קוד: ביאור:משלי ד18 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי ד18: "וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ, הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם
"
צדיק = הנוהג בצדק, נותן לכל אחד את המגיע לו ואינו לוקח את שאינו מגיע לו.
נוגה = אור חוזר; במקרה זה הכוונה לאור השחר, שהוא אור השמש המוחזר מהאטמוספירה (מלבי"ם).
ואורח צדיקים כאור נוגה = דרכם של הצדיקים נמשלת לאור השחר, שבתחילתו הוא בקושי מורגש, אך הוא -
כך גם הצדיקים, אינם מצליחים בבת אחת אלא בהדרגה. הם צוברים מוניטין, ואם הם בעלי-עסק הם צוברים לקוחות נאמנים, ובסופו של דבר זוכים לחיים מבוססים ומוצלחים.
לעומת זאת, הרשעים עשויים להצליח במהירות, אבל עלולים גם להיכשל במהירות, למשל, כשאחד הלקוחות שנפגעו מהם יתנקם בהם, וכמו שכתוב בפסוק הבא:
משלי ד19: "דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה, לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ
" (פירוט).
בעולם מודרני כמו שלנו, רגילים לראות תוצאות מיידיות לכל פעולה שעושים. הכל היום און-ליין, דבר שמתעכב קצת והולך לאט - חושבים שהוא מקולקל... וזו טעות! אדרבה! דברים טובים קורים לאט!... דרך הצדיקים, שהיא דרך האמת, דומה לזריחת השמש בבוקר... לאט לאט, שלב אחרי שלב, רק אחרי זמן מרובה מגיע הצדיק לדרגות גבוהות. אצל הרשעים זה הפוך, הם עולים בבת אחת לשיא, אבל לא מחזיקים שם מעמד זמן רב, אלא נופלים מהר עד לתהום. כך היה עם מצרים, בבל, פרס, יוון, רומי ועוד. ועל עם ישראל נאמר: ואורח צדיקים כאור נגה, הולך ואור עד נכון היום." (הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, כ"ג סיון ה'תשס"ט).
2. אך אפשר גם לפרש שהפסוק מתייחס להצלחה שכלית: "בכל עת ישכילו יותר לעמוד על דעת התורה
"
(מצודות), "והחכמה היא האור הבהיר והשמש הנהיר... ודרכי חכמיה מאירים, כמו שנאמר
ואורח צדיקים כאור נוגה.
"
(ראב"ם על חכם עדיף מנביא, וראו גם
לקוטי מוהר"ן א), או להצלחה נפשית: "אור הנפש, הגם שתחילתו הוא מכוסה בעבים וענני הגוויה, ואור השמש מכוסה ומסתתר, יתפלש מבין ערפילי הגוויה וחשכת החומר, ויהי לאור בהיר בצחצחות הנפש
"
(מלבי"ם).
ואפשר להסיק מכאן, שגם אנשים שנראים עכשיו טיפשים וחומרניים, עשויים להיות צדיקים נסתרים, שבמשך הזמן יחכימו ויתקדשו: "ואל יפלא אם יש חסרונות במהלך החיים של העוסקים באימוץ הגופני ובכל
החיזוקים הארציים שבישראל, כי
אפילו הופעת רוח הקודש צריכה בירור מתערובות
ציחצוחי טומאה שמתערבים בה, והיא הולכת ומיטהרת, מתקדשת ומתבררת, פודה את
עצמה מגלותה, עד שבאה לכלל
דרך צדיקים ואור נוגה, הולך ואור עד נכון היום.
"
(אורות התחיה פרק לד); במשך הזמן, האור הגנוז בנשמתם יגדל ויזרח.
3. ואפשר גם לפרש שהפסוק מתייחס להצלחה לאומית, כדברי חז"ל: "ר' חייא בר אבא ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכין בבקעת ארבל וראו אילת
השחר. אמר לו ר' חייא: כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, כל מה
שהיא הולכת, היא רבה והולכת. כמו שכתוב (מיכה ז8): 'כי אשב בחושך ד' אור לי'
"
(ירושלמי מסכת ברכות).
"המהר"ל בהקדמה לספרו "אור חדש" על מגילת אסתר מבאר, שכיון שהגאולה היא מאת
ד' יתברך, אין הגאולה נעשית בפעם אחת אלא בשלבים, לפי שאי-אפשר לעלות
למדרגה העליונה של הגאולה בפעם אחת... מחמת שהיא מתחילה ממצב
השפלות של ישראל בגלותן ומגמתה לרום המעלה, מוכרחה היא להיות בהדרגה
...
"
(הרב זלמן ברוך מלמד, דרכה של הגאולה על-פי הגאולה שהיתה בפורים).
כך היה גם במגילת אסתר:
אסתר ט4: "כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת, כִּי הָאִישׁ מָרְדֳּכַי
הוֹלֵךְ וְגָדוֹל
" - נעשה גדול יותר ויותר, בהדרגה
(וראו הרב שלמה אבינר שם).
1. פירשנו שהכוונה לזריחת השמש, שהיא תחילת היום. לפני הזריחה, האור אינו יציב כי אינו מגיע ישירות מהשמש אלא מהשתקפות של קרני השמש באטמוספירה ("נגה"), ואחרי הזריחה האור יציב.
2. ורוב המפרשים פירשו שהכוונה לצהריים, שהם שיא היום: "עד חצות היום שהוא בירורו של יום
"
(רש"י, וכן מצודות ומלבי"ם).
ראו פירושים נוספים על הקטע כולו.