבר ממנו הוא נהנה ביותר. בארוחת בוקר הוא סועד את ליבו בקרמבו, עד שכבר איננו רעב. לקראת צהרים, כאשר הוא שוב רעב, שוב הוא אוכל קרמבו, עד שבטנו מסתתמת, וכך הלאה... כמה יחיה אדם כזה? עד מאה ועשרים... קרמבו.

אדם כזה חושב שהרעב בא כדי שנהנה מהאוכל... אך האמת היא, שהרעב נוצר כדי לומר לאדם שיש לו חוסר בגוף - באבות מזון מסויימים, בויטמינים ובמינרלים. האדם שהזכרנו סותם את הרעב בגרון, אך איננו ממלא את החסר בגוף. הוא לא מבין שהרעב הוא הסימפטום לחיסרון, ולא הבעיה בעצמה. ממילא אין די בהשתקת הרעב, צריך למלא את החיסרון בדברים מזינים ומועילים.

גם רעב רוחני תפקידו דומה, עמוס ח11: "לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'"! כאשר אדם מרגיש רעב מבחינה רוחנית, אין המטרה שישתיק את הרעב בסרט מתח או במשחק כדורגל. מטרת הרעב היא לעורר את האדם למלא את חסרונו - לבדוק, להתלבט, להעמיק את עולמו ואת דרכו.

"ואולם הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו, להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני האדם, עד שלא ישאר להם ריוח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים, כי יודע הוא, שאלולי היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם, ודאי שמיד היו מתחילים להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה הולכת ומתגברת בהם, עד שהיו עוזבים החטא לגמרי...." (הרמח"ל, מסילת ישרים ב). היצר יודע, שאם יהיה לאדם זמן פנוי למחשבה, מיד יבין את השקר שבחייו, ויפנה לדרך האמת, ולכן הוא מנסה למנוע מהאדם כל רגע מחשבה פנוי.

ככל שהאדם משתחרר מהשעבוד לעבודתו ולפרנסתו, וזמנו הפנוי הולך וגדל, מחדש היצר הרבה חידושים שימלאו את הזמן לבל יגיע האדם לידי מחשבה. בתחילה היה הקולנוע, אחר-כך הטלויזיה, הזמינה גם בבית, לאחר מכן הגיע מכשיר הוידאו, המאפשר לצפות בכל זמן ללא הגבלה. כאשר חשש היצר, שבדרך מן המכשיר אל מיטתו עלול האדם לחשוב, הביא את השלט רחוק, המאפשר לכבות את המכשיר ומיד לשקוע בשינה, ללא רגע מחשבה ביניהם...

סוג לב, אדם שליבו עטוף בסיגים, שבע מדרכיו - ממה שהוא עושה. הוא מתמלא בדברים שהוא עושה כדי לא להיות עם עצמו ולחשוב. אולם איש טוב, השואף לטוב ומחפש את הטוב, שבע מעליו - מפנימיותו. אדם שמבין, שהרעב נוצר כדי לאותת על חיסרון, גשמי ורוחני, סופו ששבע מתוכו - חייו הפנימיים ממלאים אותו, ולא מעשיו החיצוניים; כאברהם אבינו, שכליותיו למדו אותו תורה." (הרב יהושע וייצמן, למה האדם רעב? - אתר ישיבת מעלות).

ישנם אנשים שדרכם ישרה לפניהם, והם מסתפקים בכך. האדם הצדיק בודק - האם הדרך הזו בונה או רק משקיטה את הרעב, בלי למלא את החסר? האדם צריך לערער לעצמו את הביטחון המוחלט בדרך. העובדה שאתה נהנה ומרגיש טוב עדיין איננה מוכיחה על צדקת הדרך. תבדוק, תחקור, תעמיק!" (הרב יהושע וייצמן, למה האדם רעב? - אתר ישיבת מעלות).

