קריאות ושמות בספר משלי

קוד: קריאות ושמות בספר משלי בתנ"ך

סוג: כלל_ספר

מאת: אראל

אל:

בספר משלי יש כמה פסוקים שמדברים על קריאה ועל שמות:

• משלי טז21: "לַחֲכַם לֵב  יִקָּרֵא נָבוֹן, וּמֶתֶק שְׂפָתַיִם יֹסִיף לֶקַח"
• משלי כא24: "זֵד יָהִיר, לֵץ שְׁמוֹ; עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן"
• משלי כד8: "מְחַשֵּׁב לְהָרֵעַ - לוֹ בַּעַל מְזִמּוֹת יִקְרָאוּ"

 

1. יש מפרשים שפסוקים אלה באים להגדיר מושגים המייצגים טיפוסים, שמופיעים במקומות אחרים בספר משלי (דעת מקרא' מצודות על משלי כא24, יהודה אייזנברג):

• "חכם לב" הוא ההגדרה של "נבון",
• "זד יהיר" הוא ההגדרה של "לץ",
• "מחשב להרע" הוא ההגדרה של "בעל מזימות".

בפירוש זה ישנן כמה בעיות:

• אם מטרתו של החכם היא להגדיר מושגים - היה ראוי שיגדיר אותם בתחילת הספר, ולא במקום אקראי באמצע הספר.
• אם מטרתו של החכם היא להגדיר מושגים - היה ראוי שיגדיר את כל המושגים (למשל: משכיל, פתי, כסיל...), ולא רק שלושה מושגים נבחרים.

2. יש אומרים, שהפסוקים באים ללמד על שינויים שעשויים או עלולים לקרות לטיפוסים (מצודות על משלי טז21,רש"י על משלי כא24, מצודות על משלי כד8):

• "חכם לב... שלמד חכמה מרבו - סופו ייקרא נבון, כי יתחכם להבין דבר מתוך דבר";
• "זד יהיר - סופו להיות לץ, שאינו חש לשמוע מוסר"
• "מחשב להרע - עם כי לא עשה הרעה, סוף יגולה קלונו, ויקראו לו בעל מחשבות רעות".
  

3. ולי נראה, שיש לפרש את הפועל "קרא" לא כ"נתן שם", אלא כ"צעק" או "הזמין", כמו ברוב הפסוקים האחרים שבהם נזכר פועל זה בספר משלי:

• משלי א21-28: "בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר... יַעַן קָרָאתִי וַתְּמָאֵנוּ נָטִיתִי יָדִי וְאֵין מַקְשִׁיב... אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי", משלי ח1-4: "הֲלֹא חָכְמָה תִקְרָא וּתְבוּנָה תִּתֵּן קוֹלָהּ... אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא וְקוֹלִי אֶל בְּנֵי אָדָם",   משלי ט3-18: "שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת... לִקְרֹא לְעֹבְרֵי דָרֶךְ הַמְיַשְּׁרִים אֹרְחוֹתָם... וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ" (ראו החכמה קוראת)
• משלי ב3: "כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא, לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ"
• משלי יב23: "אָדָם עָרוּם כֹּסֶה דָּעַת, וְלֵב כְּסִילִים יִקְרָא אִוֶּלֶת"(פירוט)
• משלי יח6: "שִׂפְתֵי כְסִיל יָבֹאוּ בְרִיב, וּפִיו לְמַהֲלֻמוֹת יִקְרָא"
• משלי כ6: "רָב אָדָם יִקְרָא אִישׁ חַסְדּוֹ, וְאִישׁ אֱמוּנִים מִי יִמְצָא" (פירוט)
  
• משלי כא13: "אֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דָּל, גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה" (פירוט)
  
• משלי כז16: "צֹפְנֶיהָ צָפַן רוּחַ, וְשֶׁמֶן יְמִינוֹ יִקְרָא" (פירוט)
  
• (יוצא הדופן היחיד, כנראה, הוא ב משלי ז4: "אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ, וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא" - פירוט).

לפי זה, נראה שהפסוקים באים ללמד, אילו טיפוסים עשויים או עלולים להיפגש:

• אל אדם חכם לב, ייקרא ויוזמן משמיים אדם נבון, ובפגישה שלהם הם ידברו במתק שפתיים וכל אחד מהם יוסיף לקח - כל אחד ילמד מכשרונותיו הייחודיים של רעהו (פירוט).
• אל אדם מחשב להרע, יקראו ויזמינו משמיים את אדם בעל מזימות, כלומר - מי שחושב מחשבות רעות, בסופו של דבר ימצא את עצמו בחברתם של תככנים מקצועיים (פירוט).
  

את הפסוק השלישי, שבו לא נזכר הפועל " קרא ", יש לפרש באופן אחר:

• זד יהיר, גם אם לץ שמו = גם אם הוא ידוע ומפורסם כבדחן מקצועי, עלול להיות מסוכן, כי הוא עושה בעברת זדון = כשכעסו עובר על גדותיו, הוא עושה מעשים רעים בשיא הרצינות (פירוט).