קוד: קדשה= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
השמות קָדֵשׁ וקְדֵשָׁה נזכרים בתנ"ך בשני הקשרים עיקריים:
א. יחסי מין, זנות:
וישאל את אנשי מקמה לאמר 'איה הקדשה הוא בעינים על הדרך?' ויאמרו 'לא היתה בזה קדשה
'
. וישב אל יהודה ויאמר 'לא מצאתיה, וגם אנשי המקום אמרו לא היתה בזה קדשה'" - בתחילת הפרשה היא נקראת " זונה" וכאן היא נקראת "קדשה".
ב. פולחן, עבודת אלילים - בתיאור חטאי ממלכת יהודה:
וְגַם קָדֵשׁ הָיָה בָאָרֶץ, עָשׂוּ כְּכֹל הַתּוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
וַיַּעֲבֵר הַקְּדֵשִׁים מִן הָאָרֶץ, וַיָּסַר אֶת כָּל הַגִּלֻּלִים אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו"
וְיֶתֶר הַקָּדֵשׁ, אֲשֶׁר נִשְׁאַר בִּימֵי אָסָא אָבִיו, בִּעֵר מִן הָאָרֶץ"
וַיִּתֹּץ אֶת בָּתֵּי הַקְּדֵשִׁים אֲשֶׁר בְּבֵית ה', אֲשֶׁר הַנָּשִׁים אֹרְגוֹת שָׁם בָּתִּים לָאֲשֵׁרָה"
לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר, כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם"
לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה, ועל כלותיכם כי תנאפנה; כי הם עם הזנות יפרדו, ועם הקדשות יזבחו, ועם לא יבין ילבט".
תמת בנער נפשם, וחיתם בקדשים"
כמו שבלשון ימינו "נערת ליווי" היתה במקור נערה שתפקידה רק ללוות, במשך
הזמן התחילו גם לקיים יחסים עמה, עד שבימינו המושג "נערת ליווי" הפך שם
נרדף לזונה; כך גם לגבי המושגים "מכון עיסוי" או "מכון בריאות"; כך ייתכן
שקרה גם למושגים "
קדש " ו"
קדשה ":
לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל":
קדשה = מופקרת מקודשת ומזומנת לזנות; קדש = מזומן למשכב זכור (סנהדרין נד)."
לא תהוי נפקת ברא מבנתהון דבית ישראל, ולא יהוי נפק בר מן בני ישראל" (נפקת ברא = יצאנית).
קודם מתן תורה, היה אדם פוגע אישה בשוק--אם רצה הוא והיא--נותן לה שכרה, ובועל אותה על אם הדרך והולך לו; וזו היא הנקראת קדשה..." חכמי ישראל (ראב"ד, רמב"ן, כסף משנה ועוד רבים) נחלקו לגבי ההגדרה ההלכתית המדוייקת של קדשה, והיחס בינה לבין פילגש, אולם לכל הדעות, משמעות המושג קדשה קשורה ליחסי מין בלבד.
לא תהיה אשה מבנות ישראל לאיש עבד, ולא ייקח איש מבני ישראל אשה אמה"; מכיוון שלעבדים ושפחות אין אפשרות להינשא, הרי שהקשר המיני בין אשה לעבד או בין גבר לשפחה הוא מעין זנות (ודבריו, כנראה, נובעים מהסמיכות לפסוקים הקודמים (דברים כג16-17) - "
לא תסגיר עבד אל אדוניו...").
אזהרה לבית-דין שלא יניחו אחת מבנות ישראל להיות בפרשת דרכים... לזימה, או שתתקן לה קובה של זונות... וכן יזהיר לבית דין על הקָדֵש, ועל-דרך הפשט אפילו שישכב עם הנשים בקובה אשר יעשה לו מזומנת לזימה, או שיישב בעיניים על הדרך..."
לא תביא אתנן זונה... בית ה' אלהיך..." - מטרתו להדגיש עוד יותר עד כמה הזנות שנואה על ה' - עד שאי אפשר לכפר עליה ע"י הבאת האתנן לבית המקדש (ראו גם אתנן זונה ומחיר כלב).
לפי פירוש זה, קל להבין את הפסוקים שבהם יש הקבלה בין "קדשה" לבין "זונה". אפשר גם לפרש שיש הבדל בין המושגים, למשל:
תמת בנער נפשם, וחיתם בקדשים" - נערים העוסקים בזנות חשופים למחלות ולמוות בביזיון וביסורים, ולכן משמשים כמשל לייסורי הרשעים (פירוט);
וַיִּתֹּץ אֶת בָּתֵּי הַקְּדֵשִׁים אֲשֶׁר בְּבֵית ה', אֲשֶׁר הַנָּשִׁים אֹרְגוֹת שָׁם בָּתִּים לָאֲשֵׁרָה" - לא ברור מדוע יאשיהו נתץ את בתי הקדשים דווקא בבית ה' ולא בשאר הארץ, והרי אין זה סביר שדווקא בבית ה' נשארו בתי זנות.
קדשו עליה מלחמה", "
הכין ה' זבח הקדיש קרואיו", "
אני צויתי למקודשי"; לפי זה, הקדש/ה הם אנשים שמכינים ומזמנים את עצמם לקיום יחסים עם כל עובר/ת.
הפורש מן הזנות נקרא קדוֹש... והנפרדת מן הערוה והזימה נקראת קדוֹשה... והנפרדת מן הקדושה ונטמאת בזימה נקראת קדֵשה... שאין לה שעת הכושר וקדושה כלל..."; ראו גם בפסוק אל תחלל את בתך להזנותה - ממנו נובע שזנות היא חילול, ההיפך מקדושה
לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה, ועל כלותיכם כי תנאפנה; כי הם עם הזנות יפרדו, ועם הקדשות יזבחו, ועם לא יבין ילבט" - הגברים עוזבים את נשותיהם ומבלים עם הכוהנות הזובחות לאלילים (ראו גם הנשים חוטאות באשמת הגברים).
מובן מאליו שאסור שתהיה זונה המקודשת לאל אחר, כי
זה נכלל באיסורי עבודה זרה שנזכרו פעמים רבות בתורה; אבל היה אפשר לחשוב,
שמותר לקיים בישראל זונה המקודשת לשם ה', כדי שתפתה אנשים לבוא לבית המקדש
/ תעזור להגדיל את תקציב המקדש, ולכן נאמר בפירוש:
לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר, כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם", כלומר: לא יהיו כאלו שיעסקו ביחסי מין פולחנים או בטקסים של "חתונה קדושה" בעם ישראל (גם לא לשם ה'), וכדי להרחיק עוד יותר את התועבה הזאת, נאסר אף לתרום את הכסף של זונה כלשהי (גם לא פולחנית), ו"כלב" כלשהו (= אדם שעוסק במשכב זכר), לבית המקדש. וכך ישנה הקבלה בין קדשה ל זונה ובין קדש ל כלב (ראו גם אתנן זונה ומחיר כלב).
לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה, ועל כלותיכם כי תנאפנה; כי הם עם הזנות יפרדו, ועם הקדשות יזבחו, ועם לא יבין ילבט" - הנביא מאשים את הגברים על כך שהם שוכבים עם "
זונות" כאשר הם עוסקים בענייני חול, ועם "
קדשות" כאשר הם זובחים במקדש (ראו גם הנשים חוטאות באשמת הגברים).
לפי פירוש זה, יש הבדל בין
זונה רגילה, שאנשים מתביישים להשתמש בשירותיה, לבין
קדשה, שהיא זונה מקודשת והיחסים עמה נחשבו ל"מצוה"; זה יכול להסביר את
מושגי הזנות בפרשת יהודה ותמר; וראו גם
ואיש ואביו ילכו אל הנערה.
כעת ננתח את המשמעות המעשית של המצוה, ע"פ פירוש חז"ל.
כולם מסכימים שהאיסור קשור לזנות, אבל יש הרבה
דעות שונות בין הפוסקים לגבי ההגדרה המדוייקת של זנות זאת. במסגרת
המאמר הזה, שמטרתו העיקרית היא לפרש את המושג "קדשה" בלשון המקרא, לא
אתייחס בפירוט לכל הדעות, אלא רק נבחן את הדעות העיקריות וננסה למצוא את
הדעה המתקבלת ביותר על הדעת.
1. קודם כל יש לציין את הדעה המקובלת בימינו, שלפיה "זנות" משמעה "מין
תמורת כסף". לענ"ד, ע"פ ההלכה לא ייתכן שזה היסוד החשוב בהגדרת הזנות,
משתי סיבות:
וצריך לכתוב כתובה קודם כניסה לחופה, ואחר כך יהיה מותר באשתו... וחכמים הם שתיקנו כתובה לאישה, כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה.... אין פוחתין לבתולה ממאתיים, ולבעולה ממאה; וכל הפוחת, בעילתו בעילת זנות". מכאן, שההגדרה של "זנות" על פי חז"ל היא "קיום יחסי-מין, כאשר האישה קלה בעיניו להוציאה", או "מין במסגרת קשר שאפשר לנתק אותו בקלות". זה דומה לקריטריון של "רגש" שהזכרנו קודם, אלא שכאן אפשר לקבוע מנגנונים אובייקטיביים שמוודאים שהאישה לא תהיה "קלה בעיניו להוציאה": קודם כל, עצם התהליך של כתיבת גט - "ספר כריתות" - הוא תהליך שרוב האנשים לא בקיאים בו (בפרט לא בזמן התנ"ך, כשרק מעטים ידעו בכלל לכתוב); מעבר לכך יש תקנת הכתובה שתיקנו חז"ל "כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה".
ראו גם: