פירוש שד"ל על בראשית פרק מא

קוד: שד"ל בראשית מא בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: ברק רוזנפלד

אל: מימון: אראל סגל

חומש בראשית – פרק מא '

[א] שנתים ימים : שתי שנים שלמות מיום יציאת שר המשקים מבית הסוהר, והנה היה חלום פרעה ביום לידתו, ולפיכך היה חושש לו הרבה והאמין כי מן השמיים בא לו לתועלת כל עמו. היאור : הוא נילוס. שנה : נקרא בן הזמן הכולל כל תקופות השנה, זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף, כי משנה לשנה הקור והחום והימים הארוכים והקצרים חוזרים ובאים פעם שנית.

[ב] באחו : מילה מצרית, ענינה העשב הגדל באגם.

[ו] ושדופת קדים : שהכתה אותם רוח מזרחית הבאה מערב וכוש, והיא שודפת ומשחתת התבואות במצרים ובא"י, ככתוב ורוח הקדים הוביש פריה (יחזק' י"ט י"ב) הלא כגעת בה רוח הקדים תיבש (שם י"ז י'), והעיד עובר ארחות ימים תיביניט (שהיה בשנת 1660) כי במצרים אצל קהיר מתחילת חודש אפריל עד משך חמישים יום בקירוב נושבות רוחות רעות ומזיקות, והימים ההם נקראים חמשין.

[ז] וייקץ פרעה והנה חלום : עכשו הקיץ ונשלם החלום, ולא חלם עוד באותו הלילה (רד"ק).

[ח] ותפעם רוחו : לשון קישקוש ונידנוד, ומזה פעמון, גם "פעם" שהוא לדעת קצת הסדן שמכים עליו. חרטומי מצרים : לדעת קלעריקוס מן חור שענינו בארמית וסורית ראה, וטום כמו אטם, רואה הנעלמות והצפונות; ולדעת בושארט מן רטן שענינו לחישה ודיבור בלחש; ולדעת אחרים (ואחריהם רמבמ"ן) מן חרט, שבו היו חורטים ורושמים על האבנים הציורים העומדים להם במקום כתיבה, והכהנים והחכמים לבדם היו מבינים הכתיבה ההיא הנקראת הירוגליפים כלו' חקיקה קדושה, וגזניוס מוסיף כי נכון שיהיה עיקר המילה מלשון מצרים, ושהיהודים שינו אותה מעט ועשו אותה מילה עברית משורש חרט; ולענין תבונת המילה והוראתה בל' מצרים יש דעות שונות וברוך היודע . ואין פותר אותם לפרעה : לא היה מי שידע לפתור אותם לפרעה להנאתו ולהנאת עמו, כי זה הוא מה שהיה פרעה מבקש, שיבינו מתוך חלומו דבר העתיד לבוא על עמו ושיועיל למצרים היותו נודע בטרם יבוא, כי היה מאמין כי לא לחינם שלח לו האלהים את החלומות ההם, ובפרט ביום לידתו, אלא להזהירו על דבר שיועיל לו ולעמו, אם ידעוהו וייזהרו ממנו; שאם אין אתה אומר כן, מי מנע אותם מאמור לו פתרון ככל העולה על רוחם? ולפי זה יובן למה נכנס יוסף לתת עצה למלך, כי זה אמנם היה המבוקש, לא לידע העתיד, אלא לידע אותו כדי להישמר ממנו, וכמו שכתבתי ב"בכורי העתים" תקפ"ז עמוד 200; והנה הכתוב אומר ויספר פרעה להם את חלומו בל' יחיד, כי באמת חלום אחד הוא, אבל החרטומים היו חושבים שהם שני חלומות ולא היו יודעים לפתור אותם, לכך כתוב ואין פותר אותם בל' רבים. ברש"י כ"י שבידי כתוב: "כתרגומו ומטרפא רוחיה כמו ביצים טרופות מקשקשת וכו '".

[יא] איש כפתרון חלומו חלמנו : עיין למעלה מ' ה' .

