קוד: ביאור:קהלת ז16 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
קהלת ז16: "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה, וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר, לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם?!
"
הצדיקות ו החכמה הן שתי התכונות האידיאליות בתנ"ך. אולם בפסוקנו נאמר שלא צריך להרבות בהן. מדוע? אם זה כל-כך טוב להיות צדיק וחכם, למה לא להיות הכי צדיק שאפשר והכי חכם שאפשר?
ובכלל, כמה זה "הרבה" ו"יותר" - הרבה ביחס למה? יותר ממה?
1. "הרבה" ביחס למצוות התורה: "אל תהי צדיק הרבה - כשאול, שדימה להיות צדיק, וריחם על הרשעים
(עמלק).
ואל תתחכם יותר - לדון קל-וחומר של שטות: "ומה על נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה" וכו'
" (רש"י). בתורה ישנו איזון בין ערכים שונים. כשאדם לוקח ערך אחד (כגון: רחמים) ומגדיל אותו על-חשבון ערכים אחרים (כגון: נקמה), הוא מפר את האיזון וגורם נזק.
2. "הרבה" ביחס למקובל בחברה: "אם התפללת מן הבוקר ועד הערב, ותתענה והדומה להם, תשומם, והעניין - תסור מדרך היישוב
"
(אבן עזרא). אדם המנסה להיות צדיק הרבה יותר מהמקובל בחברה, עלול להישאר לבד. לא יהיו לו חברים ולא תהיה לו המשכיוּת. ראו גם:
שביל הזהב בין הצדיק לרשע / יהודה אייזנברג.
נאמר על נוח,
בראשית ו9: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה
בְּדֹרֹתָיו, אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ
". לפי אחד הפירושים, הכוונה שהוא היה צדיק רק ביחס לאנשי דורו, אבל לא מעבר לזה. הוא היה צדיק, אבל לא "צדיק הרבה"; הוא נשאר באותו סדר-גודל של אנשי דורו. ולכן הוא מצא אישה והוליד ילדים והצליח לקיים את האנושות אחרי המבול.
לאברהם אבינו היתה גישה אחרת: הוא לא הוריד את עצמו כדי להתאים את עצמו לדורו, אלא ניסה להעלות את אנשי דורו כדי שיגיעו למעלה שלו. הוא לא התנתק מהציבור, להיפך, האוהל שלו היה תמיד פתוח להכנסת אורחים. אולם לרוב האנשים, שאינם כאברהם, מתאימה יותר הגישה של נוח המתבטאת גם בפסוק בספר קהלת.
3. "הרבה" ביחס לנפש האדם: "בצדיקות הרבה יכול להיות פגם, גם מבחינת עצמה, וגם מבחינת תוצאותיה: מבחינת עצמה - שכן היא יכולה לנבוע מתוך תחושה של גאווה או חוסר ביטחון עצמי; מבחינת תוצאותיה - שכן היא יכולה גם להוביל לתחושת גאווה, או אפילו לגרום להפך הצדיקות, מתוך כך שהאדם בטוח בעצמו, גם אם באופן מלאכותי, שהוא כליל-הצדיקות. ואולי גם: אובר-צדיקות כזו נוגדת את טבע האדם, שבין היתר עליו להתחשב גם בעצמו... על-כן טוב שהאדם יבדוק מאין באה לו היומרה הזו וישתדל להרגיעה מעט." (חגי הופר. ראו גם: אריסטו והתנ"ך: דרך האמצע, הלהעמיד פני צדיק?). אדם שמנסה להיות צדיק מעבר ליכולתו, עלול להיכשל בגאווה או בעבירות אחרות.
4. "הרבה" ביחס למעשה ה': "האלוהים עצמו אינו עסוק בצדק או בעשייתו. אם תרצה להבין את מעשי האלוהים עפ"י מידת הצדק, לא תמצא תמיד תשובה. לכן אף אתה, אל תנסה לעבור את תקרת הצדק הסבירה בעבור האדם, שהרי האלוהים אינו דורש זאת כלפיו ואף הוא עצמו אינו "צדיק הרבה"" (פסח כהן).
לעומת הפסוק שלנו, נאמר ב
דברים טז20: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף, לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ
" (פירוט).
שם מדובר על שופט, הצריך להשתדל ככל יכולתו לעשות צדק בין אדם לחברו;
כאן מדובר על אדם פשוט ועל צדיקות שבין אדם למקום.