לכסות את מה שיודעים

מקורות ופירושים נוספים

הסתרה כאמצעי לעורר סקרנות נמצאת בסיפור המסגרת של אלף לילה ולילה: מלך הודו-סין נהג לקחת בכל יום אישה חדשה ולהרוג אותה אחרי ליל הכלולות. הכלה האחרונה סיפרה לו סיפור אך הסתירה את סופו, וכך עוררה את סקרנותו וגרמה לו להשאיר אותה בחיים עד למחרת, אז סיימה את הסיפור הקודם והתחילה סיפור חדש, וכן הלאה, במשך אלף לילה ולילה. לאחר 1001 לילות, כשהיא כבר אם לשלושה מילדי המלך, השתכנע המלך לחדול ממנהגו ולהשאיר אותה בחיים.

אדם ערום כוסה דעת

בספר משלי, ה"ערום" הוא טיפוס חיובי, ומכאן שהפסוק מלמד שהסתרת מידע היא דבר חיובי. איך זה מסתדר עם הגישה החינוכית של ספר משלי, המטיף להפצת הדעת?

1. פירשנו שהסתרת המידע היא תחבולה חינוכית, שמטרתה לעורר בכסילים את הרצון ללמוד.

2. ויש שפירשו שהפסוק מייעץ לאדם להסתיר גם את הדברים שהוא יודע בבירור: "אדם ערום כוסה דעת - אפילו בחכמתו הוא צנוע" (רש"י), "דיבר במידת העניוות, ואמר, כי החכם, גם צדקותיו ומעשיו הטובים יסתיר, אף על פי שהם תפארת לעושיהם, וכעניין שנאמר (מיכה ו ח): "והצנע לכת עם אלהיך"" (רבי יונה גירונדי). ואולי גם: "החכם כוסה אפילו מה שיודע, ומסתיר חכמתו ואינו מגלה" (הגאון מווילנה). לא מדובר כאן בהסתרה מתוך ענוה (שהרי מידת הענוה אינה מאפיינת בהכרח את הערום), אלא מתוך שיקולים תועלתיים, למשל, לא לגרום צער וקנאה לאחרים כדי שלא לפגוע ביחסים איתם.

3. ויש שפירשו, שלפעמים יש להסתיר מידע כדי שלא יגיע לאנשים שאינם ראויים, כמו שמסתירים מידע בטחוני: "אף דברי חכמה לא יגלה כי אם להראוים לה" (מצודת דוד). בפסוק אחר נאמר, ש החכם מגלה דברים באופן מוצפן, משלי י14: "חֲכָמִים -  יִצְפְּנוּ דָעַת..." (פירוט); אך הערום פחות מוכשר, הוא אינו יודע להצפין, ולכן אינו מגלה כלל: "וזה הבדל בין הערום ובין החכם, ש חכמים יצפנו דעת ולא יכסוהו לגמרי, כי הם יודעים הדעת על-פי חוקי החכמה המקובלים וילמדוהו לרבים, אבל הערום יודע מצד חקירתו וישמרהו לעצמו לא לאחרים" (מלבי"ם).

• אולם, לפי זה קשה להבין את החצי השני של פסוקנו, "ולב כסילים יקרא איוולת", שהרי הפצה של דברי איוולת היא תחבולה מקובלת שדווקא אנשים ערמומיים משתמשים בה, כדי 'לבלבל את האויב'. לפי פירוש זה היה ראוי לכתוב "ופי כסילים יקרא דעת".
  

4. ויש שפירשו, שהפסוק מייעץ לאדם להסתיר את הדברים שהוא יודע כדי שלא ישכח אותם: "אדם ערום וחכם מסתיר חכמה בליבו, שלא ישכחנה" (אבן עזרא).

• אבל במציאות, עד כמה שידוע לי, דווקא אדם שמגלה ומפרסם את הדברים שהוא יודע זוכר אותם טוב יותר.

5. ויש שפירשו, שהפסוק מייעץ לאדם להסתיר את הדברים שהוא חושב שהוא יודע, כדי שלא יתבייש אם יתברר שהוא טועה: "האדם הערום כוסה הדעת שמצא בעיוניות עד שיתברר לו שהוא צודק, כדי שלא ישיגנו מזה בושת. ולב הכסילים הוא בהיפך, כי הוא יכריז תיכף לאנשים עניין איוולתו, ולא ירגיש בבושת שישיגהו מזה" (רלב"ג), כדברי הפתגם העממי "חשבת - אל תאמר, אמרת - אל תכתוב, כתבת - אל תחתום, חתמת - אל תתפלא...".

• אולם, המושג דעת מציין דווקא ידיעה ברורה, ללא ספק.
• הרעיון עצמו הוא כמובן נכון, והוא נזכר בפסוק אחר: משלי יח13: "מֵשִׁיב דָּבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע - איוולת הִיא לוֹ וכלימה" (פירוט)

ולב כסילים יקרא איוולת

מדוע נאמר "לב כסילים", והרי הקריאה היא בפה?

1. לפי פירושנו, הכוונה היא שהסתרת המידע מעוררת בליבם של הכסילים את הקריאה נגד ה"איוולת".

2. ויש שפירשו "מי שלבו לב כסילים, יקרא ויפרסם אף דברי איוולת" (מצודת דוד).

3. ועוד: "ואמר "לב כסילים" ולא אמר "ופי כסילים", להגיד, כי מעת שתעלה האיוולת על ליבו, יכריז מייד ויודיענה" (רבי יונה גירונדי, ודומה לזה הגאון מווילנה).

פסוקים קשורים

• הפסוק שלנו מדבר על כיסוי של ידיעות חיוביות; פסוק נוסף מדבר על כיסוי של דברים שליליים: משלי יב16: "אֱוִיל - בַּיּוֹם יִוָּדַע כַּעְסוֹ, וְכֹסֶה קָלוֹן - עָרוּם" (פירוט).
• הפסוק שלנו מדבר על הסתרה לעומת גילוי; פסוק אחר מלמד, שהחכמים, גם כשהם מגלים את דברי חכמתם, עושים זאת בצורה נאה ותמציתית, בניגוד לכסילים: משלי טו2: "לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת, וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת" (פירוט)
• קהלת י3: "וְגַם בַּדֶּרֶךְ הֹלֵךְ לִבּוֹ חָסֵר, וְאָמַר לַכֹּל סָכָל הוּא".