אם אפס

אֹהֶל שִׁכֵּן - אוהל מועד, שה' שכן בו - אִם רִקֵּן - התרוקן משכינת ה' עקב החורבן, ואי אפשר להקריב קרבנות שיכפרו עלינו -

אַל נָא נֹאבְדָה, כִּי עַל כֵּן -

יֵשׁ לָנוּ אָב זָקֶן - אברהם אבינו, יש לו זכויות רבות, ובזכותו ראוי שתתן לנו ארכה, ולא נאבד. הפסוק המקורי נאמר דווקא על יעקב אבינו - בראשית מד20.

בית ב

פָּנִים לוֹ תַּכִּיר - התנהג כמלך המכיר את פניו של אביו של הנאשם, ובזכות צדקתו, נותן חנינה לנאשם (לשופט אסור להכיר פנים - ראו דברים א17, דברים טז19),

וְצִדְקוֹ לְפָנֶיךָ נַזְכִּיר - בשיר זה נזכיר את צדקתו של אברהם, שהסכים לעקוד את בנו, כאשר אמרת לו:

"קַח נָא בֵּן יַקִּיר" - "קח נא את בנך... אשר אהבת..." (בראשית כב2)

"וְנִמְצָה דָמוֹ עַל הַקִּיר" - "...והעלהו לעולה..." - ודמו ינטוף על קיר המזבח, כמו עוף המוקרב לעולה (ויקרא א15).

בית ג

רָץ - אברהם - אֶל הַנַּעַר - יצחק - לְהַקְדִּישׁוֹ - להכינו לעקידה, כמו שמקדישים בהמה להקרבה על המזבח

וְנָפְשׁוּ קְשׁוּרָה בְּנַפְשׁוֹ - למרות שנפשו של אברהם היתה קשורה באהבה עצומה לנפשו של יצחק, בכל זאת רץ ומיהר להכינו להקרבה. הפסוק המקורי נאמר על יעקב ובנו בנימין - בראשית מד30.

עִטְּרוֹ - אברהם שם ליצחק עטרת, כתר - בָּעֵצִים - עצי עולה - "וישם על יצחק בנו..." (בראשית כב6)- וְאִשּׁוֹ - ואת האש להבעיר על המזבח לקח עמו - "...ויקח בידו את האש".

נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ - העצים שהיו על ראש יצחק גרמו לו להיראות כמו נזיר קדוש לה' (במדבר ו7).

בית ד

יָחִיד - יצחק, שנקרא "יחידך" (בראשית כב2)- הוּקַל כַּצְּבִי - הלך במהירות וברגליים קלות כמו צבי (הדימוי נאמר במקור על עשהאל בן צרויה - שמואל ב ב18).

עָנָה וְאָמַר: "אָבִי!"

"הִנֵּה, הָאֵשׁ וְהֶעָצִים נָבִיא," (בראשית כב7)

"וּתְשׁוּרָה אֵין לְהָבִיא!" - "ואיה השה לעולה?" (שם; הפסוק המקורי הוא דברי שאול לנערו כשהלכו לשאול את שמואל על האתונות שאבדו להם - שמואל א ט7).

בית ה

מִלִּים הֱשִׁיבוֹ - אברהם ליצחק - מִלְּהַבְהִילוֹ - בעדינות, כדי שלא להבהיל אותו -

וַיַּעַן וַיֹּאמֶר לוֹ:

"בְּנִי! אֱלֹהִים יִרְאֶה לוֹ," - ה' יבחר לו את הקרבן שהוא רוצה; "אלהים יראה לו השה לעולה, בני!" (בראשית כב8).

"וְיוֹדַע יְיָ אֶת אֲשֶׁר לוֹ" - ה' יודיע מיהו הקדוש שהוא רוצה לקרב ולקחת אליו. הפסוק המקורי הוא דברי משה לקורח ועדתו, במדבר טז5.

בית ו

בְּמִצְוָתְךָ שְׁנֵיהֶם נִזְהָרִים - "וילכו שניהם יחדיו" (בראשית כב8).

וְאַחֲרֶיךָ לֹא מְהַרְהֲרִים - לא חושבים עליך מחשבות רעות;

חָשׁוּ, וְהָלְכוּ נִמְהָרִים,

עַל אַחַד הֶהָרִים - "על אחד ההרים אשר אומר אליך" (בראשית כב2). עד אשר, על אחד ההרים בארץ המוריה... [המשפט ממשיך בבית הבא]

בית ז

רָאוּ אֵד תְּלוּלָה -...ראו ענן קשור, וכך ידעו שזה ההר הנכון (רש"י בראשית כב4)

מִהֲרוּ - לערוך - עֲצֵי עוֹלָה,

יַחַד, בְּאַהֲבָה כְלוּלָה, - באהבה הכוללת הכל,

יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה - יישרו והכינו את השטח להקמת המזבח, כך שה' יוכל לבוא ולקחת את קרבנם הפסוק המלא - "ישרו בערבה מסילה לאלהינו" - נמצא בנבואת הנחמה - ישעיהו מ3.

בית ח

רָאָה יָחִיד - יצחק - כִּי הוּא הַשֶּׂה - כשראה שאין שה אחר, הבין שהוא צריך להיות הקרבן,

נָאַם - אמר - לְהוֹרוֹ - לאביו - הַמְּנֻסֶּה - המועמד עכשיו בניסיון:

"אָבִי! אוֹתִי כַּכֶּבֶשׂ תַּעֲשֶׂה",

"לֹא תַּחְמֹל וְלֹא תְּכַסֶּה!" - אל תרחם עליי, שחוט אותי כמו שעושים לנאשמים בעבירות החמורות ביותר (מסית לעבודה זרה, דברים יג9).

בית ט

"בִּי חָפֵץ וְנִכְסֹף" - ה' רוצה ומשתוקק לקחת אותי אליו,

"לְבָבִי לוֹ לַחֲשׂף" - ה' רוצה לחשוף את מחשבות ליבי ולראות אם אני מוכן למסור את נפשי למענו, או: ה' רוצה לחשוף את החזה שלי ולקחת את הלב הנמצא בתוכו, כלומר את חיי.

"אִם תִּמְנָעֵנִי - אם תמנע אותי ממנו - סוֹף - ממילא בסופו של דבר - "

"רוּחִי וְנִשְׁמָתִי אֵלָיו יֶאֱסֹף - בסופו של דבר אמות ונשמתי תגיע אליו, ולכן אין לך סיבה להצטער". הפסוק המקורי - בדברי אליהוא לאיוב, איוב לד14.

בית י

יָדָיו וְרַגְלָיו - של יצחק - עָקַד - קשר אברהם,

וְחַרְבּוֹ עָלָיו פָּקַד - הניף,

לְשׂוּמוֹ עַל הָעֵצִים שָׁקַד,

וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד - והתכונן להבעיר אש על המזבח, כמו אש התמיד שמבעירים במשכן (ויקרא ו5).

בית יא

צַוָּאר פָּשַׁט - יצחק - מֵאֵלָיו - מעצמו, מרצונו החופשי,

וְאָבִיו נִגַּשׁ אֵלָיו,

לְשׁוֹחֲטוֹ לְשֵׁם בְּעָלָיו - לשם ה', שאליו הוא שייך. אחד מדיני הכשרות של כל קרבן הוא, שצריך לשחוט אותו "לשם בעליו" - לשם האיש שהוא שייך לו (ראו רמב"ם, הלכות פסולי המוקדשין יג א); במקרה זה, "בעליו" של הקרבן הוא ה'.

וְהִנֵּה - ראה פתאום ש-  יְיָ נִצָּב עָלָיו! - ה' מתגלה אליו בחזון הפסוק המקורי מתאר את חזון יעקב בבית אל - בראשית כח13.

בית יב

חֲקֹר - ה' חקר ובחן היטב - אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה - אברהם, וראה ש-

הָאָב עַל בְּנוֹ לֹא חָסָה - לא ריחם, וראה גם ש-

וְלִבּוֹ אֶל כַּפַּיִם נָשָׂא - אברהם עשה הכל לשם ה', חשב רק על ה' (איכה ג41: "נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם, אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם").

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה - ה' ראה את כל מה שעשה אברהם, והנה טוב מאד. הפסוק המקורי נאמר על בריאת העולם - בראשית א31.

בית יג

קָרָא - ה' אל אברהם, הנקרא - מֵרֶחֶם מִשְּׁחָר (מדרש על תהלים קי3):

"תְּמוּר - במקום, בתמורה ל- בִּנְךָ הַנִּבְחָר" -

"וְהִנֵּה אַיִל אַחַר" - "נאחז בסבך בקרניו" (בראשית כב13)-

"וַעֲשֵׂה - את האיל לקרבן עולה, אַל תְּאַחַר!" הפסוק המקורי נמצא בתפילת דניאל לה' על גאולת ירושלים וישראל -  דניאל ט19.

בית יד

"חֲלִיפֵי אַזְכָּרָתוֹ" - תחליף להקרבת יצחק (אזכרה היא החלק שמוקרב לה' מקרבן המנחה - ויקרא ב2).

"תִּכּוֹן כְּהַקְטָרָתוֹ" - תהיה כשתקריב את האיל -

"וְתַעֲלֶה לְךָ - תיחשב לך - תִּמְרָתוֹ" - תמרת העשן שתעלה כשתקריב את האיל -

"וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ" - גם יצחק, וגם האיל שהוקרב תמורתו, יהיו קודש, כדין בהמה מקודשת שממירים בבהמה אחרת (ויקרא כז10, כז33).

בית טו

זִכָּרוֹן לְפָנֶיךָ בַּשַּחַק - בשמים -

לָעַד בַּסֵּפֶר יוּחַק - ייחקק וייכתב -

בְּרִית עוֹלָם לֹא יוּמְחַק - לא תימחק -

אֶת אַבְרָהָם וְאֶת יִצְחָק - את מעשה ההקרבה של אברהם ושל יצחק, כמו שזכרת אותם כשבני ישראל היו משועבדים במצרים (שמות ב24).

בית טז

קוֹרְאֶיךָ - הקוראים בשמך, בני ישראל - בָּאִים לִקֹּד - להשתחוות לפניך בתפילה, ולבקש ש-

בְּצֶדֶק עֲקֵדָה - בזכות העקידה - תִּשְקֹד - תמהר להיטיב איתם ("כן אשקוד עליהם לבנות ולנטוע" - ירמיהו לא27).

וְצֹאנְךָ - בני ישראל - בְּרַחֲמִים תִּפְקֹד - תזכור,

פְּנֵי הַצֹּאן אֶל עָקֹד - בני ישראל מכוונים את פניהם אל יצחק הנעקד, ומוכנים ללכת בדרכו ולהקריב את עצמם למענך, ולכן הם ראויים שתזכור להם את זכות העקידה. הפסוק המקורי מתאר את מעשי יעקב בצאן לבן - בראשית ל40.