 הקבלות

1. חכמי המדרש דרשו את הפסוק על אברהם: "ומהיכן למד אברהם את התורה?...  ר' לוי אמר: מעצמו למד את התורה, שנאמר מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב" (מדרש תנחומא בראשית מו יא, בראשית רבה צה ג). במדרש זה, נראה לכאורה ששני חלקי הפסוק מתייחסים לאברהם, אולם ישנה גירסה מפורטת יותר של המדרש:

"מי הקדימני ואשלם - מדבר באברהם, שמעצמו הכיר להקב"ה, כמה דכתיב מדרכיו ישבע סוג לב וגו'. מהו מדרכיו ישבע סוג לב? ר' אבא בר כהנא אומר: סוג לב וגו', שהוא מלא סיגים, מדרכיו עתיד להשתבע. ומעליו איש טוב - זה היה אברהם שהכיר מעצמו להקב"ה, ולא היה אדם שלימד אותו היאך להכיר את המקום, אלא הוא מעצמו, וזהו אחד מד' בני אדם שמעצמם הכירו להקב"ה..." (במדבר רבה יד ב)

החצי הראשון של הפסוק מתייחס לאדם שליבו מלא סיגים (פסולת); אולי הכוונה לאנשי דורו של אברהם, שליבם היה מלא בהבלי העולם הזה, הם שבעו מדרכיהם, כלומר, הרגישו שבעים ומלאים ממנהגיהם והרגליהם, ולא נתנו את דעתם לשאלות הקיומיות כגון: מי ברא את העולם? מדוע? ומה תפקידנו כאן?

החצי השני של הפסוק מתייחס לאברהם, שהכיר מעצמו (מאליו) להקב"ה, והחליט מעצמו להתרחק מדורו, לסור מעליו ולהיות איש טוב.

2. פסוקים 13-14 מזכירים את משלי פרק א:

משלי א26: "גַּם אֲנִי בְּאֵידְכֶם אֶשְׂחָק, אֶלְעַג בְּבֹא פַחְדְּכֶם" (פירוט) - השחוק החינוכי, ששוחקים על הכסילים כדי להכאיב להם ולהמריץ אותם ללמוד, מזכיר את פסוק 13;

משלי א31: "וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ" (פירוט) - עונשם של הכסילים, המקיפים את ליבם בגדר ואינם רוצים לשמוע, מזכיר את הפסוק שלנו.

כסף וסיגים נזכרו גם בישעיהו א22: "כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים, סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם" (פירוט).

 דקויות

מה זה סוּג לב?

1. סוג מלשון סייג וגדר, כמו בשיר השירים ז3: "סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים" (הרב יעקב גלוסקינוס, הערה לפירוש ר' יונה גירונדי). לפי זה, סוג לב = שליבו מוקף בגדר, והוא חוסם את שכלו ומחשבתו מדעות של אנשים אחרים:    "סוג לב הוא העיקש והנשען לעולם על מחשבתו,  ולא יקשיב לדברי זולתו,   להתבונן האם טובים הם מדבריו,  ולשקלם ולהניח דבריו,  בהתבוננו מדברי זולתו טעם סותר דבריו.    ובעל המידה הזאת הוא שבע לעולם ממעשיו, ונוחה רוחו במנהגיו וענייניו,   כי איננו רואה חיסרון בשכלו וגירעון בדעתו, כי הלא הוא שלם בעיניו,   אחרי שאיננו צריך להיעזר בשכל אחר ובעצת זולתו,   ולא תימצא סתירה לדבריו [אלא] רק ממחקרי בינתו" (ר' יונה גירונדי על הפסוק).

2. סוג גם מלשון נסיגה, חזרה לאחור והתרחקות, כמו ישעיהו נ5: "...אנכי לֹא מָרִיתִי, אָחוֹר לֹא נְסוּגֹתִי", ישעיהו נט14: "וְהֻסַּג אָחוֹר מִשְׁפָּט וּצְדָקָה מֵרָחוֹק תַּעֲמֹד" (מצודת ציון). לפי זה:  סוג לב = אדם שליבו מתרחק ונסוג מהקשר עם ה' (מצודות).

- אולם, לפי זה העיקר חסר מן הפסוק - שם ה' לא נזכר - הפסוק מלמדנו שזה לא טוב להיות נסוג אבל לא אומר לנו ממה בדיוק.

