פירוש שד"ל על בראשית פרק מב

קוד: שד"ל בראשית מב בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: ברק רוזנפלד

אל: מימון: אראל סגל

חומש בראשית - פרק מב '

[א] למה תתראו : למה תביטו איש בפני אחיו (ר' אליה בחור, ר"ע ספורנו ורמבמ"ן) כאנשים חסרי עצה ומשועממים בצרתם ואין בהם דעת להימלט ממנה. ההתפעל מורה על הרוב פעולה שאדם פועל על עצמו, ולפעמים יבוא ג"כ על פעולה ששני בני אדם (או יותר) פועלים זה על זה, כמו לכה נתראה פנים (מלכים ב' י"ד ח'). מה שכתוב ברש"י : שעדיין יש לו שבר, צ"ל סבר (תקוה), עיין בראשית רבא (פ' צ"א א') וכן בכ"י שבידי הוא בסמ"ך.

[ב] ונחיה ולא נמות : הכוונה ונחיה, תחת שאם לא תרדו שמה נמות ודוגמת זה למעלה מ' כ"ג , וכ"ז י"ב .

[ד] אסון : מיתה משונה במקרה רע, כמו ואם אסון יהיה (שמות כ"א כ"ג ), ויראה זאת היה לו לירוא גם על שאר בניו, כי כל הדרכים בחוקת סכנה, אלא חשב כמו שחשב בבואו אל עשו והיה המחנה הנשאר לפלטה, ומכולם בחר בבנימין שהיה בן אהובתו, ואחיו איננו ואמו מתה. ודעת רלב"ג ודון יצחק כי מפני שמתה רחל בדרך ובנה יוסף ג"כ לפי מחשבתו, היה יעקב ירא שמא כך היה מזל רחל שהיא ובניה ימותו בלא עתם. ויח"ף אומר, כי אולי היה יעקב חושד את בניו שמא הם היו סיבת מיתתו של יוסף, כי ידע שלא היו אוהבים אותו והיו מקנאים בו, ואחר שיוסף איננו ויעקב היה מחבב את בנימין כבן זקונים ולהיותו בן רחל אהובתו, חשש שמא גם בו יקנאו וישנאוהו, והנה לא היה יעקב רוצה לגלות לבניו החשד הזה שהיה חושד אותם שלא להרבות הקטטה בתוך ביתו, אך שמר את הדבר בלבו ולא רצה לשלוח עמם בנימין פן יקראנו אסון, כלו' פן יגרמו מיתתו, ואח"כ יאמרו לו שנטרף; ואח"כ כשסיפרו לו דברי יוסף התחזק בלבו החשד הזה, כי הדברים שהיו מספרים היו זרים ובלתי מצויים, רק אחר שיהודה ערב את הנער, אז האמין שלא יעשו לו רעה ואז שלח אתם את בנימין.

[ה] בתוך הבאים כי היה הרעב בארץ כנען : נראה כמיותר, אבל הכוונה (כדיברי משה עהרענרייך) כי להיות שהיה הרעב בארץ כנען, אחרים רבים באו משם לשבור אוכל, ואע"פ כן לא אמר להם יוסף מרגלים אתם, ואלו נבדלו לרעה מכל שאר הבאים.

[ו] הוא המשביר : שבר בקל ענינו על הרוב קנין, ועל המעט (למעלה מ"א נ"ו , וגם שם היה אפשר לעשותו הפעיל וישבר) יורה על המכירה, והנה נקרא משגיר מי שמוכר וגורם לאחר שיקנה, וכן בעמוס (ח' ה' ו') מתי יעבור החדש ונשבירה שבר, ומפל בר נשביר, ולא כדיברי ר"ש דובנא (ומכלל יופי ורד"ק) שהמוכר נקרא שובר ויוסף נקרא משביר שהיה מצווה לאנשיו שימכרו.

[ז] קשות : זה כלל, ואח"כ מפרש.

[ח] ויכר יוסף וגו' : חזר ואמר שהכירם, לומר כי אחר ששמע קולם נתחזקה הכרתו בהם, והם אולי לא שמעו קולו, כי בלחש היה אומר דבריו אל המליץ והמליץ היה מפרש להם בלה"ק, ואף אם אולי שמעו קולו אין ספק שנשתנה קולו ומראה פניו במשך עשרים שנה; מלבד שהוא היה יודע שהם צריכים לבוא אליו, והם היו מאמינים שהוא נטרף זה עשרים שנה, והנה אין ללמוד מכאן אם היה זקנו מגודל אם לא.

[ט] אשר חלם להם : אין נ"ל לפרש חלם עליהם כי שמוש הלמ"ד הוא להנאת פלוני, וכאן היה הענין צער להם (אע"פ שלבסוף נהפך לטובתם), לפ ' נ"ל שהוא לשון קצרה, אשר חלם והגיד להם. מרגלים אתם : נ"ל כי בדבריהם מצא מקום להיתלות, כי הוא שאלם מאין באתם והם השיבוהו יותר משאלתו, מארץ כנען לשבור אוכל, וזה דרך הרמאים להקדים השקר לבלתי יוולד החשש, ולפיכך אמר מאחר שמיהרתם לומר כי לשבור אוכל באתם, מה שלא שאלתי מכם, ידעתי כי לא לכך באתם. ערות הארץ : יש שפירשו מקום שהארץ ערומה וגלויה ונוחה להיכבש, כדעת רש"י ; וראב"ע פירש כל דבר שמסתירים אותו נקרא ערוה, והטעם מסתרי הארץ, יהיה מה שיהיה.

[יא] כלנו בני איש אחד נחנו : לכך אנו הולכים יחד, ולא בשביל עצה רעה כמרגלים (רשב"ם). כנים: אמיתיים, כמו כן דברת (רש"י ), ועיקר המילה ענין קיום כמו וכנו נחשת (שמות ל"ח ח' ) וכן מילת נכון ענינה קיים וענינה אמיתי, וכן אמת ואמונה ונאמן עיקרם ענין קיום, וכן בלשון ארמית, "יציב" תהילה הוראתו נטוע בארץ שלא ימוט ממקומה והנה אמת ויציב ונכון וקיים כולם עיקר ענינם דבר קבוע שלא יזוז.

[ יג ] שנים עשר : אולי ייפלא בעיניך בראותך עשרה אחים, לכן דע כי באמת י"ב היינו.

[יד] הוא אשר דברתי וגו' : בכל שעה היו מוסיפים לומר דבר שלא שאל מהם, והוא אומר כי זה מחזק סברתו שהם בדאים, כי שקרים הרבה מוכנים בפיהם לרמות את הבריות, ולכך א"א להם לצאת מן החשש, אא"כ יביאו את אחיהם הקטון להראות אמיתת דבריהם.

[ טו ] בזאת תבחנו : בזה שאמרתם שיש לכם עוד אח אחר . חי פרעה : נתחבטו המדקדקים בדקדוק מילת חי, ר' יהודה חיוג אומר שהיא שם דבר כמו חיים, ובל' יחיד חי ובסמיכות חי; וזה רחוק מאד כי הנה שם חיים מצוי במקרא כחמישים ומאה פעמים, ותמיד הוא בלשון רבים, כמו פנים, ובשום מקום לא נמצא בלשון יחיד, וגם בסמיכות אומרים חיי שרה (למעלה כ"ג א' ) ובכינויים חיי חייך ולמה בלשון שבועה יאמרו אותו בלשון יחיד? לכך נטה רד"ק מדרך זו ואמר כי שם היים הוא בלשון רבים לעולם, ולא יתפרד, ואמר כי חי הוא כמו חיי, אלא שיו"ד השורש נעלמת, ועמו הסכים המבאר; וזה אמנם ייתכן אם היה השם חים כמו מים (בסמיכות מי), אבל השם הוא חיים ביוד דגושה, ואיך ייתכן שישמיטו יו"ד דגושה? ואני בראותי וחי אחיך עמך (ויקרא כ"ה ל"ו ) נ"ל כי מילת חי איננה שם, אלא פועל, וגם רד"ק אומר שזה הוא פועל, אלא שלדעתו הוא עבר, ובא על משקל פעל, וזה ג"כ דוחק גדול, ובראותי כי על כל פנים אין מנוס שתהיה קצת זרות בתבה זאת, נ"ל כי להיות מליצת חי פלוני וחי נפשך שגורים הרבה בפי ההמון כשרוצים להישבע שבועה, באה במילת חי זרות שאין כמוה בכל לה"ק, והיא השמטת אות האית"ן. והגה וחי אחיך עמך משפטו לפי דעתי ויחי, וכן חי פרעה משפטו יחי פרעה, חי נפשך משפטו תחי נפשך, ולפי זה יובן למה נשתנה הניקוד בין חי פרעה, חי נפשך ובין חי ה', כי חי פרעה וחי נפשך הם זמן עתיד, והכוונה שיהיה המלך (כלומר שימות) אם לא אעשה כך וכך, ואין השבועה על הזמן ההווה עתה, כי היות המלך חי עתה זה דבר ידוע; אמנם חי ה' הוא בינוני, והשבועה היא על הזמן ההווה, כלומר האל הוא הי (כלומר בהפך ח"ו) אם לא אעשה כך וכך, כלו' כמו שא"א שלא יהיה האל חי, כן לא יהיה הדבר שלא אעשה כך וכך. אבל וישבע בחי העולם (דניאל י"ב ז') אינו אלא שם התואר, והכוונה במי שהוא חי לעולם, וכמוהו ושלוי עולם (תהלים ע"ג י"ב), שהם שלוים ושאננים תמיד, ור ' יעקב לומברוזו טעה בדברי הרמב"ם שאמי (יסודי תורה פרק ב הלכה י') כי לכך אין אומרים חי ה' נמו שאומרים חי פרעה מפני שהוא וחייו אחד לא יתפרדו; והוא לא הבין כי אין ענין לזה כאן אצל חי העולם, כי כאן אין המילה סמוכה לשם האל אלא להעולם שענינו נצחיות, ומלאו לבו להגיה בתנ"ך שלו (ויניציאה שצ"ט) והדפיס וישבע בחי העולם, והשחית הכוונה, כי חי העולם לא יורה אלא שהעולם הוא חי. ובעל ויעתר יצחק (סימן קל"א) על אל חי העולמים האריך ולא אמר כלום, ותהילת דברי פיו סכלות, כי אמר כי חיים הוא רבוי זוגי. ולפי מה שאמרתי יש לקיים גם דברי הרמב"ם, כי לכך אומרים באדם חי פרעה וחי נפשך בל' עתיד, מפני שהוא עלול למות, אבל באל אומרים שהוא חי בזמן הווה, כי תואר חי אצל האל אין ענינו כענינו אצל בשר ודם, שחי בזמן מיוחד ומת בזמן אחר, אך ענינו חי לנצח ובלתי עלול למות, וכשאמרת שהוא חי כבר הודית שהוא חי לעולם, ולפיכך לא יעלה על הדעת לומר יחי האל, כמו שאומרים יחי פרעה ותחי נפשך, כי הוא וחייו לא יתפרדו, כי א"א להעלות על הדעת אלוה שלא יהיה חי לנצה. זה הוא לדעתי טעם החלוף הזה בין ניקוד חי פרעה וחי נפשך לנקוד חי ה'. אם תצאו מזה : כל "אם" שבל' שבועה ענינו הפך משמעות המליצה, חי פרעה אם תצאו ענינו אני נשבע שלא תצאו. הי אני אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם (במדבר י"ד כ"ח ) ענינו אני נשבע כי כאשר דברתם כן אעשה לכם, והסיבה בזה כי מילת חי בשבועה ענינה ההפך, ימות פרעה אם תצאו, אינני חי אם לא אעשה לכם כאשר דיברתם באזני; וכן היו אומרים כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף אם לא אעשה כך וכך, ולא היו מוציאים מפיהם הקללה.

[ טז ] האסרו : צווי שאחר צווי, שלחו והאסרו, ענינו לעתיד, כמו דרשוני וחיו (עמוס הי ד') וכן למטה (פסוק י"ח) זאת עשו וחיו. האמת אתכם : לשון קצר, וייבחן אם אמת אתכם.

[ יז ] ויאסוף אותם וגו' : הנכון כדיברי החכם י' ש' ריגיו כי כשאמר להם יוסף: שלחו מכם אחד, ענו ואמרו: לא יוכל הנער לעזוב את אביו וגו' ככתוב למטה, ולא רצו לשלוח אחד מהם, כי ידעו שאביהם ימות בצער אם לא ישוב אליו כ"א בן אחד תחת עשרה, ואף אם לא ימות, הנה לא ישמע ולא יאבה לשלוח את בנימין עם אחד מהם לבדו; ויוסף נתנם כולם במשמר עד שיבררו אחד שילך, כי לא היה אחד שיחפוץ ללכת, וכולם היו בוחרים להיות במאסר מלראות בצרת אביהם, או שאמרו לחכות עד יעבור זעם, אז הלך הוא אליהם והחליף גזרתו.

[ יח ] וחיו : באופן שתחיו, כלו' וייטב לכם ויחיו אנשי בתיכם, כי אמנם במאסר אין ספק שלא היו מתים ברעב, אמנם בעודם שם לא היה לחם לבני ביתם; ולדעת אחרים שאם לא ילכו לקחת אחיהם וייאמנו דבריהם, אז ימותו כמרגלים.

[ יט ] שבר רעבון בתיכם : מה שישברו בו רעבונם.

[כ] ולא תמותו : כי אז תוכלו לשוב ולשבור שבר כל עת שתרצו, כי לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם.

[ כא ] אבל : עיין למעלה י"ז י"ט . אשמים אנחנו : שורש אשם עיקר ענינו הכרת החטא, כמו ואשם או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה (ויקרא ד כ"ב כ"ג, וכ"ז כ"ח ), ואחר כך הושאל ל' אשם להורות על החרטה, כמו ולא יאשמו כל החוסים בו (תהלים ל"ד כ"ג) לא יצטרכו להתחרט על בטחונם בו; גם הושאל להורות שפלוני חייב עונש על מה שעשה, כמו כל אכליו יאשמו (ירמיה ב' ג') ושנאי צדיק יאשמו (תהלים ל"ד כ"ב), וכן כאן אשמים אנחנו על אחינו, אנו חייבים עונש על מה שעשינו לו; אם היה כתוב חטאנו לאחינו היתה חרטתם על שהרעו לו, אבל באמרם אשמים אנחנו על אחינו הכוונה אנו ראויים לעונש מפני מה שעשינו לו.

[ כב ] הלא אמרתי אליכם וגו' : עיין למעלה ל"ז כ"ב . וגם דמו : כי סבורים היו שמת, (עיין למעלה ל"ז כ"ח באגרת שמואל חיים בן דוד לא-לי), וזה היה ג"כ סיבה שלא הכירוהו.

[ כג ] בינותם : בינם מצד אחד ובינו מצד אחר, עיין למעלה כ"ו כ"ח .

[כד] את שמעון : אחר ששמע כי ראובן אמר: אל תחטאו בילד, אמר א"כ מי שבא אחריו בסדר תולדותם הוא היה המסית אותם, כי מסתמא הקטנים נשמעים לגדולים, ואם שני האחים הראשונים, ראובן ושמעון, לא היו מסכימים בדבר, לא היה נעשה.

[כה] ולהשיב : ויצו להשיב.

[ כז ] ויפתח האחד : אחד מהם (ראב"ע ורד"ק), ואין צורך שיהיה אחד מיוחד, אבל כן הוא דרך הלשון, כמו (ויקרא י"ד ד' ה' ) ולקח למטהר שתי צפרים חיות ושחט את הציפור האחת, ורבים ככה. אמתחתו : שק גדול הנמתח על גוף הבהמה מכאן ומכאן, ואין צורך שיהיה לו שתי פיות כדעת רמב"ן , ולפי דעתו היה מן הראוי שתהיה המילה בלשון זוגי, כמו מכנסיים. ולדעת אנקלוס שתירגם טועניה אין ענינו שק אלא דרך כלל כל משא שמותחין על הבהמה.

[לב] בני אבינו ; בני אב אחד ולא בני אם אחת (יח"ף ז"ל).

[ לג ] ואת רעבון בתיכם : נראה כדעת אנקלוס וראב"ע האוכל הצריך לרעבון בתיכם קחו; והטעמים צריכים עיון, כי נראה שהיה ראוי להיות בתיכם בתביר וקחו בטפחא, ונראה שהוא ממשפטי הטעמים לחבר יחד שני פעלים שפעולתם נעשית כאחת, וכן למעלה (י"ט) ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם, לפי ההגיון היה נראה שמילת לכו ראויה לטעם מפסיק, כי אין שבר רעבון בתיכם נקשר עם לכו, וצ"ע מ"ג י"ג וקומו שובו, ולא כן מ"ד ד' קום רדוף ומ"ה י"ז ולכו-באו.

[לה] והנה איש צרור כספו בשקו : מצאו שכל אחד היה צרור כספו בשקו. פעמים הרבה מילת והנה ענינה כמו וימצא וימצאו, כמו (למעלה כ"ט כ"ד ) ויהי בבקר והנה היא לאה, וימצא שהיא לאה.

[לו] אותי שכלתם : לא חשד אותם שהמיתו את שמעון, אך מאחר שלא היה רוצה לשלוח את בנימין, הרי שמעון לא יוכל לשוב והרי הוא אבוד ממנו. עלי היו כלנה: אין הכוונה על הצרות האלה בפרט (כדעת ראב"ע ורמבמ"ן), אלא על כל צרות שבעולם, אין צרה שלא באה עלי; היה נראה לי כי "ואת בנימין תקחו " דבק למעלה, ולפי זה היה ראוי להטעים ושמעון איננו ברביע, לא בזקף (יוסף איננו ושמעון איננו), אך בעל הטעמים מפרש כך: ואם את בנימין תקחו, אז עלי יהיו כל הצרות שבעולם.

[ לז ] את שני בני : שנים מבני (רד"ק, וכן דעת שאר הקדמונים). הן אמת כי מילת את מורה על דבר מיוחד וידוע, כמו ה"א הידיעה, ומשמעות את שני בני הוא שני בני הידועים, כלו' שלא היו לו אלא שני בנים, וידענו כי היו לו ארבעה בנים (למטה מ"ו ט' ), לפיכך יש אומרים (י' ש' ריגיו ובוצר עוללות) כי חצרון וכרמי לא נולדו עדיין, ודעתי נוטה לדעת הקדמונים כי בכמה מקומות מצאנו ה"א הידיעה על דבר בלתי מיוחד, כמו למעלה פסוק כ"ז ויפתח האחד את שקו, עיין שם. על ידי : על אחריותי (ר"ש דובנא), מליצת על יד נמצאת להוראת הנתינה ביד שומר שאחריות הפיקדון עליו, עיין שמואל א' י"ז כ"ב , מלכים ב' י' כ"ד , י"ב י"ב , וכ"ב ה' וט ' .