[יד] ויגלח : המצרים לא היו מגדלים זקן אלא לאבל (ראזנמילר בשם הירודוט) לפיכך כשיצא יוסף מבית האסורים הוצרך לגלח; וגם אפשר לפרש ויגלח על גילוח השער. ויגלח : יוסף הוא הפועל והפעול הוא השער או הזקן, ע"ד ואילו מגלחין במועד (מ"ק פרק ג' משנה א'), ומסייע לזה האתנח שתחת הבור, כי הפעלים וישלח ויקרא ויריצוהו, הנושא בהם זולת יוסף, והפעלים ויגלח ויחלף ויבא, הנושא בהם יוסף; ואף אם לא גילה עצמו בידיו, רק אחרים גילחוהו, יאמר עליו שגילח או שהתגלח.

[ טו ] לפתר אותו : ותפתור אותו כתרגום אנקלוס, והוא על דרך אשר ברא אלהים לעשות (למעלה ב' ג' ).

[ טז ] בלעדי : המפרשים פירשו היו"ד לכינוי ונ"ל שאין היו"ד כינוי, אלא בלעדי הוא הנפרד, וכמוהו בלעדי רק אשר אכלו הנערים (בראשית י"ד כ"ד ). וענין המילה בל-עד, בל-עוד (עד כמו עוד, כמו עד זה מדבר, איוב א' י"ח), כלומר לא עוד, אל תדבר עוד, אל תשבחני עוד; וכן בלעדי רק אשר אכלו הנערים, לא עוד, לא אקח דבר אחד מכל אשר לך רק אשר אכלו וגו'. אלהים יענה את שלום פרעה : ההודעה הבאה מן האל נקראת ענייה, כמו מה ענך ה' (ירמיה כ"ג ל"ז ); יש אומרים כי באמרו יענה את שלום פרעה קודם שישמע החלום, וכבר היה אפשר שהיה פתרונו לרעה, החליק אליו בדיבורו; ולי נראה כי באמת דיבר, כי גם אם יהיה עניין החלום לרעה הנה לכך בא החלום כדי שיוכל להישמר מן הרע העתיד לבוא עליו, וזה לשלום פרעה.

[ יט ] דקות : יבשות, ומזה רקיק, דיברי רש"י ז"ל כאן קשין, כי לא נמצא רקות חוץ מכאן, וברש"י כ"י שבידי כך הוא הלשון: "ורקות בשר, לשון הסר, כל רקין שבתורה חסרין בשר". ונ"ל מילת בשר טעות סופר וכוונת רש"י על מילת רק שהיא תמיד למעט ולהורות חסרון.

[ כא ] קרבנה : מן קרבהן, כמו לבדהן, (למעלה כ"א כ"ח ) והוא ע"ד לשון ארמית.

[ כג ] צנמות : רש"י פירש מן צונמא בארמית סלע, ואולי שורש צנם כמו צמם, ענין צימצום, וקרוב לשורש צמם ג"כ צמק, אשר ממנו שדים צומקים (הושע ט' י"ד) מצטמק ויפה לו (שבת ל"ז ע"ב) כולן לשון התכווצות ויובש.

[כד] מגיד : מלשון מגידי החידה (שופטים י"ד י"ט ).

[כה] חלום פרעה אחר הוא: הדבר הנרמז בשני התלומות אינו אלא אחד (רמב"מן), ואינו אלא חלום אחד שנכפל להורות על מהירות קיומו, כמפורש למטה פסוק ל"ב (יוסף ירא).

[ כז ] יהיו שבע שני רעב : ולא אמר כן בפרות הטובות יהיו שבע שני שבע, כי הרעב הוא העיקר, כי לכך בא החלום, למען יוכל פרעה להציל עמו מן הרעב; אבל אם היה יוסף מתחיל בזיכרון שבע שני שבע, היה פרעה אומר: מה לי בכך? יבוא השבע ונראהו.

[ לג ] ועתה ירא פרעה וגו' : לפי מה שאמרתי מבואר הוא, שהוצרך יוסף להיכנס למחיצה שאינה שלו ולעוץ את המלך עצה, כי המבוקש מן החלום הוא לקבל ממנו תועלת למלך ולארצו.

[לד] יעשה פרעה : תחילה אמר לו מה שלדעתו היה יותר טוב שיעשה, והוא שיבחר איש נבון וחכם ויעזוב הענין כולו בידו והוא יפקיד פקידים בכל מדינות המלך, שישלח להם כסף למען יקנו התבואות בשני השבע, ואח"כ ימכרו אותם בשני הרעב וישלחו לידו את הכסף המקובץ; אך ראה יוסף כי אולי לא ייטב בעיני פרעה שיהיה אדם אחר המוציא והמביא בענין גדול כזה באופן שיהיה שליט בכל ארץ מצרים, כמעט כמו המלך, ובפרט כי אולי (כדברי דח"א) יוכל החושב לחשוב, שהיתה כוונתו בזה לכבוד עצמו, ולכך חור ותיקן הענין, ואמר יעשה זאת פרעה, ובלי שימנה אדם אחד על כל ממלכתו, יפקיד פקידים רבים שיהיו כולם תחת ידו ולא תחת איש אחר. יעשה : יעש היה ראוי לומר, ורבים כן. וחמש: רשב"ם רד"ק רמבמ"ן ואחרים פירשו יקח החומש תחת העשירית שאולי היה לוקח בכל שנה; וזה לא ייתכן, כי אחר שקנה פרעה את אדמת מצרים, אז היתה לחומש (ברא' מ"ז כ"ד--כ"ו ) ואיך תהיה לחומש עתה בטרם תהיה שלו? וראב"ע אומר, שקנה החומש בדמים. והנכון לדעתי כתרגומו וכפירוש רש"י, והנה וחמושים עלו בני ישראל (שמות י"ג י"ח ) ענינו מזויינים, ולהיות כלי זיין דבר צריך מאד לבני אדם בימים הקדמונים, הושאלה מילת חמש להורות על מי שיש לו דבר שצריך לו, יהיה זה מה שיהיה, וכן כאן יזיין את ארץ מצרים ויכין לה מה שצריך לה לבלתי תיכרת ברעב, וזה על ידי הפקידים שיקנו כל התבואה העודפת שאינה צריכה לבעליה.

[לה] ויקבצו : היא הגבייה מבעלי השדות, ויצברו היא האסיפה על ידי שומרי האוצרות, וכן למטה ויקבוץ וכו ' ויצבור (רשב"ם) אלא שלדעת רשב"ם היו גובים בלא כסף ובלא מחיר, ולדעת ראב"ע ולדעתי היו קונים בכסף, ולא דיבר יוסף על מה שיקבצו למכור לאנשי שאר ארצות כמו שחשבתי בימי נעורי (ב"בכורי העתים" הנ"ל עמוד 198) כי העיקר אינו אלא שלא תיכרת הארץ ברעב. תחת יד פרעה : באוצרותיו בכל עיר ועיר. אכל בערים : הוא פירוש הקודם, יצברו בר תחת יד פרעה, כלו' יצברו אוכל בכל עיר ועיר, ושמרו דבק עם ויצברו, וכן דעת בעל הטעמים; אע"פ שיש הבדל בין בר לאוכל, כי בר הוא הדגן המנוקה מן התבן ואוכל כולל כל מין מאכל, בפרשה הזאת אין חילוק ביניהם ומה שדקדקתי ב"בכורי העתים" איננו צודק, שהרי אחי יוסף אמרו (למטה מ"ג ד' ): נרדה ונשברה לך אכל, וכבר באו למצרים וראו שאין מוכרים שם רק בר; ונראה כי יוסף לא צבר רק בר, ומשה הזכיר לפעמים השם הפרטי בר, ולפעמים השם הכולל אוכל.

[לח] איש אשר רוח אלהים בו : שהבין מן החלום דבר רב התועלת כזה, ומצא בל התקנות הראיות בעניין. רוח אלהים : רוח ושכל שהוא למעלה ממדרגת רוב בני אדמי

[ לט ] אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת : הכוונה: אחרי שידעת והבנת כל זה, ואין הכוונה ממש שידע כל זה בנבואה, שא"כ אין מכאן ראיה שאין נבון והכם כמוהו, כי נבואה להוד וחכמה לחוד. על ביתי : בעל השררה הראשונה אחרי המלך היה נקרא אשר על הבית (עיין מ"ב י"ח י"ח , וישעיה כ"ב ט"ו-כ"ב ), וכן אצל מלכי צרפת הראשונים. ישק : יתנהג, כמו בן משק ביתי (למעלה ט"ו ב' ) ובערבית "נסק" ענינו סידור הדברים על סדר הגון. רק הכסא אגדל ממך : עיין למעלה א' כ'.

[ מב ] ויסר פרעה את טבעתו וגו' : כן המנהג גם עתה אצל מלכי אוטומאן במינוי הויזיר הגדול, וכן אלכסנדר במותו נתן טבעתו אל פרדיקא. שש : בספרים המאוחרים נקרא בוץ, ופליניוס כתב על הבוץ שהוא צומח במצרים, ועל הבגדים הנעשים ממנו כתב: אין אחרים שעלו עליהם בלובנם וברכותם. רביד הזהב : בה"א הידיעה, אותו רביד שהיו נותנים בצואר המשנה למלך.

[מג] במרכבת המשנה אשר לו : פירשו המרכבה המיוהדת למי שהוא משנה למלך (רשב"ם, רד"ק ורמב"ן ), וטעם אשר לו, כי לא היתה ביד המשנה, כי המשנה היתה לו מרכבה אחרת, אבל כשהיה הולך עם המלך היה הולך במרכבה שהיתה למלך מיוחדת למשנה. ודע כי רשב"ם פירש מרכבת לא הרכב אלא הסוס או הפרדה שהיה יושב עליה המשנה למלך, ואמת כי מרכבה נאמר על הרכב ונאמר גם על הבהמה שרוכבים עליה, אך נ"ל שאם היה הכוונה כאן על הבהמה על מרכבת היל"ל, לא במרכבת, אע"פ שמצאנו רוכבים ברכב ובסוסים (ירמיה י"ז כ"ה ). אברך : אם הוא לשון הקודש הנכון כפירוש ר' יונה שיהיה הפעיל משורש ברך מענין כריעה, והאל"ף במקום ה"א, כמו אשכים (ירמיה כ"ה ג' ), אלא שאין ההפעיל מתיישב יפה; והנכון שהוא ל' מצרית, ענינו הטו ראשכם; ודע כי במקום שכתוב ברש"י ריך בלשון ארמית מלך, מצאתי ברש"י כ"י ישן על קלף שבידי: בלשון רומית, וכן נכון.

[מד] אני פרעה : אני אהיה מלך. ובלעדיך וגו': והוא דוגמת רק הכסא אגדל ממך (רש"י בדבר אחר ורשב"ם). לא ירים איש וגו' : מליצה היא דרך משל, כי רוב מה שיעשה האדם בהרמות ידיו או רגליו יעשה.

[מה] ויקרא : כך היה דרכם לשנות שם ההדיוט כשהיה עולה לגדולה, וכן עשה משה ליהושע (במדבר י"ג ט"ז ) ועיין למעלה א' ה' . צפנת פענח : נראה שהיא מילה מצרית, ופירש היירונימוס מושיע העולם, והאחרונים נדחקו למצוא מקור לפירוש זה ואומרים שראוי להפך האותיות ולקרוא פצנת, וכן כתוב בתרגום אלכסנדרי; והנה צפנת אפשר לפרשה ע"ד לה"ק, ולפיכך אנקלוס והמתרגם הערבי והסורי פירשו מגלה הנעלמות, אמנם פענח (אעפ"י שבנו ממנו הספרדים "המפענח נעלמים") איננו לשון הקודש ולא באחת מאחיותיה. פוטי פרע : איננו פוטיפר (רשב"ם), כי זה שר הטבחים, וזה כהן און. און : הליופוליס, עיר השמש שהיו עובדים בה השמש, והיה שם בכל שנה חג לשמש. ויצא יוסף וגו' : יצא מלפני פרעה לעבור בכל ארץ מצרים, והוא מה שמפורש מיד במקרא שאחר זה.

[ מו ] ויעבר בכל ארץ מצרים : לתקן התקנות הצריכות לענין קיבוץ התבואה.

[ מז ] לקמצים : יש אומרים בקנה אהד מלא קומץ שבלים (רשב"ם רד"ק ספורנו ורמבמ"ן), והוא רחוק, כי אין מדרך החיטה שיהיה בקנה יותר משבולת אחת, ואם צמחו שתים (ואין צ"ל עשר או יותר) לא יהיה זה שבע גדול, אלא נס גלוי; והנכון שהיא מליצה ממליצות הלשון. ותלמידי יוסף חי הלוי אומר שכל שבולת היתה ממלאה את הקומץ, שהיו הגרעינות גסות מאד ומרובות מאד.

[מט] כי אין מספר : דרך גוזמא.

[נ] בטרם תבא שנת הרעב : להודיע שאלה נולדו קודם בוא יעקב מצרימה, כי הוא בא בתהילת ימי הרעב, והודיע זה מפני שיעקב אמר ליוסף למטה מ"ח ה' ) שני בניך הנולדים לך עד בואי אליך מצרימה לי הם ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו (רשב"ם).

[נא] כי נשני : חסרה מילת לאמר, כדרכה פעמים רבות. נשני : פיעל משורש נשה, והיה משפטו, נשני בחירק, ובא בפתח, כן דעת ר' משה הכהן והוא ע"ד לשון ארמית, ולדעת ר' יהודה חיוג ורשב"ם הוא מן הכפולים אעפ"י שלא נמצא שורש נשש; וזה רחוק מאד, שא"כ תהיה המילה מבנין הקל, ותהיה הכוונה שכחני, לא השכיחני. ואת כל בית אבי : מה שעשו לי בית אבי (הם אחיו) ואין הכוונה ששכח ממש, כי הנושא על שפתיו זכרון דבר מה, הנה לא שכח אותו; אך הטעם נתנני אלהים במצב שלא ארגיש עוד ברעה אשר מצאתני בבית אבי, כי במה נחשבת היא נגד הצלחתי וגדולתי?

[נד] ותחלינה : הפעיל מן הכפולים, והחירק או הצירי סימן הבנין כמו יפקיד תפקדנה, ולא מצאנו לשון התחלה בקל אלא בהפעיל, החל, החלותי, ויהל נח (למעלה ח' י ) והתימה על ראב"ע ור"ש דובנא שאמרו שהוא מן הקל, ואם היה מן הקל היתה החי"ת בשלוש נקודות, כמו תסבינה. אתרי כן מצאתי כי בשני ראב"ע כ"י שבידי ובדפוס נאפולי מילות "ותחלינה מבנין הקל פועל הכפל", אינן.

[נו] את כל אשר בהם : הנני מבטל מה שפירשתי ב"ביכורי העתים", האוצרות אשר היו בין המצרים ובעריהם, כלו' בכל עיר ועיר, כי רחוק הוא שתהיה מילת בהם כמו ביניהם (או עמם כפירוש ראב"ע), אבל נ"ל כי את כל אשר בהם הוא כינוי לאוצרות ואיננו מקרא קצר (כדברי המבאר), אבל את כל אשר בהם הוא כאילו אמר את כל האוצרות, כי מה הוא אוצר? מה שנותנים בו ענינים מה. ואולי לכך לא אמר האוצרות, כי לריבוי התבואות שאסף הוצרך לתת אותן בכל מיני מקומות, בכל מקום שהיה מחזיק תבואה, אע"פ שקודם לכן היה משמש לתשמישים אחרים. וישבר : קנין הדגן נקרא כן מטעם ששובר הרעב, ע"ד ישברו פראים צמאם (תהלים ק"ד י"א) וכן מצאנו לשון שבר אצל מאכלים ומשקים אחרים, ולכו שברו וכו ' יין וחלב (ישעיה נ"ה א' ), וכן כתוב שבר רעבון בתיכם (למטה מ"ב י"ט ) (רד"ק ונתיבות השלום), ולא כראזנמילר וגזניוס שפירשו ע"ש שהדגן נשבר ונטחן בריחים, וכאן הכוונה על המכירה, ועיין למטה מ"ב ו'

[ נז ] וכל הארץ : שאר ארצות הקרובות אליה. לשבר אל יוסף : אין לסרס המקרא נגד הנגינות כי הבאים לא היתה כוונתם ללכת אל יוסף, אלא לילך למצרים (אא"א), ושיעור הכתוב לפי זה ולפי הטעמים כך הוא: וכל הארץ באו מצרימה, ואח"כ הכתוב מוסיף שתי הודעות שהיתה כוונת ביאתם כדי לשבור, ושהיתה ביאתם אל יוסף דוקא.