ויש שפירשו: סוג לב = אדם שליבו מתרחק ונסוג מהמעשים שלו עצמו - הוא עושה מעשים רעים כאשר ליבו מלא חרטה; והפסוק בא ללמדנו, שלמרות שהוא מתחרט, בכל זאת ישבע מדרכיו וייענש על מעשיו (מלבי"ם);   אולם, פירוש זה מנוגד לדברי חז"ל "כל העושה עבירה ומתבייש בה מוחלין לו" (תלמוד בבלי, ברכות יב:).

3. סוג מלשון סִיג, פסולת מתכתית, כמו ישעיהו א22: "כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם"; ולפי זה סוג לב = הוא אדם שליבו מלא פסולת (הגר"א, רמ"ד ואלי, ואולי זו גם כוונת רש"י).

מעליו

1. מעליו = הרחק ממנו, כמו במדבר כ21: "וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ, וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו":  איש טוב מתרחק מאיש סוג-לב: "כי העיקשות - מרוע לב, ואשר לא יתעקש, והוא נוח להקשיב ולשמוע לדברי הבריות, ההוא ייקרא איש טוב, והוא מרחיק דרכו מחברת סוג לב. כי אם לא ישמע למועצותיו ולא יקשיב לדבריו... ישנאהו על כך סוג הלב; ואיש טוב יתרחק לעולם משנאת בני אדם, על כן יתרחק מחברת סוג הלב" (ר' יונה גירונדי שם). הוא יודע שהסוג-לב לא ירצה להקשיב לו, וישנא אותו אם יביע דעות שונות משלו, ולכן מעדיף להתרחק.

2. מעליו = צורה מקוצרת של ממעלליו, ולפי זה יש הקבלה בין שני חצאי הפסוק - "מדרכיו" מקביל ל"ממעלליו", כמו בירמיהו לב19: "...לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו", הושע ד9: "...וּפָקַדְתִּי עָלָיו דְּרָכָיו וּמַעֲלָלָיו אָשִׁיב לוֹ", הושע יב3: "...וְלִפְקֹד עַל יַעֲקֹב כִּדְרָכָיו כְּמַעֲלָלָיו יָשִׁיב לוֹ".   הפסוק מלמדנו שכל אדם מקבל גמול על-פי אופיו - סוג לב מקבל גמול כדרכיו, ואיש טוב מקבל גמול כמעלליו, ובלשון ימינו "כל אחד אוכל את הדייסה שהוא בישל" (ע"פ דעת מקרא).

3. מעליו מלשון עָלֶה של עץ (ראב"ע, הגר"א); מחשבותיו ועצותיו של האדם נמשלות לעץ הנותן פירות, כמו במשלי א31: "וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם, וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ" (פירוט). הפסוק בא ללמדנו, שאיש טוב נהנה לא רק מהפירות אלא גם מהעלים, תוצאות הלוואי החיוביות של מעשיו הטובים (ראב"ע); או להיפך: איש טוב נהנה בעולם הזה לא מהפירות אלא רק מהעלים, כי הפירות נשמרים לעולם הבא (הגר"א).

4. מעליו כמו מאליו, מעצמו, ולפי זה יש הקבלה בין שני חלקי הפסוק: "מדרכיו [של עצמו] ישבע סוג לב, ומעליו [מעצמו] ישבע איש טוב" (הרב חיים סבתו, "באור פניך" - הערות, בשם רבנו חננאל)."סוג לב, אדם שליבו עטוף בסיגים, שבע מדרכיו - ממה שהוא עושה. הוא מתמלא בדברים שהוא עושה כדי לא להיות עם עצמו ולחשוב.     אולם איש טוב, השואף לטוב ומחפש את הטוב, שבע מעליו - מפנימיותו. אדם שמבין, שהרעב נוצר כדי לאותת על חיסרון, גשמי ורוחני, סופו ששבע מתוכו - חייו הפנימיים ממלאים אותו, ולא מעשיו החיצוניים; כאברהם אבינו, שכליותיו למדו אותו תורה" (הרב יהושע וייצמן, למה האדם רעב? - אתר ישיבת מעלות).

5. ולענ"ד, מעליו מלשון עליה - האיש הטוב שבע רק כאשר הוא נמצא בעליה מתמדת. זאת בניגוד לאיש סוג-הלב, השבע מדרכיו ומעלליו הנוכחיים.

 פרק יד    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות